עילת עשיית עושר ולא במשפט
- אף שקיבלתי את תביעתו לסעד העיקרי, אדון כעת בסעד החלופי לו טען התובע – בעניין זכאותו לפיצוי כספי מכוח עילת עשיית עושר, בהנחה שהתביעה לסעד העיקרי הייתה נדחית.
- סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר") קובע, כי סעד של השבה יינתן לתובע המוכיח שלושה תנאים: כי התקיימה התעשרות בדמות "נכס, שירות או טובת הנאה אחרת"; ההתעשרות האמורה באה לזוכה מאדם אחר ועל חשבונו; וכן שההתעשרות הינה "שלא על פי זכות שבדין" (ע"א 8485/08 The FA Premier League Limited נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט (14.03.2010); רע"א 1451/13 אשר נ' רדמרד (13.1.2014)).
- לדעתי, במקרה דנן, התקיימו שלושת התנאים, באופן המקנה לתובע עילה לסעד ההשבה.
ונתחיל מהתנאי השלישי – "שלא על פי זכות שבדין". לו הייתי דוחה את התביעה, וקובע כי לא היה הסכם בין הצדדים, אזי לא ברור מכוח מה קיבלו הנתבעים שירותים מדהן, שכן לא היה הסכם אחר ביניהם.
- אשר לשני היסודות האחרים, קרי, קיומה של התעשרות לנתבעים על חשבונו של דהן. עיקר המחלוקת בין הצדדים, הוא בתרומתו של דהן להסכם עם פלאפון. לטענת הנתבעים, הגורם המרכזי שהוביל לסגירת העסקה הוא המשא ומתן שניהלו עם אורנג', וחזרתם לשולחן המשא ומתן ב"סיבוב השני" עם פלאפון, שלבים בהם דהן כבר לא היה מעורב, ועל כן אין לראותו כמי שתרם תרומה משמעותית לחתימת ההסכם. לטעמי, הנתבעים אינם צודקים בטענתם, ואני דוחה אותה.
- בהתאם לעדותו של גיל שרון, מנכ"ל חברת פלאפון, דהן הצטרף לפגישות המשא ומתן בין רמי לוי לפלאפון, כיועץ תקשורת של רמי לוי, והביא ללחץ להורדת מחירים (פרו' עמ' 14-13). עוד על פי עדותו, דהן הוביל קו אגרסיבי להורדת מחירים, ובאחת הפגישות הגיע לטונים צורמים, באופן שהעיב על המשא ומתן באותה עת, אולם הפסקת המשא ומתן נגרמה בהמשך, בעקבות פנייתו של רמי לוי לאורנג' (שם, עמ' 15, שו' 19 – עמ' 16, שו' 2). השלב שבו הופסק המשא ומתן, היה שלב מתקדם, לאחר שכבר הייתה הבנה על המסגרת של ההסכם ועל המחירים (עמ' 16, שו' 11-3). דהן היה זה שפנה לגיל שרון כדי לחדש את המשא ומתן בסבב השני, וגיל שרון נענה בשמחה (עמ' 16, שו' 22-21), אם כי, לדבריו, היה נענה בשמחה לכל אחד אחר שהיה מתקשר מטעמו של רמי לוי (עמ' 18, שו' 30-25; עמ' 19, שו' 6-4). גיל שרון אישר, כי דהן לא היה מעורב בסבב השני של המשא ומתן עם פלאפון, שבסיומו נסגרה העסקה (עמ' 18, שו' 13-10). על פי התרשמותו, בתחילת הדרך הידע של רמי לוי בנושא התקשורת והתמחור היה אפסי, ודהן נתן לו את הייעוץ בתחום זה (שם, עמ' 17, שו' 7-1). עוד לדבריו, לרישיון מפעיל ממשרד התקשורת יש "חשיבות מוחלטת" למיזם של מפעיל וירטואלי, שכן "אין ערך למיזם ללא רישיון" (שם, עמ' 17, שו' 12-8).
- מעדותו של גיל שרון, שעשתה עליי רושם מהימן, עולה, כי דהן תרם להסכם פלאפון, אם בנוכחותו בפגישות ואם במתן ייעוץ לנתבעים בנוגע לתמחור, אחד הנושאים החשובים ביותר בהסכם כזה. התרשמתי, כי גם אם תרומתו לא הייתה מכרעת, שכן לא נטל חלק בסבב השני של הפגישות (כתוצאה מהדרתו על ידי הנתבעים), הרי שתרומתו למשא ומתן הייתה משמעותית. כך, הצלחתו בהורדת המחירים של פלאפון סייעה לרמי לוי גם בכל הנוגע למשא ומתן שלו עם פרטנר, שבעקבותיו חזר למשא ומתן עם פלאפון בעמדה יותר טובה, וחתם על הסכם. זאת ועוד. דהן היה הגורם שקישר בין רמי לוי לפלאפון בסבב השני. על אף העובדה שלא הייתה חשיבות בעיני מנכ"ל פלאפון שדווקא דהן הוא זה מטעמו של רמי לוי שיזם את השיחה, אין להתעלם מן העובדה שבפועל היה זה דהן ולא אחר.
- יתרה מכך. דהן והחברה שבבעלותו עמלו על הגשת הבקשה לרישיון, שבלעדיה לא יכלה להיות הנתבעת מפעילה סלולרית. כמו כן, אין מחלוקת בין הצדדים לגבי מספר שעות העבודה (339 שעות) של TCM בנוגע לפרויקט של הנתבעים (נספח 24 לתצהיר הנתבע). בחקירתו הסביר דהן מדוע לא תמחר את עבודתו לפי שעות מלכתחילה: "זו היתה בחירה מודעת שלי תמיד לא ללכת לפי שעות, כי אני חושב שהערך שבדרך כלל אני יודע לתת לחברות בזכות הידע והניסיון שלי הוא לא קשור למשך הזמן שבו אני מעביר להם את הידע שיש לי, אלא יותר קשור לשנות הניסיון שלי שבהן צברתי את אותו ידע" (פרו' עמ' 24, שו' 8-4). כן אין חולק, כי לרמי לוי לא היה שום ניסיון וידע בתחום הסלולר וכי דהן סיפק לו מידע מהותי ומורכב שסייע לו, והיה משמעותי לו בחיסכון בעלויות. לפיכך מסקנתי היא, כי הוכח בהליך זה שהנתבעים הפיקו רווח כתוצאה מפעילותו של דהן.
- לעניין גובה ההתעשרות של הנתבעים טוען דהן, כי טובת ההנאה נגזרת מהחיסכון שהביא דהן בכל סוג חיוב לפי מספר המנויים של רמי לוי תקשורת, שהוערכה על ידו בתצהירו בכ- 60,000 מנויים. את השיפור בתעריפים שהביא לרמי לוי העריך כך: אגורה וחצי לדקת שיחה; אגורה למשלוח SMS; אגורה לחיוב בגין DATA; ושני שקלים לתשלום חודשי למנוי הנאמדים על פני 60,000 לקוחות למשך 5 שנים בלבד. בסך הכל, לטענת דהן, מדובר בחיסכון של 22.5 מיליון ₪ לתקופה של 5 שנים. במסגרת תחשיב "שמרני" יותר, לטענתו, למשך תקופה של שנה בלבד, הגיע לחיסכון של 2,520,000 ₪ בלבד.
- בהקשר זה טוענים הנתבעים, כי דהן לא הוכיח את סכומי ההתעשרות הנטענים על ידו, שכן לא הגיש חוות דעת מומחה, ואף לא תמך את טענותיו באסמכתאות כלשהן. עוד טוענים, כי יש הבדל בין התחשיבים השונים שהוגשו על ידי דהן בכתב התביעה, בתצהיר ובסיכומים, כאשר בכל אחד מהם הגיע לסכומים אחרים. נוסף על כך, טוענים הנתבעים, בתחשיביו התעלם דהן מהמהפכה שקרתה בשוק הסלולר – מהוזלת המחירים ומכניסתם של מתחרים חדשים, כך שהמחירים אשר נמסרו על ידי דהן אינם רלוונטיים עוד.
- הדין בנושא זה עם הנתבעים. בחקירתו נשאל על כך דהן, והשיב כי לא צרף כל אסמכתא, משום שהנתונים "גלויים בשוק" ומפורטים באתר האינטרנט של רמי לוי. התובע לא סיפק תשובה, מדוע לא צרף את הנתונים כפי שמופיעים, לטענתו, באתר האינטרנט. כמו כן לא סיפק תשובה, מדוע לא פנה לנתבעים שיספקו לו את הנתונים אודות רווחיהם (פרו' עמ' 148, שו' 20 ואילך):