נעם סולברג
משנה לנשיא
השופטת רות רונן:
1. לא בלי התלבטות, אני מסכימה לפסק דינה של חברתי, השופטת ד' ברק-ארז.
ההתלבטות נובעת מכך שכפי שציין גם חברי, המשנה לנשיא נ' סולברג, אין ספק שבנקודת הזמן הנוכחית, טובתם של הקטינים היא כי צו האימוץ אכן יינתן. יתרה מכך - המשיבים אף פעלו במהלך הליכי הפונדקאות כדי לקבל את הסכמת האימהות היולדות לניתוק הקשר ביניהן לבין התינוקות שנולדו. זאת על ידי החתמתן של האימהות על תצהירי הוויתור, בהם הצהירה כל אחת מהן כי היא הסכימה לשמש כפונדקאית לעובר שאין לה קשר גנטי אליו; וכי היא מוותרת על זכויות ביחס לעובר באופן בלתי חוזר. גישתו של בית המשפט המחוזי הייתה כזכור כי די בהצהרות אלה כדי לבסס את הסכמתן של האימהות היולדות לניתוק הקשר ביניהן לבין הקטינים שנולדו ואת גמירות הדעת שלהן למסירת הקטינים לאימוץ. זאת, חרף העובדה שמדובר בתצהירים שנוסחם אינו זהה בצורתו ובתוכנו לנוסח כתב ההסכמה כפי שהוא נקבע בתקנות.
מנגד, התצהירים עליהם חתמו האימהות היולדות אכן חסרים פרטים שנקבעו בנוסח כתב ההסכמה כפי שהוא הוגדר בתקנות. למצער חלק מהפרטים החסרים הם בעלי משמעות לא מבוטלת - כמו העובדה שבתצהירים לא נכלל ויתור של האימהות המאמצות על הזכות לקבל מידע על אודות הקטינים; או שאין בהם יידוע על זכותן לחזור בהן בנסיבות מסוימות מהסכמתן תוך פרק זמן של 60 יום מהיום מסירת הילד למאמציו.
2. הדין מכיר לא אחת באפשרות להתגבר על חוסרים - ולתת תוקף למסמכים שקיימים בהם חוסרים כאלה. השאלה היא האם במקרה דנן די בהבדלים בין תצהירי הוויתור לבין נוסחו של כתב ההסכמה, כדי להביא לתוצאה לפיה אין מקום לאפשר את האימוץ המבוקש. חבריי היו סבורים כי החתימה על תצהירי הוויתור אינה שקולה לחתימה על כתב ההסכמה. חברתי שמה את הדגש על החוסרים בכתב ההסכמה; וחברי הוסיף וציין את הרצון שלא לתמרץ התנהלות עתידית דומה של הבאת ילדים לעולם ללא הסדרה ופיקוח.
3. גם לטעמי, ישנה חשיבות להקפדה על ביצוע הליך האימוץ כהלכתו, באופן שנקבע במפורט על ידי המחוקק. במקרה דנן - אין חולק כי לא הייתה הקפדה כזו והאימהות היולדות לא קיבלו במועד חתימתן על התצהירים את מלוא המידע שהיה צריך למסור להן לצורך קבלת הסכמתן. העדר הפרטים יצר אפוא תקלה, שהפתרון שהציעה לה חברתי אינו מרחיק לכת - כל שנקבע הוא שעל המשיבים לעשות מאמץ לאתר את האימהות היולדות כדי להשלים את תהליך האימוץ כנדרש.
פתרון זה מקובל עלי. אף אני סבורה שגם אם ניתן להסיק מתצהירי הוויתור ומהתנהלותן של האימהות מאז החתימה עליהם ועד היום כי הן הסכימו למסירות הקטינים לאימוץ, לא ניתן לוותר לחלוטין על הדרישה - שאינה מטילה נטל כבד מדי על המשיבים - לנסות ולאתר את האימהות היולדות כדי להשלים את תהליך האימוץ כהלכתו. כפי שציין גם חברי, עמידה על דרישה זו נועדה לא רק לטובתם של הקטינים נושא ההליך דנן, אלא לטובתם של קטינים אחרים בעתיד, ולטובתן של אימהות יולדות במקרים עתידיים אחרים.
4. הערותיה של חברתי ביחס לסעיף 13 לחוק האימוץ והאפשרות שתיבחן חלופה לעשות בו שימוש אם האימהות היולדות לא יאותרו - מקובלות עלי אף הן.
| Skip to content |