ור' גם עדות אדלשטיין בעמ' 55 שו 8-22.

32. נימוק זה הובא כלשונו באותו תע"צ גם בסירוב של מחלקת ביקורת עסקים (ת/5 עמ' 33-34).
33. נימוקי הסירוב האמורים נשלחו אל הנאשמים במכתב נושא תאריך 8.5.2022 (ת/8 בעמ' 2), אז גם יודעו הנאשמים לגבי זכותם להשיג על ההחלטה וכי ניהול עסק ללא רישיון מהווה עבירה על החוק (ת/8 בעמ' 4, ור' גם עדות אדלשטיין בפרוטוקול 22.1.2026 בעמ' 30 שו' 26-33,1-4).
34. אדלשטין הוסיף והסביר בהקשר של סירובים אלו, כי מבחינת ביקורת עסקים, כל עוד אין התאמה בין התוכנית לבין המציאות בשטח, כלל לא ניתן לקדם את הבקשה לרישיון (פרוטוקול 22.1.2026 עמ' 33 שו' 14-20).
35. לאחר מכן, ביום 4.12.2022 התקבל גם סירוב של רישוי הנדסי ובהערות שלו צוין כי העסק אינו עומד בדרישות הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ואף הוצאו כנגדו 2 צווים מנהליים. וזו לשון הדברים (ת/5 עמ' 33):

"בבדיקת בקשתכם לרישיון עסק שהוגשה, נמצא כי בקשתכם אינה עומדת בדיני התכנון והבנייה.  קיימים 2 צווי הריסה מנהליים: מס' 2019-1335 ומס' 2019-1336 כמו כן בתאריך 8/12/21 נדחתה בקשתכם להיתר בנייה ע"י הוועדה המקומית.  בנסיבות אלה, בקשתכם לרישיון מסורבת ועד להתאמת העסק להיתר הבנייה או לחלופין הסדרתו באגף רישוי ופיקוח בניה".

36. הסירוב האמור של רישוי הנדסי על נימוקיו צוטט במכתב שנשלח לנאשמים 1-2 והוא נושא תאריך 4.12.2022, (ת/6 בעמ' 2, ור' גם עדות אדלשטיין בפרוטוקול 22.1.2026 בעמ' 31 שו' 4-12). בסופו של המכתב, יודעו שוב הנאשמים כי "באפשרותך להגיש השגה על סירוב למתן רישיון / היתר ...  בתוך 30 ימים מהיום שנודע לך על ההחלטה / דרישה..." (ת/6 בעמ' 4), וכן הובהר באותיות של קידוש לבנה "מסמך זה אינו מהווה רישיון, היתר זמני או היתר מזורז לניהול העסק.  המנהל עסק ללא רישיון, היתר זמני או היתר מזורז עובר על החוק ויהא צפוי לעונשים הקבועים בחוק" (ת/8 בעמ' 4).
37. בהתאמה לאמור לעיל, ומאחר שסטטוס הרישוי לא השתנה מאז, העיד אדלשטיין, כי נכון למועד עדותו העסק אינו אוחז ברישיון עסק (פרוטוקול 22.1.2026, עמ' 19 שו' 1-4).
38. לדבריו של אדלשטיין, מאחר שהעסק נשא סירוב של גורם רישוי פנימי, לא ניתן היה ליתן לעסק היתר זמני (פרוטוקול 22.1.2026, עמ' 20 שו' 16-33 ועמ' 21 שו' 1-20).
39. בהקשר זה, הוגשה תכתובת דוא"ל שבין מי מטעמו של נאשם 2 לבין נציגי המאשימה, מחודש אוקטובר 2022, שבה הובהרה עמדת הרשות לפיה לא ניתן לקבל היתר זמני להפעלת העסק, וזאת לפי סעיף 8א1(א)(2) לחוק רישוי עסקים ונוכח קיומם של שני הליכים מנהליים תלויים ועומדים לפי דיני התכנון והבנייה. עוד הובהר כי הסירוב ליתן היתר זמני נותר בעינו גם לאחר התייעצות מול השירות המשפטי, שנעשתה לבקשת הנאשם 2 (ת/7, וכן עדות אדלשטיין בפרוטוקול 22.1.2026 עמ' 31 שו' 17-26, עמ' 32 שו' 27-33).  יצוין כי לת/7 לא צורף המכתב ששלח נאשם 2 לגברת אביטל יעקב, כאשר לפי הדוא"ל עצמו אמורה להיות צרופה כזו (ת/7).  הצדדים הסכימו ביניהם שלאחר העדות המאשימה או הנאשמים ישלימו ויגישו המכתב מהצרופה לבית המשפט (עמ' 57 שו' 6-8), אך מסמך זה מעולם לא הוגש על ידי מי מהצדדים.
40. בחקירתו הנגדית, אדלשטיין התבקש להסביר את עמדת המאשימה לפיה בשל הסירוב של הרישוי ההנדסי לא ניתן ליתן היתר זמני, כאמור בעדותו ובת/7. במענה לשאלות בהקשר זה, אדלשטיין הסביר כי לא טיפל בדברים באופן אישי, אלא שהם טופלו על ידי גורמים במחלקת ההנדסה בעירייה, היינו: גב' אביטל יעקב שמחי ולאחר מכן המחליף שלה מר יובל פלג (פרוטוקול 22.1.2026, עמ' 35 שו' 21-26, עמ' 39 שו' 1-6,33).  ב"כ הנאשמים הודיע לו כי אחד מצווי ההריסה המנהליים שהוצאו לנכס, כבר בוטל בינתיים, אך אדלשטיין אמר שאינו יודע על כך (פרוטוקול 22.1.2026, עמ' 36 שו' 27-33).  ב"כ הנאשמים הוסיף, כי הצו האחר, צפוי להתבצע בהקדם, לאחר שאושר בבית המשפט לעניינים מקומיים וערעור שהוגש בעניין נדחה (פרוטוקול 22.1.2026, עמ' 28 שו' 16-33).  ב"כ המאשימה אישרה את הדברים (פרוטוקול 22.1.2026, עמ' 36 שו' 28-33).  ביום 20.8.2026 צורפה לעיוני אסמכתא ממנה עולה כי הצו בוצע ביום 3.6.2026.
41. ב"כ הנאשמים טען בפני אדלשטיין כי המבנה בו פועל העסק נרכש כשהוא במצב רעוע מאוד, ולכן בוצע בו שיפוץ אינטנסיבי תחת פיקוח העירייה שנדרש לוודא התאמה לדרישותיה מן הטעם שמדובר במבנה לשימור. כן טען ב"כ הנאשמים, שהוגשה תביעה אזרחית שבסיומה ניתן צו שהורה לעצור את עבודות השיפוץ בנכס, אך לאחר מכן בית המשפט לשכירות ביטל הלכה למעשה את אותו פסק דין.  על כל אלו, אדלשטיין השיב שאינו יודע דבר.  לדבריו, במסגרת עבודתו הוא מפנה את הבקשה לרישיון לגורמי הרישוי השונים, והעדות שלו מתייחסת לתשובה של כל אחד מהגורמים ולא לתהליכים שננקטו בתוך כל גורם וגורם בבדיקת הבקשה, והפרטים שעלו אגב הבדיקה בתחנות השונות (נ/1, פרוטוקול 22.1.2026 עמ' 41, שו' 14-31, עמ' 42 שו' 1-9, עמ' 43 שו' 15-33, עמ' 44 שו' 1-12, עמ' 45 שו' 2-8,12-19, עמ' 46 שו' 11-19,26-29).
42. עוד בחקירתו הנגדית, הוצג לאדלשטיין מסמך נ/3 ובו הודעה לפיה הנאשם 2 הוא דירקטור בנאשמת 1 וכי הוא זמין לקבל מכתבים בכתובת אלמונית ולא בכתובת פלונית אליה נשלחה ההזמנה למסור גרסה. אדלשטיין השיב שאיננו יודע על כתובת אלמונית, ומבחינתו ההסתמכות היא על הכתובת הרשומה במאגר התושבים (עמ' 49 שו' 31-33, עמ' 51 שו' 1-16).  כן אישר, שאינו יודע לידי מי אצל הנאשם 2 נמסר הדואר ובו ההזמנה למסירת הגרסה (עמ' 51 שו' 17-18).
43. בתום חקירתו הנגדית, נשאל אדלשטיין על מדיניות האכיפה במבנה של אבולעפיה הסמוך לכתובת העסק, אשר לפי הטענה של הנאשמים מדובר בבית מלון שנפלה בו מרפסת ב-22.1.2023, ובכל זאת הוא עדיין מחזיק בהיתר זמני. אדלשטיין אמר שאיננו קשור לכך, ולא זוכר שפנו אליו בעניין (עמ' 51 שו' 20-33, עמ' 52 שו' 1-5,29-30, עמ' 54 שו' 3-4).  לשאלת בית המשפט אישר, כי אם הבניין הסמוך אכן מהווה מבנה מסוכן, הדבר עשוי ואף צפוי להשפיע על סטטוס הרישוי (עמ' 52 שו' 6-33, עמ' 53 שו' 24-30, עמ' 54 שו' 28-32).

פרשת ההגנה

44. כאמור, מטעם ההגנה העידו הנאשם 2 וכן האדריכל רואי עמית.
45. הנאשם 2 סיפר כי הוא "איש עסקים, מנכ"ל של קבוצה וגם שותף פעילות של מלונאות, נדל"ן, ספנות, נמל אילת, תעופה, חקלאות" (עמ' 58 שו' 15-16).
46. לדבריו של נאשם 2, הוא אחד מבעלי המניות של הנאשמת 1 ואף דירקטור בה, ומאז יוני 2018 מעורב במלון בו עסקינן (עמ' 58 שו' 18-19). הנאשמת 1 היא דיירת מוגנת במקרקעין בהם פועל המלון ופועלת להפעיל אותו (עמ' 85 שו' 2-6).  המלון מפעיל 29 חדרים (עמ' 64 שו' 2).
47. נאשם 2 הרחיב על הרקע לרכישת המלון. לדבריו, אבולעפיה, שהוא בעלים של קרקעות סמוכות (להלן: "אבולעפיה"), הוא בעל אינטרס כלכלי ראשון במעלה להכשיל את פעילות העסק, משום שההחזקה הפרטית של נאשמת 1 במלון, כאשר נאשמת 1 היא דיירת מוגנת במקרקעין, מונעת מאבולעפיה לקדם תב"ע בשטח שהוא מחזיק ברובו המכריע (עמ' 64 שו' 12-23).לדבריו של נאשם 2, כאשר הוא התעניין ברכישת המלון, אבולעפיה שמע על כך, צלצל ואיים עליו שלא ירכוש את המלון, משום שמדובר בקרקע מוסלמית ואל לו כיהודי לרכוש אותה.  לטענתו איים בחייו ובחיי משפחתו.  באותו יום בדיוק, ביתו ששירתה שירות צבאי רגיש - ניצלה ממוות.  על רקע האירוע המטלטל, הוא החליט, שכיהודי במדינת ישראל הוא לא יספוג איום על רקע כזה ולא יירתע מביצוע העסקה.  כך, לדבריו תוך פחות מ-24 שעות, נפגש עם המוכר שהיה קרוב לפשיטת רגל, ורכש את המלון.  כל זאת, מבלי לראות את המלון ומבלי שהייתה לו מודעות כלשהי למצבו (עמ' 59 שו' 1-11, עמ' 69 שו' 17-27, עמ' 78 שו' 6-17, עמ' 85 שו' 11-15, עמ' 86 שו' 16-19).
48. לדבריו של נאשם 2, לאחר הרכישה הסתבר, שהמלון המדובר שימש הלכה למעשה בית בושת. הוצגו תמונות להדגים את מצבו הרעוע של המבנה במועד הרכישה (עמ' 59 שו' 12-14, נ/4).  לכן, החל הליך של שיפוצים, שנעשה בהיתר שיפוצים נ/1.  הודגש כי מדובר במבנה שמוגדר מבנה לשימור, מה שהפך את העבודות למאתגרות מבחינה תכנונית.  מעבר לכך, עם תחילת השיפוצים, המבנה כולו החל להתפרק ולהתפורר, וכך הפכו העבודות באותו מבנה לשימור לסבוכות במיוחד, לוו על ידי שורה ארוכה של אדריכלים ועל ידי מהנדס קונסטרוקציה, ובוצעו בתיאום מלא עם העירייה (עמ' 60 שו' 7-21, עמ' 61 שו' 5-26, נ/5, עמ' 63 שו' 20-27, עמ' 78 שו' 13-21).  עלויות השיפוץ וההקמה הגיעו בסך הכל ל-30 מיליון ש"ח, כאשר במקור הכוונה הייתה להשקיע 3-4 מיליון ש"ח בלבד (עמ' 63 שו' 28-30, עמ' 64 שו' 1-2).
49. ואולם, העבודות נתקלו בקשיים לא רק בתחום הבינוי, אלא גם מתחום הרגולציה והפיקוח, שנבעו מהטרדות השכן. לדבריו של נאשם 2, אבולעפיה הזמין חדשות לבקרים משטרה ואף הגיש תביעות אזרחיות לבית המשפט, והכל בניסיון לעצור את העבודות ולמנוע הפעלת המלון.  בתחילה, ניתן צו לעצור העבודות (עמ' 60 שו' 23-32, עמ' 61 שו' 1-2), אך בהמשך נוהל הליך בבית הדין לשכירות ובו בוטלה החלטה קודמת לעצור אותן (עמ' 66 שו' 26-33, עמ' 67 שו' 1-33, עמ' 68 שו' 1-8).  בסופו של דבר, העבודות נשלמו, והוצגו תמונות להדגים את המראה האסתטי של המלון (נ/8, עמ' 68 שו' 29-33).
50. הנאשם 2 הסביר כי מאז הרכישה, בין היתר בשים לב לקורונה ולמצב הביטחוני, המלון ספג הפסדי עתק. הוסיף, כי במשך למעלה משנה המלון שימש "לדבר אחד טוב" - מלון למפונים (עמ' 59 שו' 25-30).
51. במסגרת חקירתו הראשית של נאשם 2 הוגשה גם בקשה לרישיון עסק, עליה מופיע שמו. לדבריו, איננו יודע מי הגיש הבקשה ומדוע שמו מופיע שם, ייתכן שמי שהגיש הבקשה הוא האדריכל מוטי כהן, אך הדבר נעשה ללא ידיעתו של נאשם 2 (נ/7, עמ' 65 שו' 3-33, עמ' 66 שו' 1-4, עמ' 78 שו' 22-25, עמ' 79 שו' 11-12).  לדבריו כתובת הדוא"ל שצוינה בבקשה איננה שלו (עמ' 79 שו' 4-10,15-17).  הוא אף הוסיף כי לעסק דירקטורים נוספים, ונגדם לא הוגש כתב אישום (עמ' 78 שו' 26-33, עמ' 79 שו' 1-3).
52. הנאשם 2 מסר כתובת שהוא מתגורר בה, והיא שונה מהכתובת פלונית שהופיעה במרשם האוכלוסין לשיטת המאשימה (ת/4), ולדבריו כיום כבר אינו גר בה. לדבריו, נכון היה לפנות אליו אל הכתובת אלמונית שהופיע בנ/3, היא הכתובת של משרדיו שם הוא יושב בדרך קבע, אך חרף המכתב נ/3 מעולם לא קיבל לשם או לכל כתובת אחרת דואר בעניין הליך זה (עמ' 66 שו' 5-23, עמ' 79 שו' 33 ועמ' 80 שו' 1-32, עמ' 81 שו' 1-2).  כאשר נשאל בחקירה נגדית מה הייתה הגרסה שהיה מוסר לוּ היה מקבל את ההזמנה לדיון, אמר שהיה מתייעץ עם עורך דין, ואזי מביא גרסתו, בדומה לזו שנשמעה במעמד הדיון; אך שב והדגיש כי הזדמנות זו לא ניתנה לו (עמ' 81 שו' 7-33, עמ' 82 שו' 1-5).
53. בחקירתו הנגדית, הנאשם 2 אישר כי הוא יודע שיש צורך ברישיון עסק כדי להפעיל מלון (עמ' 69 שו' 28-33 עמ' 70 שו' 1).
54. לדבריו, העסק לא הופעל מיד לאחר רכישתו וזאת בשל מצבו הרעוע של הנכס והקושי לסיים את עבודות השיפוץ שהיו הכרחיות להפעלתו (עמ' 70 שו' 3-12, עמ' 71 שו' 1-3).
55. הסביר, כי לאחר השיפוץ החל להפעיל את העסק, וכך במועד 4.7.2022 שנזכר בכתב האישום העסק כבר פעל (עמ' 73, שו' 17-22).
56. לדבריו, הפעלת העסק למרות שבשלב זה לא היה לו רישיון נעשתה נוכח המדיניות שמאפשרת להוציא רשיון עסק בתוך שנה מהמועד בו נפתח עסק חדש (עמ' 73 שו' 22-24, עמ' 82 שו' 6-10).
57. ב"כ המאשימה הפנתה את הנאשם 2 לכך שלא רק שלעסק לא היה רישיון, אלא גם, שקיים צו סגירה שיפוטי המורה לסגור אותו.
58. הנאשם 2 הסביר כי הפעלת העסק חרף הצו התאפשרה מאחר שהלכה למעשה המלון שנבנה היה חדש לגמרי, ונראה כי עמדתו היה כי כאשר העסק עבר שיפוץ משמעותי שבעקבותיו כאילו נבנה מחדש הרי שצו קודם לא אמור לחול (עמ' 82 שו' 6-10). לדבריו, הדבר התבקש גם בשים לב להשקעות הרבות שהשקיע במקום (עמ' 71 שו' 4-32).  כלשונו (ההדגשות שלי - נב"ש):

עו"ד פנסו לביא: ...  מתי נודע לך שיש צו?