שני, נטען לאכיפה בררנית בין נושאי משרה שונים במלון, כאשר טענת האכיפה הבררנית נעוצה ב"החלטה שלא להעמיד לדין את הבעלים הנוספים במקרקעין ו/או בנסיבות זהות או דומות" (פס' 78 לטענות המקדמיות מיום 5.3.2025).

15. במענה שהגישה המאשימה לטענות המקדמיות (18.5.2025), ביקשה לדחות טענות אלו. נטען כי הטענות ביחס לאותו קושי רגולטורי הן טענות שצריכות להיות מופנות לערכאה מנהלית, ולא לבית המשפט לעניינים מקומיים.  נטען כי המכתבים המזמינים את הנאשמים למסור גרסתם נשלחו אליהם בדואר רשום, ומשלא התייצבו למסור גרסתם, אין להם להלין אלא על עצמם.  לבסוף, נטען, כי הטענות לאכיפה בררנית מהוות מסע דיג, ונטענו ללא ביסוס ראייתי.  נטען כי בידיה של המאשימה רשימת בתי עסק שנאכפים באופן דומה לעסק הנוכחי, וכן נטען כי משך ההפרה הממושך מבדל בין הליך זה להליכים אחרים (פס' 29-34).
16. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916בהחלטתי מיום 22.5.2025 מצאתי כי הטענות המקדמיות תוכרענה רק לאחר שמיעת הראיות בהליך זה. בד בבד, הערתי כי הטענות באשר לאי מתן רישיון לעסק הן טענות שעל פניו מתייחסות לשיקול הדעת המנהלי ביחס להחלטות הרישיון, והפסיקה מחייבת משנה זהירות בטרם תתאפשר תקיפה עקיפה של החלטתה המנהלית של הרשות במסגרת ההליך הפלילי.  הצעתי כי הנאשמים יתייחסו לעניין זה בהמשך ההליך, ככל שיעמדו על טיעונים מעין אלו.
17. 12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)עוד אציין כי לצידן של הטענות המקדמיות הוגשה גם כפירה מפורטת (פס' 91 לבקשה בעניין הטענות המקדמיות), שבה הוסכם כי העסק טעון רישוי, וכי פעל ביום 4.7.2022; אך נותרה מחלוקת ביחס ליתר העובדות, ובפרט, נטען כי כתב האישום אינו משקף את האירועים הנוגעים להוצאת הרישיון כהווייתם, וכן כי במועד הרלוונטי הנאשם 2 לא כיהן כמנהל וגם הבעלות בנאשמת 1 הייתה שונה.
18. על רקע הכפירה שניתנה, התיק נקבע לשמיעת ראיות הצדדים, וזו נדחתה מעת לעת, בשורת בקשות שהוגשו בהסכמת הצדדים.
19. בסופו של דבר פרשת התביעה נפתחה ביום 22.1.2026, אז נשמעו ראיות הצדדים. מטעם התביעה, הוגשו בהסכמה ת/1-ת/4, וכן נשמעה עדותו של מר אסף אדלשטיין והוגשו לצידה ת/5-8.  מטעם ההגנה, הוגשו בהסכמה נ/1-נ/3, וכן העיד הנאשם 2, והוגשו לצד עדותו גם נ/4-נ/8, וכן ת/9-10, ולאחר מכן גם העיד האדריכל מר רואי אמית.  לאחר מכן נרשמה הסכמת הצדדים כי הכרעת הדין תפורסם בנט המשפט ולא תידרש התייצבות הצדדים כדי לשמוע אותה.
20. להלן אתאר את עיקרי העדויות שנשמעו.

פרשת התביעה

21. בפתח הדיון הגישה המאשימה בהסכמת ההגנה תדפיס רשם החברות מיום 2.8.2022, ממנו עולה כי הנאשם 2 היה דירקטור של נאשמת 1 החל מיום 10.6.2018 ונכון למועד התדפיס (ת/1). לציין כי בתדפיס לא צוין שמו של נאשם 2 כבעל מניות אלא רק כדירקטור, וזאת לצד דירקטורים נוספים, שאחד מהם הוא הנאשם 3 שנמחק מכתב האישום כאמור בסעיף ‏9 לעיל.
22. כמו כן, הוגש דוח ביקורת בעסק מיום 4.7.2022 בו צוין כי "העסק נראה פתוח ופעיל ואלה הממצאים: נראה בקומת כניסה קבלה אזור ישיבה ובר אשר בתוכו נראו משקאות אלכוהוליים כגון וודקה, ערק, יין, מכונה להכנת שתייה חמה ומשקאות קלים במלון 3 קומות ובהם 29
23. הועתק מנבו
24. חדרים, במקום שירותי ניקיון חדרים". צוין כי במקום נראו 4 עובדים בנוסף למנהל הפעיל
25. שקיבל לידיו את הדוח, שעסקו בשירות ללקוחות ובקבלה. במקום נמצאו 40 לקוחות.  כן צוינה תגובת המנהל הפעיל שנכח במקום במעמד הביקורת, מר נבו קצב, לפיה "יש פה רדיפה על רקע אישי".  בנוסף, צורפו לדוח תמונות שונות מבית המלון ומהבר שלו (ת/3).
26. בנוסף, הוגשו אסמכתאות למשלוח ולמסירת הזמנה למסירת גרסה לנאשמים 1-2. מהאסמכתאות שהוצגו עולה כי ההזמנה למסירת גרסה נשלחה לנאשמת 1 בכתובתה שבתל אביב, עליה אין חולק, ולפי מעקב משלוחים שצורף אף נמסרה לה.  בנוסף, עולה כי הזמנה למסירת גרסה לנאשם 2 לכתובת פלונית שלקוחה מהמאגר העירוני של עיריית תל אביב.  ממעקב משלוחים בדואר ישראל עולה חיווי לפיו גם הזמנה זו למסירת גרסה נמסרה ליעדה (ת/2, ת/4).
27. לאחר דברים אלו נשמעה עדותו של מר אסף אדלשטיין, מנהל מחלקת שירות לקוחות באגף רישוי עסקים. במסגרת חקירתו הראשית, הוגשה באמצעותו תעודת עובד ציבור שאותה ערך והיא נושאת תאריך 21.2.2023 (ת/5, להלן: "תע"צ אדלשטיין").
28. מתע"צ אדלשטיין עולה כי עוד משנות ה-90 הנאשמת 1 ואחרים ביקשו לקבל רישיון להפעלת עסק מסוג בית מלון, בית קפה וצריכת משקאות משכרים במקום, בשטח של 888.07 מ"ר (בהמשך הבקשות כבר אינן מתייחסות לבית קפה). בתחילת הדרך, העסק קיבל רישיון, והרישיון חודש מעת לעת, עד שבבקשה מס' 11 משנת 2010 החל לקבל סירובים (ת/5, עמ' 17), שהלכו ותפחו מבקשה לבקשה עד שבשלב כלשהו, הוחלפה הבעלות בבית המלון (ת/5, עמ' 19 ואילך, ור' גם בפרוטוקול 22.1.2026 בעמ' 40 שו' 19-29).
29. שמו של הנאשם 2 מופיע לראשונה על הבקשה ה-13 בתיק, מיום 30.6.2020, לצידה של נאשמת 1 ואחר נוסף, כאשר העסק ממשיך להחזיק סירובים, שהעיקריים שבהם הם רשות הכבאות וההצלה ורישוי הנדסי (ת/5, עמ' 23-26). בחקירה הנגדית, אדלשטיין הסביר כי שמו של הנאשם 2 ואותו אחר מופיע החל משלב זה משום שהוא היה מי שהגיש את בקשת רישוי העסק, אך לא יכול היה להציג את אותה בקשה בה מופיע השם (הבקשה הוגשה לאחר מכן על ידי ההגנה, ר' להלן).  טען כי מבחינת התנהלות הרשות, אינם מאפשרים בקשת רישיון עסק על שם חברה בלבד ותמיד נדרש גם מבקש בשר ודם (22.1.2026 בעמ' 47 שו' 11-33, עמ' 48 שו' 1-33, עמ' 49 שו' 1-11).
30. עיון בהשתלשלות העניינים שמאז הגשת אותה בקשה מגלה כי בשלב כלשהו הסירובים המהותיים הוסרו והתיק הועבר לסטטוס של טיפול. לגבי רישוי הנדסי, צוין בהערות כי נדרשת "השלמת הגשת תוכנית העסק, קבלת אישור והתאמת העסק לתוכנית" (ת/5, עמ' 27-32).
31. ואולם, ביום 1.5.2022 התקבל שוב סירוב של משרד הבריאות, שנעוץ הן במיקום של הגשת המזון, הן בהיעדרן של תוכניות מותאמות. כלשונו (ת/5 עמ' 36):

"1) ביום 7/10/2022 נערך ביקור במלון ונמצא כי המלון איננו תואם תכנית מאושרת.  הציוד שהיה במקום שהיה אמור לשמש להגשת מזון הוצא מהמקום ואת המזון מגישים במלון האופרה השוכן ממול.  2) ביום 3/4/2022 נשלחה תזכורת לבעל העסק שלא נענתה עד כה.  3) על בעלי העסק לפעול להתאמת העסק לתוכנית המאושרת או לחלופין להגיש תוכנית עסק עדכנית".