בפועל, הנאשם לא אחת, הסתיר פרטים, שתק, טען שאינו זוכר או שאינו מעוניין לחזור על דברים שלטענתו כבר ענה. כך למשל, בחקירתו השלישית (ת/26) הנאשם נמנע מלענות למרביתן המוחלט של השאלות כשהוא חוזר על כך שמה שהיה לו למסור אמר בחקירה הקודמת ולחילופין, טען כי אינו זוכר מה קרה:
"ש: מתי בדיוק ראית את מוחמד בפעם הראשונה לפני שנכנסת בו עם רכב הדודג'?
ת: לא יודע, אמרתי לך מה שיש לי. זאת היתה תאונת דרכים.
ש: תספר לנו על האירוע של שבירת השמשה של רכב הטויוטה שלך.
ת: סיפרתי לכם זאת תאונת דרכים.
ש: אני שואל על שמשת הרכב.
ת: סיפרתי לכם.
ש: באיזה שעה הייתה שבירת השמשה?
ת: לא יודע.
ש: חמש דקות קודם, בערך?
ת: לא יודע בערך... אמרתי לכם כבר זאת הייתה תאונת דרכים.. הייתי ממהר הייתי צריך להביא דברים לבית, היה לנו אירוע.
ש: על איזו מהירות נסעת?
ת: לא זוכר.
ש: בערך על איזו מהירות נסעת?
ת: אין לי בערך הסברתי לכם בחקירה הקודמת" (עמ' 4).
גם בחקירתו הרביעית ו"המסכמת" מיום 16.10.23 (ת/27(א)) הנאשם נמנע מלענות על שאלות רבות גם לשאלות קריטיות שנודעו לברר את אופן נהיגתו, דברים שעשה או הבחין:
"ש: לפי הדף שאתה רואה, מאיזה כיוון אתם באתם...?
ת: אני לא זוכר שום דבר.
ש: איך אתה לא זוכר מה שהיה לפני הדריסה עברו רק שבועות אחדים?
ת: לא זוכר ולא מזיז את זה, אני סיפרתי לכם בדיוק מה שהיה. מה יש לי איתו שאני אעשה לו ככה, הוא קפץ לי בפנים.
ש: אתה יודע איפה יש במפר על הכביש?
ת: לא.
ש: איך אתה לא יודע, זה בשכונה שלך?
ת: לא יודע.
ש: איפה הייתה הפגיעה במוחמד? תסמן על גבי השרטוט.
ת: לא זוכר, אמרתי לכם" (עמ' 4).
אם בכך לא די, כאשר החוקר הציג לנאשם את סרטוני השחזור שערכו בוחני התנועה על מנת לקבל את התייחסותו, מצוין כי הנאשם מסרב להתייחס למופיע בסרטונים: "אני לא רוצה לראות כלום". בהערת חוקר אף מפורט שהנאשם מוריד את עיניו מהמסך על מנת להימנע מלצפות בסרטונים שמוצגים לו.
על רקע טענת השכחה החוזרת ונשנית בחקירות, יש לתהות על האופן שבו זכרונו של הנאשם השתפר והתחדד עת עלה להעיד להגנתו שנה ו-9 חודשים לאחר האירוע, עדות שבה ידע לתאר היטב את מסלול נסיעתו עובר לדריסה ולאחריה, לרבות הדגמה באמצעות חפץ שדימה את רכבו על גבי שרטוט.
כעובדה, הנאשם בורח מהזירה מבלי לעמוד על מצבו של המנוח, ולא זו בלבד, אלא שמיד לאחר מכן נסע עם הדודג' לאזור יתיר שם השאיר את הרכב עד אשר נעצר מספר שעות לאחר מכן באופן אקראי. אכן עובדה זו בפני עצמה אינה בהכרח מלמדת על יסוד של כוונה לפגוע ויכולה להתיישב גם עם גרימת מוות ברשלנות, ובהלה שיכול ואחזה בו בשל כך. אף שכך, כאשר להפקרה מצטרפות ראיות נסיבתיות נוספות כבדות משקל המלמדות על כוונת פגיעה מוקדמת, או אז יש לה משקל נסיבתי מפליל הפועל לחובת הנאשם, ובפרט, מקום בו כבר נעצר ולא חלק על כך שפגע במנוח ברכב בו נהג, ומסר גרסה, עדיין, נמנע, במפגיע מלהצביע על המיקום שבו השאיר את רכב הדודג' ("לא יודע, השארתי אותו ביתיר והלכתי ברגל", ת/24 ש' 27). אין זאת אלא מחשש מפני תוצאות אפשריות של בדיקת הרכב וממצאים העלולים לנבוע מכך.