וראו גם לאחרונה, רע"א 65005-03-26 ואטורי נגד הררי (12.8.2026):
"דברי 'דעה', כשמם כן הם, מבטאים את דעתו הסובייקטיבית של אומרם ותו לא. הם אינם מתארים את המציאות כהווייתה, ועל כן אינם נופלים בגדרם של אמת או שקר. כפועל יוצא מכך, הבעות דעה, הנתפשות ככאלה על ידי מי שקורא או שומע אותן, אינן יכולות, ככלל, להגיע כדי 'לשון הרע'."
המחבר אורי שנהר מציע מבחן דומה להבחנה בין 'עובדה' ל'דעה':
"פרסום עובדתי מתאר מציאות כפי שנקלטה על ידי החושים. דעה היא פרסום המתאר מחשבה בנוגע למציאות" (דיני לשון הרע, 2024, עמודים 613-612).
- התשובה לשאלה האם פרסום מסוים הוא 'עובדה' או 'דעה' היא לפי משמעות המלים בעיני האדם הרגיל. בהקשר זה כבוד השופט סולברג בעניין חוזה חדש מפנה ומצטט מע"א 723/74 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (24.2.1977). לצורך הכרעה בסיווג הנ"ל יש לבחון מה המסר הנקלט מהפרסום; הפרשן המשפטי נדרש לבחון, בין היתר, אם מדובר בלשון ציורית או מטאפורית או מוגזמת או אחרת שיש בה משום דרך התבטאות של המפרסם וזאת כדי להימנע מפגיעה שאינה מידתית בחופש הביטוי ובחופש העיתונות.
- לצורך הכרעה במחלוקת זו צפיתי הווידאו מיום 9.8.2025 (שהוגש ביום 22.3.2026) מספר פעמים. כמפורט להלן, איני מקבל את עמדת ב"כ הנתבעים לפיה יש לראות בדברי הנתבע ביחס לשירותו הצבאי של התובע משום הבעת דעה אגב ויכוח ציבורי סוער.
- כהערה מקדימה אציין שמצאתי שעמדת הנתבעים היא, הלכה למעשה, ניסיון משפטי 'להכשיר' בדיעבד את הפרסום, לאחר שבזמן אמת הכירו הנתבעים, ולו במשתמע, שדברי הנתבע הם פרסום שגוי עובדתי העלול להוות לשון הרע, ולפיכך, עם קבלת מכתב התראה פורסם התיקון כהגדרתו לעיל.
ולגוף המחלוקת: -
- את הפרסום לפיו התובע השתמט למעשה משירות צבאי - ניתן לסווג כ-אמת/שקר (במקרה זה - שקר). לפיכך, הפרסום אינו "דעה" אלא "עובדה" (שגויה) ואינו חוסה תחת הגנת סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע.
- אין לפני 'מקרה גבולי' או מקרה המצוי ב'תחום האפור' בין דעה לעובדה, אלא מדובר בעובדה (שגויה). לפיכך, לנסיבות בהן נאמרו הדברים משקל מועט בסיווגם כעובדה/דעה; וממילא בחינת הנסיבות אינה מוליכה למסקנה לפיה מדובר ב'דעה'. אסביר.
- שלא כעמדת הנתבעים, למרות שהפרסום 'שולב' במונולוג של הנתבע בו הוא מנהל ויכוח תקשורתי ער ונוקב על מדיניות הממשלה - בדבריו שולבה עובדה שגויה, בעלת אופי אישי מובהק בנושא הנתפס כבעל חשיבות רבה לביוגרפיה האישית של אדם סביר במדינת ישראל (כלומר - שירות או השתמטות מצה"ל).
אין כל קושי משפטי בכך שהנתבע ישלב טיעונים שונים לצורך חיזוק עמדתו ושכנוע צופיו. בכלל זה אין קושי בטיעון לפיו 'משקל' הדברים שיש לייחס לאיש תקשורת שלא שירת בצבא - נמוך. אולם - ובכך העיקר - כאשר הנתבע משלב בדבריו נתון שגוי (שלא נבדק) ופוגע בתובע הוא מפרסם דבר לשון הרע שאינה חוסה תחת הגנת סעיף זה.
- גם המלים "אני חושב..." בדברי הנתבע, אליהן הפנו ב"כ הנתבעים כדי לחזק את עמדתם, אינן משנות את המסקנה בדבר הסיווג הנכון של הפרסום.
מצפיה בקטע הווידאו הרושם המתקבל מדברי הנתבע - שהנתבע מציג את התובע, הלכה למעשה, כמשתמט משירות צבאי כדי לפגוע בו באופן אישי (בנוסף לביקורת על עמדת התובע לגופה) ולצורך כך הוא מציג מידע על כך שהתובע לא שירת או שירת יומיים בלבד בצה"ל.
- כך גם, איני יכול להסכים לטענת ב"כ הנתבעים לפיה כיוון שדברי הנתבע נאמרו בתוכנית מסוג 'פאנל דעות' ולא במהדורת חדשות, הצופה הסביר מבין שהפרסום הוא דעה ולא עובדה.
גם כאשר מנחה תכנית דעות מביע דעה בנושא טעון מבחינה ציבורית, הוא יכול לשלב בה נתונים עובדתיים כדי לחזק את עמדתו, וגם בהקשרים אלה נדרש איזון ראוי בין חופש ביטוי ועיתונות, מצד אחד, לבין שמירה על שם טוב מצד שני.