דברים אלו אושרו על ידי עו"ד אפרתי, אשר העיד שדהן נתן לנתבעים שירותים, עד לשלב שבו רמי לוי החליט שלא להמשיך איתו, וכי ההסכם היה אמור לחול גם על השירותים שנתן לפני החתימה עליו וגם על שירותים עתידיים (פרו' עמ' 415).
- למרות שרמי לוי טען כי דהן גרם לו נזק בפגישה עם פלאפון, הוא המשיך וביקש מדהן להתלוות אליו לפגישות נוספות:
"אחרי זה הלכנו לעוד פגישה ואחרי שהיינו בפגישה בפלאפון, אחרי כמה זמן היינו בעוד פגישה באורנג', ראיתי שאחרי הפגישה הזאתי גם כן זה לא מועיל לי שום דבר, ואז המשכנו לדבר אבל לא מעבר" (פרו' עמ' 318, שו' 30 – עמ' 319, שו' 4. ההדגשות שלי – א' פ').
לטעמי, הנתבע לא נתן תשובה מספקת, מדוע, לשיטתו, לאחר שגרם נזק בפגישה עם פלאפון, ביקש מדהן להתלוות אליו לפגישה גם עם אורנג' (פרו' עמ' 343, שו' 22-10).
- זאת ועוד. עדותו של רמי לוי ביחס להתנהלותו עם דהן מחזקת את גרסת התובע, שהוא קיבל את המסר שההסכם העקרוני ביניהם סגור והוא יכול להתחיל לעבוד. כך התובע בחקירתו הנגדית:
"אם רמי לוי תוך כדי השיחה היה אומר לי איתי, סיכמנו, עכשיו בוא נפנה ליועצים המשפטיים שלי כי אני חברה ציבורית מסודרת, אז אל תגיד עוד כלום, בוא לא נתקדם, נכין הסכם בינינו ואז תיתן לי את הייעוץ, אז הייתי אומר לו בוא הנה, כל הכבוד לך, אתה יותר מקפיד על פסיק ולא יודע מה ממה שהייתי מצפה. אבל זה לא היה, התהליך היה בדיוק הפוך, היה יאללה, יאללה, יאללה, תגיד מה יש לך להגיד, ובוא נתקדם, הרי סיכמנו כבר מה תקבל. אז התקדמתי, יאללה, יאללה, עדיף לי לזרום עם לקוח פוטנציאלי גדול מאשר להתחיל להילחם איתו ולהתכתש איתו. חשבתי אז.." (פרו' עמ' 30, שו' 27 – עמ' 31, שו' 4).
- מהאמור עולה, כי דהן ביצע עבודה על סמך הסיכום העקרוני בינו לבין רמי לוי, ורמי לוי מצדו המשיך להשתמש בשירותיו ולבקש ממנו להתלוות אליו לפגישות, עד לנקודה מסוימת – נקודת הזמן בה נחתם ההסכם עם פלאפון. על אף שלדבריו הוא החליט להפסיק את התקשרותו עם התובע לאחר הפגישה הראשונה עם פלאפון, המשיך לצרף את דהן לפגישות, להתייעץ עמו ולעדכנו, וכל זאת מבלי שהודיע לו שאין בכוונתו לחתום עמו על הסכם, ותוך שהוא ממשיך לדבר עמו על התנאים הסופיים של ההסכם, וממשיך במקביל להעסיק אותו. זאת, גם לאחר שקיבל את הערותיו של דהן לטיוטת ההסכם, וראה, לכאורה, כי אין בסיס להמשך איתו. הוכח, כי גם לאחר מכן לא הודיע רמי לוי לדהן מפורשות על אי רצונו להמשיך לעבוד עמו, ואף המשיך לשדר לו, בין ישירות ובין באמצעות מי מטעמו, כי ההסכם ביניהם תקף.
- בהתנהלות זו, הן התובע והן הנתבעים קיבלו את ההסכם, באופן שקיימו אותו בהתנהגותם. בהתאם לכך, אף העברת הטיוטה לתובע מהווה חלק מקיום ההסכם בהתנהגות, שכן הצדדים סיכמו שלאחר קבלת רישיון ממשרד התקשורת ייחתם ביניהם הסכם פורמאלי. הרישיון התקבל בסיועו של דהן, ועל כן הסיכום העקרוני נכנס לתוקף, ועל הצדדים היה לחתום על הסכם.
- בין הצדדים קיימת מחלוקת אשר לגובה האחוזים אותם יקבל התובע תמורת עבודתו. לטענת רמי לוי, הצדדים לא סיכמו את גובה האחוזים, שכן לדבריו לא סיכמו את גובה ההשקעה של התובע בחברה (פרו' עמ' 347, שו' 18-15). לאחר שקיבלתי את גרסת התובע מתחילתה ועד סופה, אני מאמין לגרסתו כי גובה האחוזים שסיכמו ביניהם הצדדים הוא 10%. חיזוק לגרסת התובע יש למצוא במייל ששלח לעו"ד אפרתי לאחר הפגישה עם רמי לוי (נספח 6 לתצהיר התובע), בו הוא מודיע לאפרתי כי סיכם עם רמי לוי על שותפות של 10% בחברה, כאשר אין כל התייחסות מצד הנתבעים בזמן אמת ואף לא לאחר זמן סביר לגובה האחוזים, והם ממשיכים להתנהל עמו מבלי לתקנו. שתיקתם של הנתבעים בזמן אמת מעידה, כי סיכום זה היה מקובל עליהם והודעת המייל שיקפה את מה שסוכם בעל-פה בפגישה עם רמי לוי.
אשר להשקעה של התובע בחברה, העיד רמי לוי בעצמו, כי גובה השקעתו של התובע תהיה ביחס ישר לאחוזים שיקבל (פרו' עמ' 319, שו' 32-31).