- מהאמור לעיל עולה, כי נכרת הסכם מחייב בין התובע לנתבעים, וכי הסכם זה הופר על ידי הנתבעים.
- נשאלת השאלה, האם סעד האכיפה הוא הסעד המתאים בענייננו?
- סעיף 1 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות") מגדיר "נפגע" כ"מי שזכאי לקיום החוזה שהופר".
סעיף 2 לחוק התרופות מציב את תרופת האכיפה בראש רשימת התרופות להן זכאי הנפגע. התפיסה העומדת ביסוד הגישה המעניקה מעמד בכורה לתרופת האכיפה היא כי חוזים יש לקיים - "ולא רק לשלם פיצוי בגין הפרת[ם] - כי בכך מעודדים בני אדם לקיים הבטחותיהם" (עניין אדרס, 278 וראו גם: ההפניות שם; ע"א 6601/96 AES System Inc. נ' סער, פ"ד נד(3) 850, 862-861 (2000); ע"א 3666/90 מלון צוקים בע"מ נ' עיריית נתניה, פ"ד מ"ו(4) 45, 77 (1992)).
- סעד האכיפה מותנה בסייגים, הקבועים בסעיף 3 לחוק התרופות, לפיו:
"הנפגע זכאי לאכיפת החוזה, זולת אם נתקיימה אחת מאלה:
(1) החוזה אינו בר-ביצוע;
(2) אכיפת החוזה היא כפיה לעשות, או לקבל, עבודה אישית או שירות אישי;
(3) ביצוע צו האכיפה דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית משפט או לשכת הוצאה לפועל;
(4) אכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות הענין".
ואולם, הואיל וסעד האכיפה הוא הכלל והסייגים להענקתו הם החריג, נפסק לא אחת, כי על המפר הנטל לשכנע את בית המשפט כי אכן התקיימו התנאים המצדיקים את החלתו של איזה מן הסייגים השוללים את זכותו של הנפגע לאכיפה, וכל ספק המתעורר בהקשר זה פועל לטובת הנפגע (ע"א 5131/10 אזימוב נ' בנימיני (7.3.2013), והאסמכתאות המובאות שם, בפסקה 15).
- לטעמי, הסיכום העקרוני בין הצדדים הוא פשוט – השקעה ומתן שירותים כנגד מניות בחברה, ויש לאוכפו. זאת, גם אם אכיפת הסעד תגרור הליכים נוספים בין הצדדים. לא מצאתי, כי טענותיהם של הנתבעים לתנאים כאלו ואחרים לכניסתו של בעל מניות חדש לנתבעת נופלות בגדר אחד מהסייגים לאכיפה. ברי, כי הצדדים רשאים להגיע להבנות ביניהם ללא צורך בנקיטת הליכים משפטיים נוספים, ורצוי שיעשו כן.
סעד האכיפה – סיכום
- על יסוד האמור לעיל, מסקנתי היא, כי בין הצדדים אכן נכרת הסכם בעל-פה, כאשר הוסכם ובוצע בפועל על ידי התובע שנתן שירותים שונים לנתבעים, אשר המשכם נעצר בעקבות התנהלות הנתבעים. בנסיבות אלו, התובע זכאי לאכיפת ההסכם אף אם לא המשיך את מתן השירותים מצדו.
- לשאלת אחוזי המניות, אני מקבל, כאמור, את גרסת התובע, כי הצדדים סיכמו על הקצאת 10% ממניות הנתבעת בתמורה לשירותים שונים והשקעה מצדו, והסכם זה צריך לאכוף.
- לשאלת גובה ההשקעה, אשר לגביה לא סיכמו הצדדים סכום מפורש, אני מורה, כי עליה להיות בהתאם לשווים של עשרה אחוזים מהחברה לאחר שנחתם ההסכם עם פלאפון, בשנת 2012. לעניין זה ניתן ללמוד על כוונתם של הצדדים מעדותם. כך, העיד התובע, כי הוא אמור להשקיע 10% מהיקף ההשקעות בחברה (עמ' 135, שו' 18-15). ביחס לזה העיד רמי לוי: "זאת אומרת, שאם אני משקיע שקל באותם אחוזים, בהתאם לאותם אחוזים הוא יצטרך גם להשקיע את אותו כסף" (פרו' עמ' 319, שו' 32-31). נתון זה ניתן לחישוב על ידי הצדדים.
- אשר על כן, אני פוסק, כי דהן יחזיק ב10% מניות מהנתבעת (על פי שוויין היום), בתמורה להשקעה שתיקבע בהתאם לאמור לעיל בסעיף 89, ובהתאם לשוויה של הנתבעת ביום החתימה על ההסכם עם פלאפון.