נשיא
השופט אלכס שטיין:
- פסק דינו של חברי, הנשיא י׳ עמית, מקובל עלי.
- ברצוני להוסיף ולהבהיר שני דברים:
א. האפשרות שנציב שירות המדינה, כראש הוועדה אשר דנה בפיטוריו של נושא משרה בכיר, יקבע, מבחינה פרוצדורלית, הליך דו-שלבי של קבלת ההחלטה על ידי הוועדה לא הועלתה ולא נדונה בהליך הקודם. אפשרות זו עולה בקנה אחד עם חוות דעתו של השופט י׳ אלרון ועם חוות דעתי שלי. השופט אלרון ואנוכי קבענו כי לנציב אין סמכות למחוק על הסף את הליך הפיטורין שמובא בפניו על ידי השר הממונה, וכי הוועדה כולה היא זאת שצריכה לגבש ולקבל כל החלטה מהותית בכגון דא. קביעה משפטית זו תוסיף אפוא לעמוד בעינה, בתוספת החידוד שעניינו דיון דו-שלבי שקבע הנשיא.
ב. באשר לטיבו של היעדר אמון ביחסיו של נושא משרה בכיר עם השר הממנה, כעילה לפיטוריו של נושא המשרה - עניין זה לא היווה סלע המחלוקת בהליך שקדם לדיון הנוסף הנוכחי. אומר בקצרה, כי קיומן של ראיות אובייקטיביות אשר מראות כי השר ונושא המשרה אינם מצליחים לעבוד יחדיו ולשרת את הציבור, במשך תקופה ארוכה - אף הן עשיות לספק את ״המבחן האובייקטיבי״ עליו דיבר חברי הנשיא בפסק דינו הנוכחי. בכפוף לכך, אני מסכים עם קביעת הנשיא כי אין עמנו מקום לאמץ ״מבחן סובייקטיבי״ טהור כעילה לפיטוריו של נושא משרה בכיר על ידי השר. אימוצו של ״מבחן סובייקטיבי״ כאמור עלול לפגוע פגיעה קשה בעצמאות השירות הציבורי (ודומני כי השופט אלרון ממילא לא כיוון לאימוצו של מבחן כזה בפסק הדין מושא ההליך הנוכחי).
- כמו כן, אחרי שקראתי את חוות דעתו של חברי, המשנה לנשיא נ' סולברג, הנני מצטרף להערותיו בנוגע לפועלו של הייעוץ המשפטי לממשלה בפרשה דנן.
אלכס שטייןשופט
|
השופטת דפנה ברק-ארז:
- אני מסכימה לפסק דינו של חברי הנשיא י' עמית ואבקש להוסיף מספר דגשים בהקשר זה.
- ההליך בוועדת המינויים והחשש מפני הרתעה של בעלי תפקידים - בצד העובדה שאיננו מקבלים במלואה את העמדה המקורית של הייעוץ המשפטי בדבר סמכותו של נציב שירות המדינה להחליט לבדו בכל הנוגע לעצם כינוסה של ועדת המינויים, חשוב לחזור ולהדגיש כי שיקולי המדיניות שעמדו ביסודה - מהיבט החשש להרתעת יתר של נושאי משרה - היו שיקולים תקפים וראויים. כאשר נושא משרה נקרא לדיון בפני ועדת מינויים המתכנסת לדיון בשאלת הדחתו, עצם קיומו של הליך כזה כרוך בנזקים לא מבוטלים - רגשיים, תדמיתיים וגם כספיים (כאשר מביאים בחשבון את ההוצאות המשפטיות הכרוכות בהיערכות מתאימה). זהו אחד מהמקרים שבהם ההליך הוא חלק מה"עונש" (ברוח המימרה הידועה The process is the punishment). הפתרון המוצע בפסק דיננו זה, המדגיש את סמכותה של הוועדה לקיים דיון מקדמי בשאלה האם יש לקיים הליך מלא בבקשה להדחתו של נושא המשרה, נותן מענה לחששות המוצדקים שהועלו.
- העילה של משבר אמון חריף ומתמשך - בהקשר זה אבקש להוסיף ולהדגיש מדוע דחיית העמדה הנוסכת תוכן "סובייקטיבי" אל תוך עילה זו היא מחויבת המציאות. התכלית העומדת ביסוד קיומה של ועדת המינויים מתמקדת בחשיבות הנודעת לבחינה אובייקטיבית של ההצדקה להפסקת כהונתו של נושא תפקיד שאמור להיות בעל אופי מקצועי-עצמאי. עצמאות כזו לא תיתכן אם תהיה תלויה ב"הרגשה" של השר הממונה. ממילא, כלי העבודה של ועדת המינויים מותאמים לבירור היבטים עובדתיים, ולא "דברים שבלב". אכן, ההליך הנוכחי אינו ממוקד בעובדות הקונקרטיות, אלא בפן ההלכתי-עקרוני, אולם לא למותר לציין כי השר ביקש מן הממונה על התחרות להתפטר מתפקידה תוך פרק זמן קצר יחסית מתחילת כהונתו - תקופה המעוררת לכאורה סימן שאלה לגבי היווצרותו האותנטית של משבר אמון חריף ומתמשך המונע תפקוד יעיל ותקין. מכל מקום, כאמור, העיקר הוא בכך שיש לבחון את הדברים במשקפיים אובייקטיביים, ולא לנו להכריע כעת לגוף הדברים.
- בשלב זה, עיינתי בעמדותיהם של חבריי מכאן ומכאן בכל הנוגע לייעוץ המשפטי לממשלה בהליך שבפנינו. אסתפק בכך שאומר בקצרה כי אני מצטרפת להערותיו של חברי הנשיא עמית בעניין זה מכל טעמיו.
- סוף דבר: לא ניתן להפריז בחשיבות הנודעת לעצמאותם של נושאי משרה המופקדים על אכיפת הדין. עצמאות זו היא מיסודות ההגנה על שלטון החוק. אני סבורה כי העקרונות עליהם עמדנו בפסק דיננו זה יסייעו להגנה עליה.
דפנה ברק-ארזשופטת
|