ובחזרה לענייננו. אחזור ואזכיר כי המקרה דנן הוא הפעם הראשונה שבה ביקש שר לכנס את ועדת המינויים לצורך סיום כהונה של נושא משרה בכיר במהלך כהונתו הקצובה. לנוכח רגישות הנושא כפי שעמדתי עליה בהרחבה לעיל, לא היה כל פסול במידת הזהירות שננקטה על ידי הייעוץ המשפטי לממשלה בהידרשו לסוגיות שבפנינו.
- אשר לעילת הפסקת הכהונה שעניינה "קיומו של משבר אמון חריף ומתמשך" - לא ברורה לי גישתו של חברי. כפי שהוא עצמו מציין, סוגיה זו עלתה כבר בהליך מושא הדיון הנוסף - הן בכתבי הטענות שהוגשו מטעם הצדדים, הן במיקוד שהוכתב על ידי הצו על-תנאי שניתן והן בעמדות שניים מחברי ההרכב המקורי אשר נחלקו בדעותיהם. כל זאת, אף בשים לב לסתירות שעליהן עמדתי בין הערותיו של השופט אלרון, ובין קביעות קודמות בפסיקה. סוגיה זו לא הוחרגה בהחלטתי על קיום דיון נוסף ונזכרה במישרין בטענות המבקשים. אדרבה, משנתכנסנו בהרכב מורחב אני סבור כי הן שיקולים של יעילות דיונית, הן שיקולים היורדים לשורש תפקידו של בית המשפט העליון, מחייבים להידרש לסוגיה זו על מנת להקנות ודאות משפטית. לא למותר להעיר כי שאלת פרשנותה של עילת הפסקת כהונה זו, כפי שנקבעה בהחלטה 4062 - היא הדין הרלוונטי לענייננו - היא שאלה משפטית, אשר לגביה אין לוועדת המינויים יתרון מובנה על פני בית המשפט, שהוא הפרשן המוסמך של הדין (ראו והשוו: בג"ץ 4386/16 טספהיוט מדיו נ' נציבות בתי הסוהר, פסקה פ"ט [נבו] (13.6.2017); עע"ם 2503/13 זהר נ' עיריית ירושלים, פסקה 38 [נבו] (4.2.2015)). זאת, להבדיל משאלות יישומיות הנוגעות לבחינת התקיימות העילה בנסיבות קונקרטיות, אשר ככלל מקומן להתברר תחילה על ידי הוועדה.
מכל מקום, וחרף בחירתו של חברי "לשבת על הגדר" ולא לנקוט עמדה - יתר חברי ההרכב מצאו להידרש לסוגיה והצטרפו לגישה האובייקטיבית שתוארה לעיל. משכך, יש בדברים אלה כדי להוות הלכה מחייבת, אשר תוסיף ותתפתח בעתיד בהתאם לצורך.
- לבסוף, איני שותף לביקורת העצמית של חברי לגבי בית משפט זה ולאזהרתו לגבי התיקים הרבים המגיעים לשולחננו, שבהם מתבקשים סעדים זמניים דחופים של עיכוב פעולת הרשות. ההלכות לגבי מתן צווי ארעי וצווי ביניים מושרשות בבית משפט זה שנים רבות וחזקת התקינות המינהלית עומדת לנגד עינינו. כל מקרה נבחן על ידי שופטי בית משפט זה על פי נסיבותיו והשלכותיו כך שלא אלמן ישראל. כך נעשה גם בענייננו וזאת בשים לב לעובדה כי במוקד ההליך עמדה לדיון שאלת עצם כינוסה של הוועדה, סוגיה שהייתה מתייתרת מעצמה לולא ניתן סעד זמני מתאים. למעשה, אף התוצאה שאליה הגענו מלמדת בדיעבד על חשיבתו של סעד זה - שהרי, לולא ההמתנה להכרעתנו יש להניח כי כינוס הוועדה היה מתקדם מבלי שנבחנה האפשרות לקיומו של הליך מקוצר, חלופה שלה חשיבות רבה מהיבט השמירה על עצמאותם של בעלי התפקידים. אף לכך לא מצאתי התייחסות בדברי חברי.
| יצחק עמית Skip to content |