ומילא את גרסתו של ג'אודת לא קרא, כלום מדוע לא קרא את גרסת הנאשם וביקש לבחון התאמה (או אי התאמתה) לממצאים הפורנזיים. יתרה מכך, גם אם מסקנתו של העד מבוססת רק על ממצאים פורנזיים (כפי דבריו), מצופה היה שלאחר שהוא הגיע למסקנות, הוא ישווה התאמתן לעדויות ובמידת הצורך יתמודד עם פערים בין המסקנות אליהן הגיע לבין העדויות, לחילופין, יצביע על כך שהראיות הפורנזיות משתלבות עם העדויות השונות כחיזוק להן. למעשה, הדברים עולים בקנה אחד עם התיאור שמסר מומחה ההגנה בעדותו לגבי האופן שבוחן תנועה אמור לעבוד: "למרות שעם כל הממצאים הבוחן צריך, רק שניה, אדוני, הבוחן חייב קודם כל להתייחס לממצאים הפורנזיים, וזה גם מה שמלמד אותו ספר הבוחנים, ורק אחרי זה לחקור עדי ראייה שישלימו את התמונה..." (עמ' 418).
ומילא בחר מומחה ההגנה להישען רק על ממצאים פורנזיים כאשר יש בהם די, מצופה ממנו, כי כאשר אין בהם די, למצער, ייעזר בעדויות השונות על מנת להשלים אותם נתונים חסרים. בפועל, מומחה ההגנה העדיף להסתמך על הנחות, חלקן נטולות כל עיגון, וחלקן עומדות בסתירה חזיתית לעדויות בתיק.
כך למשל, לשאלה כיצד נקבע קצב חציית המנוח של 1.37 מטר לשנייה, הסביר כי הוא מסתמך על ספר הבוחנים וכי מדובר במהירות המייצגת "הליכה רגילה" (עמ' 417 - 418). בדומה, העד אישר כי אין לו יכולת לדעת האם המנוח חצה את הכביש באלכסון כשלדבריו במצב דברים זה "לוקחים את האמצע, בדיוק מאותה סיבה שאנו משתמשים במהירות ממוצעת של הליכה כשאנחנו לא יודעים מהי המהירות האמיתית" (עמ' 419).
בדומה, לדברי העד המסלול המופיע בתמונה 8 לחוות דעתו כמסלול שעשה הנאשם, הוא מסלול משוער שבו הוא נסע "...כי אין לאף אחד ידע אמיתי על מה המסלול האמיתי של המכונית אני הצעתי מסלול משוער שהוא מסלול סביר" (עמ' 429). ושוב, את הידיעה לגבי מסלול שעשה רכב הדודג' תוך כדי הסיבוב, ניתן לדלות מג'אודת או מהנאשם. בכל מקרה, לא ניתן לומר כי לאף אחד אין את הידע לגבי המסלול. אכן, אין זה מתפקידו של המומחה לקבוע מהימנות של גרסאות ולכן הוא יכול להציג את מסקנתו, תחת מספר הנחות שונות או מספר תרחישים.
הבעייתיות בגישתו זו של מומחה ההגנה נלמדת מכך, שגם אם יהיו תיאורטית, עשרה עדים שיתארו חצייה משמאל לימין, דבר לא ישנה דעתו, ככל ולמנוח יהיה שבר בירך שמאל. בדומה, גם אם עשרה עדים יתארו כי המנוח חצה את הכביש בריצה, העד, על פי גישתו, יעדיף ללכת לטבלאות, לחפש מה מהירות ההליכה האופיינית לאדם בגילו של המנוח, וישתמש בנתון זה בנוסחאות שלו. ךמעשה, מומחה ההגנה ראה עצמו פטור מלבחון את התכנות גרסת ג'ודאת (לגבי ניסיון ההימלטות של המנוח עובר לפגיעה בו), גם לא כתרחיש חלופי אפשרי, לגרימת השבר בירך שמאל.