גם ביחס לנתון זה אין המדובר בדווקנות לשמה שכן לצילומים אלו חשיבות למסקנה אליה הגיע מומחה ההגנה לגבי נקודת האימפקט. נזכיר כי הבוחן פרטוש הסביר כי נוכח חוסר הבהירות ביחס לסימני הדם, פריסתם ותצורתם (כפי שהוא רואה זאת בראייתו המקצועית) הוא אינו יכול לקבוע כי כתם הדם הראשון שמצוי סמוך לפני הבמפר הוא מקום האימפקט. בדומה ראה המזכר שצירף לחוות דעתו, שבו טען כי הוא אינו יכול לקבוע את כיוון תנועת הדם. לתצורת כתמי הדם יש משמעות גם לחלק האחר בחוות דעתו של מומחה ההגנה, בזיקה למרחק שגופת המנוח הוטלה/נגררה. הנחת המוצא של מומחה ההגנה היא כי כתמי הדם, כולם, הנם תוצר של העפת הגופה והתגלגלותה על הכביש עד עצירה (ולכן לצורך חישוביו התחשב בנתון של 30 מ' בנוסחת ההטלה).
לדידנו, ככל והעד המומחה חולק (ובאופן נחרץ) על מסקנה זו של הבוחן פרטוש היה עליו לדרוש את צילומי כתמי הדם, ולבסס את טענתו כי הם כולם תוצר של העפת הגופה ולא הזזתה. הדברים מתחדדים גם בהינתן כך שכעולה מחוות הדעת, העד עבר שתי הכשרות ספציפיות של ניתוח וזיהוי כתמי דם (שתיהן בהולנד), כך שלכאורה יכול היה בנקל לשלול את עמדת הבוחן פרטוש.
לעצם המחלוקת על משמעות כתמי הדם, צפייה בצילומים של כתמי הדם אכן מלמדת כי אכן אלו פרוסים שלא באופן אחיד בתצורות שונות וכמויות שונות. לכך נוסיף כי אין חולק כי המנוח שהיה בחיים בסמוך לאחר הדריסה, דימם מפניו ומחלקים נוספים, כך שישנה אפשרות, כי חלק מכתמי הדם על הכביש נוצרו תוך כדי הרמתו וסחיבתו לעבר הרכב של אדם אבו אלקיעאן.
בדומה, מומחה ההגנה לא ביקש ולא התבסס בחוות דעתו על סרטוני מצלמות האבטחה (ת/9) שמתעדות, (גם אם מרחוק), את נסיעת הנאשם ברכב הדודג' בסמוך לפני פנייתו ימינה לרחוב אלתקוא, ובסמוך לאחר הדריסה עם יציאתו של רכב הדודג' מהשכונה. סרטונים אלו, שהם בבחינת ראיה אובייקטיבית יכולים ללמד, בין היתר וכפי שפורט לעיל, על יכולתו של הרכב לבלום, אופן נסיעתו, מיקומו ביחס לנתיבי הנסיעה. שימוש בסרטונים אלה מתיישב עם גישתו המוצהרת של העד, לפיה הוא מסתמך אך ורק על ממצאים פורנזיים (וזו הייתה גם תשובתו של העד כל אימת שהוטח בו שקביעות ומסקנות בחוות דעתו עומדות בסתירה לעדויות, לרבות גרסת הנאשם).
עוד ביחס לשיטת עבודתו של מומחה ההגנה, במישור העקרוני, העדפת ממצאים פורנזיים על פני עדויות ראייה, הגיונית, מקובלת, כשאין צורך להכביר במילים מדוע יש לנהוג כך. אף שכך, במקרה הנדון, מומחה ההגנה לא העדיף ממצאים פורנזיים על פני עדויות (או שילב בין השניים) אלא בחר שלא לקרוא עדויות כלל.