הערה אחרונה ביחס לטענה לפיה תיאורו של ג'אודת לגבי עליית הרכב על המנוח אינו אפשרי, שאולי נכון היה להתחיל איתה: ג'אודת נמצא במרחק של כמה מטרים ממקום הדריסה וצופה ברכב הדודג' פוגע במנוח (עובדה שאינה שנויה במחלוקת) וכן צופה שהדודג' לכל הפחות עולה על המנוח עם גלגל אחד (טענה הנתמכת עם הימצאות הדם סמוי על מדרך הצמיג האחורי). במצב דברים זה, גם אם ג'אודת, ממקום המצאו טעה לחשוב שהדודג' עלה על המנוח גם עם הצמיג הקדמי (ואין זו קביעתנו שהוא טעה), ולאור החבלות והדם הגלויים שהבחין בפניו של המנוח סבר שיש סימני גלגל אף שלא נמצאו "סימנים ברורים", בנסיבות העניין, על רקע טיב האירוע (וצפייה בדריסתו של אדם היא אירוע חריג לכל הדעות) והטראומה הנלוות לפינוי במצבו הקשה כשהוא מדמם במושב האחורי של רכב, איננו סבורים כי מדובר בסתירה היורדת לשורשם של דברים.
ההגנה הרחיבה בסיכומיה ביחס לסתירות הקשורות לתשובתו של ג'אודת לגבי השעה המדויקת שבה הוא התקשר למד"א וממנה "גזר לאחור" את שעת האירוע. בין היתר נטען כי העד סתר עצמו כשטען בבית המשפט שבירר את שעת השיחה למד"א באמצעות הטלפון הנייד, הגם שבחקירתו טען ששבר את הטלפון הנייד (טענה שנסוג ממנה בהמשך עדותו עת טען כי הוא לא זוכר האם שבר את הטלפון); נטען כי העד הבין שתשובותיו אינן מסתדרות ולכן פטר עצמו בכך שענה שהוא בירר את השעה במד"א ו"יש דברים שאני יכול לא להגיד לך את זה".
בהקשר לנדון, יש להדגיש כי מעבר לכך שהשעה שבה לדברי העד התקשר למוקד מד"א, משקפת את המציאות לאשורה (בסטייה של דקות בודדות), מדובר בסוגיה שאינה שנויה במחלוקת, שנמצאת בשולי הדברים, כשכלל לא ברור מה האינטרס שיש לעד להסתיר או לשקר ביחס אליה. אכן העד סתר עצמו בתשובותיו, ולא מן הנמנע כי כפי שהעריך הסנגור, העד לא רצה בחקירה שייקחו לו את הטלפון, ועל כן טען שהטלפון שבור, ובהמשך הסתבך בתשובותיו. התנהלות זו, אף שיש בה להביא את בית משפט כדי לנקוט במשנה זהירות אין בה ללמד שגרסתו ביחס לדריסת המנוח היא שקרית.
אשר לטענה לפיה העד סתר את עצמו ביחס לרעש המנוע, הרי שבשונה מן הנטען, אין ללמוד מתשובתו בחקירתו השנייה (השונה מתשובתו בחקירה הראשונה שבה טען שלא שמע את המנוע) על מגמת הפרזה בחקירתו השנייה, הפרזה שתכליתה לשכנע כי הנאשם האיץ לפני הדריסה. אדרבא, התיאור של העד בחקירתו השנייה לפיו "נתן קצת גז ואני שמעתי את הרעש כי המנוע הוא גדול..." מתיישבת יותר עם מי שמסביר שהצליח לשמוע את רעש המנוע, הגם שלא הייתה האצה אלא מעצם גודלו של המנוע. לו ביקש העד להפריז ולהשחיר את הנאשם, קלה הייתה דרכו לציין שגם עובר לדריסה רעש המנוע היה בעוצמה גבוהה, וכזה שמתיישב עם לחיצה חזקה על דוושת הגז. גם בבית משפט נמנע מלטעון ששמע את "נהמת" המנוע, טרם הפגיעה במנוח.