מכל מקום, יוער כי אין בדברים האמורים כדי למצות את כלל הדיון בסוגיות העקרוניות הנוגעות לעילת משבר האמון. מטבע הדברים, מקומן של שאלות נוספות שעשויות להתעורר בנוגע לפרשנות עילה זו להתברר במסגרת הליכים עתידיים.
מהכלל אל הפרט
- משהבהרנו את גדרי הכללים החולשים על הסוגיות העקרוניות שהתעוררו בפנינו, נעבור לבחינתם על רקע נסיבות המקרה הקונקרטי שלפנינו.
- בענייננו, יישום הניתוח שלעיל על השתלשלות האירועים שלפנינו מעלה כי לא היה בידי הנציב לבדו למנוע את כינוס הוועדה ולחסום בכך את בקשת השר (ויובהר כי איני סבור שעסקינן באחד מאותם מקרי קצה רחוקים כאמור בפסקה 59, אשר ביחס אליהם הותרתי בצריך עיון את השאלה אם בנסיבות אלה נדרש הנציב לכנס את הוועדה). לצד זאת, וכפי שהוסבר לעיל, מכך אין נובעת המסקנה כי הנציב היה מחויב בהכרח לכנס את הוועדה על מנת לקיים דיון "מלא" בטענות השר. זאת, בשים לב לאפשרות לכנס את הוועדה במתכונת הדיונית של ההליך המקוצר, אפשרות שעליה עמדתי לעיל. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח הקשיים שעליהם הצביע הייעוץ המשפטי לממשלה בכל הנוגע לבקשת השר, וכן נוכח טענות הממונה לפגמים נוספים שנפלו בהתנהלות השר אשר מעלים חשש לשימוש לרעה בהליך הפסקת הכהונה (ראו גם פסקאות 46-44 לפסק דינו של השופט כבוב בהליך מושא הדיון הנוסף).
- במישור המעשי, משמעות הדברים היא כי במקרה הרגיל היה מקום להחזיר כבר עתה את בקשת השר לבחינת נציב שירות המדינה, על מנת שיפעל בהתאם לגדרי סמכותו, זו הפעם לנציב שירות המדינה החדש, מר דורון כהן, אשר החליף בינתיים בתפקיד את פרופ' דניאל הרשקוביץ. לצד זאת, בנסיבות העניין, יש לקחת בחשבון את המגבלות הנובעות מן העובדה כי ביום 17.7.2026 התפזרה הכנסת ה-25 ונכנסנו כידוע לתקופת בחירות. משכך, בשלב זה ברי כי קידום הליך הפסקת הכהונה כפוף לכללים החלים בתקופת בחירות (ראו, למשל, סעיף 2.ג להנחיית היועץ המשפטי לממשלה 1.1501 "מינויים בתקופת בחירות" (ינואר 2021); השוו: בג"ץ 5403/22 לביא, זכויות אזרח, מינהל תקין ועידוד ההתיישבות נ' ראש הממשלה [נבו] (22.9.2022)). לכך יש להוסיף כי בכל מקרה, אם וכאשר תובא הבקשה בפני הנציב, ראוי כי בהתחשב בחלוף הזמן תונח בפניו חוות דעת משפטית עדכנית לצורך בחירת אפיק הפעולה המתאים בנסיבות העניין.
סוף דבר
- טרם חתימה אבקש לומר דברים אחדים באשר להימשכות ההליכים המשפטיים שבמוקד ענייננו.
אין חולק כי חלף זמן רב מאז הוגשה בקשתו של השר ועד לפסק הדין הסופי בעניינה. ואולם, נתון זה רובץ במידה רבה לפתחו של אופיו התקדימי של ההליך שבפנינו, הנסוב על סוגיות משפטיות שטרם זכו לליבון מספק. כפי שנטען בפנינו, זהו המקרה הראשון שבו התבקש הנציב להורות על כינוס ועדת המינויים לשם דיון בהפסקת כהונתו של נושא משרה במהלך תקופת כהונתו הקצובה. בנסיבות אלה, אין לתמוה אפוא כי ההליך דנן חייב לראשונה בירורן של שאלות עקרוניות ביחס לגדרי סמכויות הגורמים השונים ולאמות המידה שלאורן הם נדרשים לפעול. לא בכדי, אף הנחיית נציב שירות המדינה הסדירה עד כה את עבודת הוועדה בהליכי מינוי בלבד, ואינה מתייחסת להליכי הפסקת כהונה.