אמת, ההליך הפרטני שלפנינו נשא במידה רבה בנטל הכרוך בבירורן של אותן שאלות עקרוניות ובעיצובה של הלכה צופה פני עתיד. ואולם, זהו, מטיבם של דברים, גורלם של הליכים תקדימיים: ההכרעה בהם משרתת לא רק את ההליך הקונקרטי, אלא גם סוללת את הדרך עבור ההליכים העתידיים שיבואו בעקבותיהם. עתה, משהתבהרה המסגרת הנורמטיבית, יש לצפות כי הליכים עתידיים, ככל שיהיו, יתנהלו ביעילות ובמהירות הראויות, תוך הכרה בכך שעצם ניהולו של הליך להפסקת כהונה משליך על מעמדו ועל תפקודו של נושא המשרה, ועל כן מחייב הכרעה מהירה. מטעם זה, כפי שכבר צוין, ראוי אף כי העקרונות שנקבעו בפסק דין זה יעוגנו בהנחיה מינהלית מתאימה.
- סיכומו של דבר במישור המעשי, לוּ תשמע דעתי יוחלט כמפורט בפסקה 83 לעיל. בהתאמה, יבוטל הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 14.9.2025. בשים לב לעובדה כי היה בהגשת הדיון הנוסף תרומה משמעותית לחידוד הדין, אציע כי לא יעשה צו להוצאות.
טרם חתימה
- אחר הדברים האלה, הונחה לפניי חוות דעתו של חברי, המשנה לנשיא סולברג.
אף שחברי מסכים עם "שורת הדין" בפסק דיני, הוא מוסיף ומעיר כי אל לנו להידרש לסוגיות הנוספות שאליהן התייחסתי. ואולם, מצדו שלו, חברי מוצא דווקא להוסיף כמה הערות בנושא הייעוץ המשפטי לממשלה, המתפרסות על פני 9 עמודים. משכך, אומר אף אני מילים מספר בנושא.
- אבהיר כי איני שותף לדברי הביקורת של חברי על התנהלות הייעוץ המשפטי לממשלה (נושא שאליו נדרש כבר לא פעם, כפי שציין בעצמו בפסקה 13 סיפא לחוות דעתו). כפי שהטעימה חברתי השופטת ברק-ארז, אף שהתוצאה שאליה הגענו שונה מעמדת הייעוץ המשפטי לממשלה, אין להתעלם מהעובדה כי עמדה זו נשענה על טעמים משפטיים כבדי משקל - טעמים אשר כמוסבר בפסק דיני לא זכו למענה שלם בפסק הדין מושא הדיון הנוסף, וממילא גם לא בטענות שר הכלכלה ולביא. הדברים אמורים אף בראי אופיו התקדימי של ההליך דנן והעובדה כי המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית טרם זכתה לליבון שלם ומקיף.
בהתאם, וכפי שציינתי לעיל, לא נפל כל פגם בהגשת הבקשה לדיון נוסף. ולראיה, התוצאה שאליה הגעתי - תוצאה שאף חברי המשנה לנשיא לא חולק עליה - כוללת בסופו של יום תוספת מהותית ומשמעותית על פסק הדין מושא הדיון הנוסף. במישור המעשי, הסוגיה שאליה התכנס הדיון בפנינו היא בידי מי הסמכות להידרש "לדחייה" על הסף של בקשת השר - נציב שירות המדינה עצמו או ועדת המינויים כולה. שאלה זו לא הייתה זוכה להתחדד לולא הדיון הנוסף. בכך גלומה תרומה של ממש לפיתוח הדין במבט צופה פני עתיד. לדידי, תהא זו משום חכמה שבדיעבד להציג את המסקנה שאליה הגענו כפתרון מובן מאליו, בבחינת "הדין לאמיתו" כלשונו של חברי.
- לא למותר להוסיף כי שאלת היחס שבין גדרי סמכותה של ועדה ובין סמכויותיו של יושב הראש אינה כה פשוטה כפי שחברי מציג זאת. כך למשל, לשם ההשוואה, אציין כי על פי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת ועל פי סעיפים 63 ו-63א לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969, הסמכות לפסול רשימת מועמדים או מועמד לכנסת נתונה לוועדת הבחירות המרכזית. ואולם, חרף העובדה כי מדובר בנושא רגיש ביותר של מימוש זכות היסוד לבחור ולהיבחר, סעיף 7 ל"נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת, התשפ"ו-2026" - כפי שתוּקף אך לאחרונה על ידי חברי בכובעו כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית - קובע כי "יושב ראש הוועדה רשאי לדחות על הסף בקשה, אם מצא שאין היא מגלה עילה שבדין" (באופן דומה ראו גם סעיף 7 לנוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת, התשפ"ו-2026 שתוּקף אף הוא לאחרונה. לדוגמאות עבר של שימוש בסמכות זו ראו החלטותיי בפ"ר 1/25 ועדת החקירה האזרחית - עדת העם בע"מ נ' רשימת הליכוד [נבו] (21.9.2022); פ"ר 2/25 דעת טוב ורע וברית שבט אברהם - עלה ירוק ואוסרת אלאסלאמיה נ' רשימת הליכוד [נבו] (29.9.2022)). הנה כי כן, למרות שמדובר בהוראה מפורשת בחוק-יסוד ובחוק, ולא בהחלטת ממשלה כמו במקרה דנן, הנוהל והנוהג הוא שיו"ר ועדת הבחירות המרכזית רשאי לדחות בקשה לפסילת רשימה או מועמד מבלי להעביר את הבקשה לוועדת הבחירות המרכזית. עינינו הרואות כי הדברים אינם כה ברורים כפי שהם נחזים להיות במבט ראשון.
בהקשר זה אוסיף ואציין כי אך בימים האחרונים ממש הוגשה עתירה אשר נסבה אף היא, בין היתר, על חלוקת הסמכויות שבין ועדת הבחירות המרכזית ובין יושב ראש הוועדה (בג"ץ 60697-08-26 סיעת הליכוד - תנועה לאומית ליברלית נ' יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-26) [נבו]. במאמר מוסגר יוער כי באותו עניין דווקא עמדת הייעוץ המשפטי לממשלה צידדה מלכתחילה בעמדה העקרונית כי בחינת הסוגיה שעמדה לדיון צריכה להיות מוכרעת על ידי ועדת הבחירות המרכזית. עם זאת, לאחר מתן החלטתו של חברי אשר קבע כי הסמכות בעניין נתונה לו כיו"ר הוועדה, בחר הייעוץ המשפטי לממשלה להגן על ההחלטה שניתנה. ההליך בעניין זה עודנו תלוי ועומד ולא אדרש אליו, אך ביום 3.9.2026 נקבע בהסכמה כי הסוגיה תובא להכרעת מליאת ועדת הבחירות המרכזית, וכי החלטתו של חברי תהווה חוות דעת משפטית מטעמו שתופנה לוועדה. אדגיש, כי איני נוקט כל עמדה ביחס לגוף הסוגיה האמורה. הדברים מובאים אך על מנת להמחיש את המורכבויות המשפטיות הכרוכות בהכרעה בשאלת היחס שבין סמכויות יו"ר ובין סמכויות ועדה שהוא עומד בראשותה, כמו במקרה שלפנינו (להשלמת התמונה ראו והשוו בהקשר זה גם ע"ב 6615/22 שיקלי נ' יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-25 [נבו] (3.11.2022) - שם נדון תוקפה של החלטה שקיבלתי אני בעת כהונתי כיושב ראש ועדת הבחירות ונקבע כי הסמכות נתונה לוועדה ולא ליו"ר).