"כלל ראשי מערכות הביטחון - ובכלל זה ראש השב"כ - חבים חובת נאמנות כלפי הציבור. נאמנותם של ראשי מערכת הביטחון אינה נאמנות מפלגתית-פוליטית לממשלה מסוימת או נאמנות אישית לראש ממשלה כזה או אחר. היא נאמנות לציבור הישראלי כולו, שהפקיד בידיהם את היקר מכל" (שם, בפסקה 25 לפסק דיני).
- בהקשר זה, המבקשים מציעים כלל שלפיו:
"קביעה שלפיה מתקיים לכאורה משבר אמון בין שר ממונה לבין נושא משרה בכיר ועצמאי מחייבת כי משבר האמון נוצר שלא מעצם ביצוע התפקיד בהתאם לחוק ולכללים המגדירים את התפקיד ובהתאם לשיקול דעתו המקצועי של בעל התפקיד, כך שעמידה באלו לא תוכל להוות אובדן אמון העולה כדי 'משבר אמון חריף ומתמשך'". [הדגשה במקור - י"ע] (פסקה 107 לבקשה לקיום דיון נוסף).
עמדה זו מקובלת בעיקרה גם עליי, משהיא עולה בקנה אחד עם גישתי בעניין ראש השב"כ.
- בטרם סיום מצאתי להעיר עוד שתי הערות קצרות נוספות ביחס לגבולות פרשנותה של עילת משבר האמון.
(-) "חריף ומתמשך" - הדרישה כי משבר האמון יהיה חריף ומתמשך משמיעה כי ככלל לא די באירוע או במספר אירועים בודדים בכדי להקים משבר אמון מן הסוג המצדיק הפסקת כהונה של נושא משרה בכיר, ודאי הנושא בתפקיד עצמאי ובלתי-תלוי. משכך, שימוש בעילה זו דורש התקיימותו של צבר משמעותי של אירועים חריפים המעידים על משבר אמון אובייקטיבי, ואשר נפרשים על פני זמן ממושך.
(-) "מצב המונע תפקוד יעיל ותקין" - בהליך מושא הדיון הנוסף עלתה השאלה אם הסיפא של עילת משבר האמון ("קיומו של משבר אמון חריף ומתמשך, או קיומם של חילוקי דעות מהותיים וממושכים בין נושא המשרה הבכיר לבין הממונים עליו, היוצרים מצב המונע תפקוד יעיל ותקין") נדרש רק ביחס לחלופת "חילוקי הדעות" או לשתי החלופות גם יחד? הטקסט "הוא רב-משמעי. זוהי רב-משמעות סינטקטית. היא נובעת בשל מבנה המילים או סדרן במשפט. [...] היא יוצרת כמה משמעויות לשוניות. הבחירה ביניהן אינה נעשית על-פי אמות-מידה לשוניות. הבחירה ביניהן נעשית על-פי התכלית המונחת ביסוד ההסדר הנורמטיבי. מתוך מגוון המשמעויות הלשוניות תישלף אותה משמעות אשר מגשימה את התכלית המונחת ביסוד הנורמה המשפטית" (רע"פ 2060/97 וילנצ'יק נ' הפסיכיאטר המחוזי - תל אביב, פ"ד נב(1) 697,716 (1998)). בפסק הדין מושא הדיון הנוסף, השופט אלרון השאיר את השאלה פתוחה. לעניין זה אומר כי כשלעצמי, פשיטא שיש לקרוא את הסיפא כמתייחס לשתי החלופות המנויות בעילה - הן חלופת משבר האמון, הן חלופת חילוקי הדעות. מסקנה זו מתבקשת מהגישה האובייקטיבית שלפיה יש להצביע על משבר אמון מקצועי, על בסיס ראיות אובייקטיביות ולא בשל טעמים שבלב. לגישתי, פרשנות אחרת חותרת תחת התכלית הבסיסית שביסוד ההסדר הגלום בהחלטות הממשלה הרלוונטיות, שעניינה צמצום החשש כי הליכי הפסקת כהונה של נושאי משרה בכירים מן הסוג שבו עסקינן ינוצלו לרעה וייעשו על יסוד שיקולים פסולים. על כך יש להוסיף, כי הפסקת כהונה של נושא משרה בכיר במהלך הקדנציה הקצובה היא לא דבר של מה בכך ולכן נדרש כי תעשה רק במקרים חריגים שבהם השארתו בתפקיד תוביל לפגיעה בתפקודה היעיל והתקין של הרשות.