ואפילו מצא מומחה ההגנה להשתמש בנוסחת הטלה, היה עליו לקחת בחשבון כי בסיטואציה שבה הרכב הפוגע אינו בולם, ישנו פרק זמן מסוים שבו המנוח "נדבק" לחזית הרכב עד אשר בשל כוח הכבידה, הוא נשמט ונופל לכביש. אף אחד מהצדדים לא חלק על התופעה האמורה, ואלו נחלקו רק ביחס לשאלה האם מדובר במרחק רב או קצר (לטענת העד המומחה מדובר במרחק קצר). בין כך ובין כך, אין חולק שהעד המומחה, לא נתן ביטוי לאותו "מרחק הסעה" בחישוביו.
עוד וביחס לנוסחה שעשה בה מומחה ההגנה שימוש, הוטח בו כי אין המדובר בנוסחה מקובלת, המופיעה בספר הבוחנים, ואף הוצע לו להצביע היכן בדיוק נוסחה זו מופיעה. מומחה ההגנה נמנע מלעשות כן במהלך עדותו, והגם שהוצע לו לבדוק הדברים לאחר הדיון ולהעביר הודעה בהתאם, הדבר לא נעשה.
לעצם הנוסחה, בנפרד מכל הקשיים שתוארו עד עתה, העד לקח את הגובה של המנוח -1.6 מטר, וביצע למעשה חישוב של נפילה חופשית מגובה זה לרצפה. לאחר שחישב את משך הזמן הנ"ל, הכפיל אותו במהירות הרכב והגיע לתוצאה של 6.3 מטר (ראה תמונה 3 לחוות הדעת). הנתון 1.6 אינו נכון פעמיים. פעם ראשונה כי גובהו של המנוח היה 1.68, ופעם שנייה בשל כך שהגובה הנכון לצורך השימוש בנוסחה הוא 1.40 מטר כגובהו של הפגוש שראשו של המנוח פגע בו תחילה ורק לאחר מכן הוטל לרצפה (אין זה מסתבר שלאחר הפגיעה בפגוש, המנוח יתייצב בשנית למלוא גובהו).
בנוסף, עצם העובדה שהרכב לא בלם כלל משמעותה בפועל היא, כי מהירות גופת המנוח עם ניתוקה מהרכב, קטנה (גם בשל המגע עם הכביש) בעוד מהירות הדודג' נותרת קבועה, כך שבהכרח, בשלב מסוים רכב הדודג' "עוקף" את הגופה ודורס אותה. המנגנון הפיזיקלי האמור מתיישב עם התיאור של ג'אודת לגבי הדריסה.
חרף האמור לעיל, מומחה ההגנה שמודע היטב למנגנון שפורט לעיל, שלל את האפשרות שהדודג' עלה על גופת המנוח, וחזר מספר פעמים במסגרת חוות דעתו על כך שהממצאים השונים מלמדים על ניסיון התחמקות. זוהי גם אחת מסקנותיו בסיכום חוות הדעת: "הממצאים הדמיים על המכונית מצביעים על ניסיון התחמקות מסכנה המגיעה מימין". גם טענה זו של העד התקשינו לקבל. ונבהיר כי לא עצם הטענה בדבר סטיית הרכב היא זו שנמצאת בעיננו כבעייתית אלא הקביעה שמדובר בניסיון התחמקות.
מעבר לכך וברמה הרטורית, יש לתהות על השינוי שעוברת רמת הוודאות של העד ביחס לתרחיש "התחמקות" כך שתרחיש שמוצג תחילה כ"אפשרי" הופך בסופה של חוות הדעת לקביעה חד משמעית. כך בסעיף 12 לחוות הדעת העד מתייחס לכתם הדם על הצמיג הימני אחורי ומיד לאחר מכן כותב "אולי מתוך כוונת התחמקות מפגיעה...". בסעיף 16 לחוות הדעת העד חוזר שוב על הימצאות כתם הדם ובזו הפעם מציין כי אלו "יכולים להעיד על ניסיון התחמקות...". והנה, בסעיף המסקנות כבר אין ספק והעד קובע חד משמעית כי סימני הדם "מצביעים על ניסיון התחמקות מסכנה". החלטיות זו אפיינה גם את עדותו בבית המשפט שבה עלה עוד דרגה וכבר לא דיבר על ניסיון אלא על התחמקות: "אני לא יודע באיזה שלב הוא התחמק, אין לי מושג, אבל אני יודע שהוא התחמק" (עמ' 485).