כך ולא באופן ממצה באו הדברים ליידי ביטוי:
הנאשם העיד כי הכוונה שלו לאחר המפגש בשטיפה הייתה לנסוע יחד עם אחיו להביא דברים מהסופר לצורך אירוע משפחתי (ובכך להצדיק את הנסיעה ברכב הדודג'). גרסה זו עומדת בסתירה לדברים שמסר בחקירתו הראשונה במשטרה שם הסביר כי כוונתו הייתה מלכתחילה לנסוע יחד עם אחיו כארם ליתיר "כדי לשבת ביתיר, להעביר שם את הזמן מעשנים סיגריות רגילות, נסענו ברכב דודג' אני נהגתי וכארם ישב לידי" (ת/24, עמ' 5). רק בחקירתו השנייה הנאשם העלה לראשונה את הנסיעה לסופר כהסבר לנהיגה שלו על הדודג'. לנאשם לא היה הסבר לסתירה זו, למעט כך שהאשימו אותו ברצח והוא לא זוכר מה הוא אמר בכלל (עמ' 338).
בחקירתו הראשונה הנאשם נשאל מפורשות לגבי ויכוח שהיה לו עם המנוח לפני שדרס אותו. הנאשם שלל כל ויכוח וכך גם היכרות עם אותו אדם שדרס: "לא היה ויכוח, אני לא עושה דברים כאלה ולא מכיר אותו... לא היה ויכוח...". הלה אף הגדיל עת ניסה לשכנע החוקר באמיתות דבריו בציינו: תביאי אותם שיסתכלו לי בעיניים ויגידו שהיה ויכוח... לא היה ויכוח..." (ת/24, עמ' 9). בתשובותיו אלו הנאשם למעשה משקר פעמיים: פעם אחת, משום שהוא מכיר היטב את המנוח ופעם שנייה, משום גרסתו בבית המשפט (שאינה שנויה במחלוקת) שהיה ויכוח בינו לבין המנוח שאמר לו שלא ילחץ על דוושת הגז ויקים רעש בסמוך לביתו.
סתירה זו הוטחה בנאשם בחקירתו הנגדית. בתחילה ענה, כי לא ידע מה לעשות אחרי שהאשימו אותו ברצח וכי "בחקירה השנייה אני אמרתי להם מה קרה איתי בדיוק". בהמשך ניסה להסביר זאת בחוסר הבנה שכן "...יש הרבה מוחמד עבר כמה זמן, לא באותו יום לאחר זמן שהיה איתי בבית ספר" (זאת על אף שבחקירה הציגו לו תמונה של המנוח, כך שטענה לבלבול בין אנשים עם שם דומה איננה רלוונטית כלל).
הנאשם טען בחקירתו השנייה במשטרה כי האירוע בשטיפה היה "בין השעות שלוש וחצי לארבע אחרי הצהריים" ומאז שהוא הסתיים ועד לדריסה חלפו "בין חצי שעה שעה ושעה" (ת/8, עמ' 4). כך גם נטען במענה לכתב האישום.
תשובה זו של הנאשם רחוקה עד מאד מלשקף את הדברים כהווייתם, ונסביר.
גרסת הנאשם היא כי לאחר האירוע בשטיפה הוא נסע לביתו עם האוונסיס (ר' בין היתר ת/8(א) ש' 3) כשאין טענה, שבין לבין, הוא נסע למקום אחר. עוד לדבריו, הוא שוחח לאחר האירוע בשטיפה עם כארם אחיו ואמר לו לבוא עם הדודג' (לטענתו, על מנת לאסוף עם הדודג' דברים לצורך האירוע של אחיו).