ב. שינוי שם או שם משפחה, הנפקת דרכון וחידושו, הוצאת כל מסמך רשמי של כל מדינה ו/או גורם.
ג. רישום למוסדות חינוך פרטיים או ציבוריים לרבות שינוי המוסד החינוכי והחלפתו כרצון האב.
ד. מתן טיפול רפואי מכל מין וסוג...
ה. הגשת תביעות מכל סוג הן לבתי המשפט / חברות ביטוח / מוסדות ממשלה ו/או כל גורם פרטי או ציבורי, בשם הילד ו/או בעניינו, קבלת סעדים ו/או פיצוי ו/או כספים ו/או קצבאות במלואם בשם ו/או עבור הילד.
ו. חתימה על הנפקת רישיון נהיגה מכל סוג וכן חתימה על שירות צבאי מכל סוג הנדרשות עבורן חתימת שני הורים.
ז. המרת דתו של הילד וכן ביצוע הליך של ניתוק הזיקה הרישומי ביני לבין הילד וכן אימוצו על ידי בן זוגו של האב.
- הריני מצהירה כי אני מוותרת ויתור מלא ומוחלט על משמורת, משמורת חלקית או אפוטרופסות על הילד ולא אנסה ליצור כל סוג של קשר או יחסים עם הילד, הריני להצהיר כי אני נותנת את הסכמתי המלאה לנתק את הזיקה הרישומית שלי על הילד, וכן אני מתחייבת להופיע בפני כל ערכאה שיפוטית, פיזית או באמצעות שיחת וידאו בכדי לאשר את הצהרתי בפני בית המשפט באם יעלה הצורך בכך בעתיד" (ההדגשות הוספו).
ככל שניתן להבין, בכך תם הקשר של המשיבים עם האימהות היולדות.
- בשלב זה נערכו הבדיקות הגנטיות למשיבים ולקטינים. לאחר השלמתן ובהתבסס על תוצאותיהן, ביום 8.9.2022 בית המשפט לענייני משפחה נתן פסק דין הצהרתי משותף שבגדרו כל אחד מהמשיבים הוכרז כאביו הביולוגי של הקטין שנולד מזרעו. למען הסדר הטוב יצוין כי פסק הדין תוקן לאחר שנפלו בו טעויות סופר.
הליכי האימוץ
- ביום 5.1.2023 המשיבים הגישו לבית המשפט לענייני משפחה בקשה משותפת למתן צו אימוץ ביחס לכל אחד מהקטינים כלפי בן הזוג של אביו הגנטי - היא הבקשה מושא ההליך דנן (אמ"ץ 14180-01-23).
- בפתח הדברים המשיבים הדגישו כי הם מגדלים את הקטינים יחדיו כמשפחה אחת, וכי שניהם מתפקדים כאבות משותפים לשני הקטינים באופן שווה. המשיבים הוסיפו כי נוכח רישומן של האימהות היולדות בתעודות הלידה, הם מבקשים להשלים הליך אימוץ בישראל כך שכל אחד מהם יאמץ את ילדו הגנטי של בן זוגו - באופן שישקף את מציאות החיים, לטובתם של הקטינים. בבקשה צוין כי ככלל לא נדרש אימוץ בעקבות הליך פונדקאות שנערך בחו"ל, וכי הדבר נחוץ במקרה זה מאחר שלפי הדין בצפון קפריסין שמה וזהותה של האם היולדת מצוינים במסמכים הרשמיים ולא מתבצע הליך של ניתוק זיקה. עוד טענו המשיבים כי אין לקטינים כל היכרות עם הנשים הרשומות כאימהותיהם, אשר הסכימו לנתק את זיקתן אליהם במסגרת תצהירי הוויתור שנחתמו בפני נציג קונסולרי של מדינת ישראל. בכלל זה נטען כי האימהות היולדות נתנו בתצהיריהן הסכמה מלאה לאימוץ של הקטינים על-ידי בן הזוג של האב הגנטי וכי כלל התנאים במסגרת חוק האימוץ מתקיימים. באופן יותר ספציפי, המשיבים טענו כי יש לראות באמור בתצהירי הוויתור משום הסכמת הורה למסירת ילדו לאימוץ שניתנה בהתאם לסעיפים 8 ו-9א לחוק האימוץ.
- ביום 10.1.2023 בית המשפט לענייני משפחה קבע כי דיון בבקשה ייקבע ליום 2.4.2023 והורה על הגשת תסקיר מטעם עובדת סוציאלית לחוק האימוץ בתוך 60 ימים. בהמשך בית המשפט לענייני משפחה דחה את הדיון כשהוא נענה בכך לבקשות שהגישה היועצת המשפטית לממשלה. בתוך כך, ביום 7.5.2023 המשיבים הגישו הודעה שבה הם הביעו התנגדות לדחייה הממושכת, בהדגישם כי המצב הנוכחי כרוך מבחינתם בקושי רב. בכלל זה המשיבים הטעימו כי אי הרישום בדבר ההורות של כל אחד משני בני הזוג משפיע על חייהם באופנים שנים, ובכלל זה מונע מהם לקבל הטבות שלהן הם זכאים מכוח היותם אבות לשני ילדים, וכן אינו מאפשר למי שאינו רשום כהורה של אותו קטין לקחת אותו לקופת חולים ולטיפת חלב או לקבל החלטות אחרות ביחס אליו. כן צוין כי כל עוד רישום כאמור לא נעשה, אזי לא ניתן להתחיל בהליך הגיור של הקטינים.
- בסופו של דבר ביום 25.12.2023 הוגשו לבית המשפט לענייני משפחה תסקירים מטעם עובדת סוציאלית לחוק האימוץ. בתסקירים הוטעם, בין היתר, כי כל אחד מהמשיבים משמש כדמות הורית עבור הקטינים, וכי שניהם שותפים מלאים בגידולם. לצד זאת, צוין כי הקטינים אינם "פנויים" לאימוץ, ביטוי שכוון לכך שזיקתן של האימהות היולדות אליהם לא נותקה.
- ביום 17.1.2024 היועצת המשפטית לממשלה הגישה תגובה מטעמה לתסקיר, שהתמקדה בהיבט המשפטי של הסוגיה. היועצת המשפטית לממשלה טענה כי אין נפקות בדין הישראלי לוויתורן של היולדות על זכויותיהן ההוריות ביחס לקטינים. היא הוסיפה וטענה כי הואיל ובתעודת הלידה של הקטינים היולדות רשומות כאימהותיהם - הם אינם "משוחררים" לאימוץ מצד האם וסעיף 8 לחוק האימוץ אינו מתקיים בעניינם.
- בתגובתם לכך, שהוגשה ביום 31.1.2024, המשיבים הבהירו כי "תיק זה נפתח כתיק אימוץ מאחר ועובדה קיימת היא כי ע"פ החוק בצפון קפריסין לא ניתן לנתק זיקה בין האם הנושאת לקטינים. על כן האם הנושאת רשומה בתעודת הלידה של הקטינים כאמם". לצד האמור נטען כי ציון שמן של האימהות היולדות בתעודות הלידה הוא "טכני בלבד". המשיבים הוסיפו כי בקשתם מבוססת על הסכמתן של האימהות היולדות למסירתם של הקטינים לאימוץ ועל טובתם.
- הדיון בבית המשפט לענייני משפחה התקיים בסופו של דבר ביום 3.3.2024. בא-כוח היועצת המשפטית לממשלה שב על העמדה לפיה הקטינים אינם "משוחררים" לאימוץ מצד אימהותיהם. עוד נטען כי תצהירי הוויתור אינם ערוכים בהתאם למתכונת המחייבת של כתב ההסכמה שמעוגן בתקנות האימוץ. במענה לשאלת בית המשפט הוסבר כי ככל שהאימהות היולדות יחתמו על כתב ההסכמה בנוסחו המחייב בפני נציג קונסולרי ישראלי, עניינם של המשיבים יישקל שוב. מנגד, באת-כוח המשיבים טענה כי אין מקום להקפדה זו. באת-כוחם של המשיבים אף טענה כי ניתן ללמוד לענייננו מפסיקתו של בית משפט זה בבע"ם 8236/21 פלונית נ' היועצת המשפטית לממשלה [נבו] (6.12.2022) (להלן: עניין ההורות ההסכמית). לפי הנטען, באותו מקרה ראו בהסכמה שנתנה אם יולדת לניתוק הזיקה ביחס ליילוד אף הסכמה לאימוץ בהתאם לדרישותיו של חוק האימוץ, הגם שלא נערכה בהתאם לנוסחו של כתב ההסכמה שבתקנות. עוד נטען כי איתור האימהות היולדות כרוך בעלויות גבוהות. בתום הדיון בית המשפט לענייני משפחה קבע כי מאחר שהסוגיה העומדת להכרעה היא משפטית, ובשים לב לעובדה שלפי התסקירים שהוגשו, מההיבט של טובת הקטינים אין כל מניעה להיענות לצו האימוץ המבוקש - הצדדים יגישו סיכומים מטעמם.
- בהמשך לכך, ביום 1.8.2024 היועצת המשפטית לממשלה הגישה לבית המשפט לענייני משפחה עמדה מפורטת ביחס לבקשתם של המשיבים. בתוך כך נטען כי ההליך מעלה שלושה קשיים עיקריים - שאלת חוקיותו של הליך הפונדקאות בצפון קפריסין ומודעותן של הרשויות לכך; אי ההכרה של מרבית מדינות העולם בצפון קפריסין כמדינה וכפועל יוצא מכך, היעדרם של קשרים קונסולריים בין ישראל לצפון קפריסין ויכולת לברר מה הדין שחל שם בנושא; וכן התניות הנוקשות שלהן מחויבות אימהות יולדות בהליכים מסוג זה, באופן שמעלה חששות לניצולן ואף אינדיקציות שעשויות ללמד על ביצוע עבירות פליליות לרבות סחר בבני אדם. בהקשר זה צוין כי אף בנסיבות העניין הקונקרטי הסכמי הפונדקאות מעלים חשש לניצול לכאורה של האימהות היולדות ולנחיתות מעמדן - באופן המחייב בחינה קפדנית כדי לוודא שהאינדיקציות האמורות (שפורטו בפסקה 25 לעיל) אינן עולות כדי מעשים פליליים. עוד הודגש כי לאורך השנים פורסמו אזהרות מסע בנוגע להליכים מסוג זה.
- לצד זאת ולפנים משורת הדין, היועצת המשפטית לממשלה ציינה כי היא נכונה לבחון את טובתם של הקטינים ולקדם הליכי אימוץ, נוכח העובדה שהקטינים נולדו לאזרחי ישראל שהחלו בהליך הפונדקאות בטרם פורסמה אזהרת המסע הקובעת. היועצת המשפטית לממשלה הטעימה כי לא ניתן להכריז על הקטינים כבני אימוץ מבלי לנסות לקבל הסכמה לאימוץ בהתאם להוראות החוק מצדן של האימהות היולדות. לשיטתה, הדרך לעשות זאת היא באמצעות החתמתן של האימהות היולדות על כתב ההסכמה המעוגן בתקנות האימוץ בפני נציג קונסולרי או דיפלומטי של מדינת ישראל במקום הימצאן, בכפוף לדרישות הדין החל שם. עוד הוסבר כי במעמד זה תיערך בחינה יסודית של הסכמתן מדעת. היועצת המשפטית לממשלה חזרה והדגישה כי עמדתה זו מוגבלת לנסיבותיו של המקרה דנן בלבד.
- ביום 5.8.2024 המשיבים הגישו תגובה קצרה מטעמם, שבה התנגדו להצעתה של היועצת המשפטית לממשלה ועמדו על בקשתם למתן צו אימוץ כבר עתה, על יסוד החומר הקיים. המשיבים טענו כי אין להם שום קשר עם האימהות היולדות או דרך אפקטיבית לאתרן בחלוף כשנתיים מהלידות. למחרת היום המשיבים הגישו תגובה נוספת, לבקשת בית המשפט לענייני משפחה, אשר כללה פירוט נוסף ביחס לעמדתם.
- ביום 8.8.2024 ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה שבו התקבלה בקשתם של המשיבים (ולהשלמת התמונה יוער כי ביום 13.8.2024 תוקנה בפסק הדין טעות סופר שאינה נוגעת למחלוקת בין הצדדים). בית המשפט לענייני משפחה הכריז על הקטינים כבני אימוץ כלפי האימהות היולדות ונתן צו אימוץ ביחס לכל קטין כלפי בן הזוג של ההורה הגנטי שלו. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי טענת היועצת המשפטית לממשלה שלפיה לא ניתן לקדם את אימוץ הקטינים משום שהיולדות רשומות כאימהותיהם בתעודות הלידה, אינה יכולה להתקבל. זאת, מכיוון שלא ניתן להעניק משמעות מחייבת למסמכים שניתנים על-ידי ישות שמדינת ישראל אינה מכירה בה. עוד נקבע כי המסמכים השונים שהוגשו ושעליהם חתומות האימהות היולדות - תצהירי הוויתור, ההסכמים בינן לבין הסוכנות וכן הסכמי הפונדקאות עם המשיבים - מלמדים כי ניתנה הסכמה מדעת מצדן להליך האימוץ כנדרש בסעיף 8 לחוק.
- בית המשפט לענייני משפחה הוסיף וקבע כי הנטל לאיתור האימהות היולדות בחלוף שנתיים מהלידה - כפי שדרשה היועצת המשפטית לממשלה - הוא כבד ובלתי סביר בנסיבות העניין. זאת, בין השאר בהתחשב בעובדה שמקום מגוריהן של האימהות היולדות, שהגיעו לצפון קפריסין אך ורק לצורך הליך הפונדקאות, אינו ידוע. עוד נקבע כי גם אם נניח, לצורך הדיון, שהליכי הפונדקאות מעוררים חשש לסחר בבני אדם - החתמתן של האימהות היולדות מחדש בעת הזאת אינה יכולה לרפא את הפגמים הנטענים שנפלו בהליך. כן צוין כי אזהרת המסע הקובעת פורסמה בחלוף שנה לאחר הולדת הקטינים. על רקע זה נקבע כי אין הצדקה לפגוע בפועל בזוגות שפנו להליכים אלה קודם לכן, על דרך העברת מלוא הנטל והמשקל להוכחת כוונותיה של האם היולדת ולשמירה על זכויותיה אל המשיבים.
- ביום 29.9.2024 באת-כוח היועצת המשפטית לממשלה הגישה על כך ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, ובצדו גם בקשה לעיכוב ביצוע (עמ"ץ 74097-09-24) [נבו]. היועצת המשפטית לממשלה שבה על טענותיה כפי שאלה הועלו בפני בית המשפט לענייני משפחה. בתמצית, בערעור נטען כי פסק הדין ניתן בניגוד להוראותיו של חוק האימוץ, בהתחשב בכך שלא התקיימה אף אחת מבין שתי החלופות האפשריות למתן צו אימוץ: מחד גיסא, האימהות היולדות לא מסרו הסכמה לאימוץ במתכונת הקבועה בחקיקה; ומאידך גיסא, היועצת המשפטית לממשלה לא הגישה בקשה להכריז על הקטינים כבני אימוץ, הגם שהסמכות הבלעדית ליזום הליך מסוג זה מסורה לה.
- היועצת המשפטית לממשלה הוסיפה וטענה כי הליכי פונדקאות בצפון קפריסין מקימים חשש ממשי לסחר בבני אדם, וכי הכרה בהם תוך ויתור או הקלה ביחס לדרישות הדין עלולה לעודד פניה למסלול בעייתי זה. עוד נטען כי בית המשפט לענייני משפחה שגה בקבעו שהדרישה לאתר את האימהות היולדות לצורך קידום הליכי האימוץ תטיל נטל כבד על המשיבים, בשים לב לכך שלא נערך כל ניסיון מצדם לעשות כן. לשיטת היועצת המשפטית לממשלה, קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה בהקשר זה מתעלמות מזכויותיהן של האימהות היולדות במסגרת הליכי הפונדקאות, ואף מקפחות את זכויותיהן כחלק מדיני האימוץ בישראל. היועצת המשפטית לממשלה הגדילה וציינה כי דווקא על רקע הקשיים שעולים מהליכי הפונדקאות בנסיבות העניין, ובשים לב למחויבויותיה הבינלאומיות של מדינת ישראל בהיבטים הנוגעים לסחר בבני אדם, על בית המשפט להקפיד ביתר שאת על כלל התנאים הרלוונטיים הקבועים בחוק.
- בו ביום בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה עד למתן החלטה אחרת (השופט ס' ג'יוסי).
- בתשובה שהוגשה מטעמם, המשיבים חזרו גם הם על טענותיהם, והדגישו כי הטענה בדבר השלכות הרוחב שהעלתה היועצת המשפטית לממשלה היא למעשה הרחבת חזית. לטענת המשיבים, המחלוקת בין הצדדים במסגרת ההתדיינות התמקדה אך ורק בשאלה ה"פרוצדורלית" הבאה: האם נדרש להחתים את האימהות היולדות על מסמכים נוספים בכל הנוגע להסכמתן לאימוץ, או שמא המסמכים הקיימים מספקים לצורך עמידה בדרישות החוק. בהקשר זה המשיבים סמכו את ידיהם על קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה לפיה די בחומר הקיים כדי ללמד על קיומה של הסכמה למסירת הקטינים לאימוץ בהתאם לחוק.
- המשיבים הוסיפו והדגישו כי בנסיבות העניין יש לפעול על-פי טובתם של הקטינים הקונקרטיים, ולא לנהל "על גבם" הליכים בשל הסתייגויותיה הכלליות של היועצת המשפטית לממשלה מהליכי פונדקאות המתקיימים בצפון קפריסין. עוד נטען כי הלכה למעשה, היועצת המשפטית לממשלה אינה מאפשרת להחתים אימהות יולדות על כתב ההסכמה המעוגן בתקנות האימוץ בפני נציגויות ישראליות בחו"ל. המשיבים חזרו וטענו, במישור המשפטי, כי בעניין ההורות ההסכמית הסכמתה של האם היולדת לניתוקו של קשר משפטי עם היילוד נחשבה למספקת אף לצורך חוק האימוץ. כן טענו המשיבים כי אין להם כל קשר עם האימהות היולדות, כי הם התחייבו שלא ליצור איתן קשר וכי הדרישה לאתרן ולהחתימן על כתב ההסכמה כרוכה בעלויות ניכרות ואף בסיכון אפשרי לסחיטה כספית.
- לאחר שהתקיימו בפניו שני דיונים, ביום 30.3.2025 בית המשפט המחוזי דחה פה אחד את הערעור והותיר על כנו את צו האימוץ שניתן לכל אחד מהקטינים כלפי בן זוגו של אביו הגנטי (השופט ג'יוסי, השופטת ע' אטיאס והשופט נ' סילמן). בחוות הדעת העיקרית, שכתב השופט ג'יוסי, הוטעם כי ככלל הליכי פונדקאות והליכי אימוץ מחייבים להיצמד לכללים ולתנאים הנדרשים בחקיקה. כמו כן, בית המשפט המחוזי עמד על השלכות הרוחב שעלולות להיות לפסק דינו ובהן - חשש ממשי לסחר בבני אדם, עידוד ישראלים נוספים לקיים הליכי פונדקאות בצפון קפריסין וכן השפעה על הליכי אימוץ שמתבצעים בהמשך להליכי פונדקאות במקומות אחרים בעולם. על רקע זה, כך הוסבר, הבעייתיות העולה מהליכי הפונדקאות המתקיימים בצפון קפריסין מחייבת דווקא להעלות את רף הבדיקות והתנאים שהמשיבים נדרשים לקיים.
- בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי קבע כי הדרישות שנקבעו ב-דנ"א 1297/20 [נבו] לצורך מתן צו הורות פסיקתי יפות גם למקרה הנוכחי, הגם שענייננו עוסק בהליך אימוץ. על רקע זה צוין כי יש לבחון אם הליך הפונדקאות בוצע באופן חוקי לפי הדין הזר, אם נותקה הזיקה בין האימהות היולדות לקטינים לפי הדין הזר, וכן אם ניתן לראות בחתימתן על תצהירי הוויתור משום הסכמה למסירת הקטינים לאימוץ.
- אשר לחוקיותו של הליך הפונדקאות, נקבע כי זו "נותרה בסימן שאלה גדול". בכל הנוגע לבחינתו של ניתוק הזיקה נקבע כי הדבר אינו אפשרי, ואף אינו רלוונטי במקרה דנן. בהתייחס לדרישת ההסכמה לאימוץ, בית המשפט המחוזי קבע כי על אף שתצהירי הוויתור אינם עונים על הדרישה הצורנית הקבועה בחוק, עולה מהם הסכמה מצדן של האימהות היולדות וכן גמירות דעת ביחס למסירת הקטינים לאימוץ. בהקשר זה צוין כי התצהירים נחתמו בפני נציג קונסולרי של מדינת ישראל, גם בשפתן של האימהות היולדות. עוד הוטעם כי מסקנה דומה עולה גם מבחינתם של הסכמי הפונדקאות ושל ההסכמים שחתמו האימהות היולדות עם המרפאה. כן צוין כי מסקנה זו הולכת ומתחזקת בשים לב לחלוף הזמן מהלידה מבלי שנשמע קולן של האימהות היולדות. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי הדרישה לאתר את האימהות היולדות ולהחתימן על כתב ההסכמה מטילה על המשיבים נטל שהוא כבד מנשוא ובלתי ישים, וכי בשלב זה ניתן להסתפק במסמכים שנחתמו. כמו כן, צוין כי בשלבים מוקדמים יותר המשיבים הסכימו להחתים את האימהות היולדות על כתב ההסכמה הקבוע בתקנות האימוץ, אך המדינה לא אפשרה זאת בטרם התברר שהקטינים נולדו להורה שהוא אזרח ישראלי.
- בכל הנוגע לאזהרות המסע שפורסמו לאורך השנים, בית המשפט המחוזי קבע כי האזהרה מיום 21.6.2023 שכונתה לעיל "אזהרת המסע הקובעת" הייתה שונה מקודמותיה וצריכה להיחשב "קו פרשת המים". על רקע זה, הושם דגש בעובדה שהמשיבים ביצעו את הליכי הפונדקאות קודם לפרסומה של אותה אזהרת מסע. לבסוף, הוטעם כי יש ליתן משקל אף לעקרון טובת הילד וכי בהתחשב בעובדה שכל אחד מהמשיבים משמש דמות הורית עבור הקטינים, כמו גם בתסקיר החיובי שהוגש, מובן כי טובתם של הקטינים היא במתן צו אימוץ.
- שני השופטים הנוספים בבית המשפט המחוזי הסכימו כאמור לפסק דין זה. ראוי להוסיף ולהתייחס לחוות דעתו של השופט סילמן שהדגיש כי העמידה על תנאי הפיקוח בנסיבות של פונדקאות חו"ל והאחריות למניעתו של סחר בבני אדם או של קיפוח האימהות היולדות, אינה יכולה להתגלגל במלואה לכתפי המבקשים להיות הורים, ובוודאי לא לכתפיהם של הקטינים. השופט סילמן הוסיף כי המדינה הייתה מודעת לקיומם של הליכים מסוג זה ואף הייתה מעורבת בהם, בין השאר במובן זה שהאימהות היולדות חתמו על מסמכים בפני נציגים קונסולריים. על כן, השופט סילמן הדגיש כי אם לשיטת המדינה הליכי הפונדקאות היו כרוכים בהפרת תנאי החוק - יש לפעול בנושא זה כלפי סוכנויות התיווך וגורמי המקצוע המעורבים בתהליך. השופטת אטיאס הצטרפה להערות אלו.
ההליך בבית משפט זה
- בקשת רשות הערעור שבפנינו הוגשה על-ידי היועצת המשפטית לממשלה ביום 4.5.2025 ובצדה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע. בבקשת רשות הערעור חזרה היועצת המשפטית לממשלה על עיקרי טענותיה. לשיטתה, ההצדקה למתן רשות ערעור במקרה זה נובעת מהשלכות הרוחב של ההכרעה על מצבם של זוגות נוספים המצויים במצבם של המשיבים. לגופם של דברים נטען, בין היתר, כי בית המשפט המחוזי שגה בהיקש שביצע מההסדר הנוהג ביחס לצו הורות פסיקתי למצב שבו נדרש אימוץ, וכן באופן היישום של ההלכה בעניין זה. היועצת המשפטית לממשלה הדגישה כי הדרישה לחתימה על כתב ההסכמה אינה "התעקשות על פרטים 'טכניים'" ועמדה על ההבדלים הקיימים בינו לבין תצהירי הוויתור שנחתמו בנסיבות העניין. בהקשר זה צוין כי כתב ההסכמה מחייב יידוע של ההורה המוסר את ילדו לאימוץ לפרטים מהותיים, כדוגמת הזכות להשאיר מכתב או מזכרת לקטין, שלילת הזכות לקבל מידע ביחס לקטין, הבהרה כי האימוץ אינו מפסיק את זכויות הקטין כיורש של הוריו, סופיות ההחלטה למסור את הילד לאימוץ, וכן זכותו של הקטין לעיין בתיק האימוץ בהגיעו לגיל 18 (לרבות קבלת פרטים על ההורה). עוד נטען כי הנסיבות שאפפו את הליכי הפונדקאות במקרה זה מחדדות אף הן את הצורך להקפיד על כלל תנאי החוק. היועצת המשפטית לממשלה הוסיפה וטענה כי אין יסוד עובדתי לקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה בשלב מסוים המשיבים היו מוכנים להחתים את האימהות היולדות על כתב ההסכמה אך נתקלו בסירוב מצד המדינה.
- ביום 18.5.2025 הוגשה תשובה מטעם המשיבים, שאף הם שבו על טענותיהם. עוד הם הוסיפו כי אין הצדקה לדון בבקשה ב"גלגול שלישי" מאחר שבית משפט זה דן כבר מספר פעמים באפשרות להגמיש את הוראותיו של חוק האימוץ (בהפנותם לעניין ההורות ההסכמית). לגופם של דברים, המשיבים טענו כי להסתייגותה של היועצת המשפטית לממשלה מהליכי הפונדקאות המתקיימים בצפון קפריסין אין כל רלוונטיות לשאלת האימוץ העומדת לדיון, שבה יש להכריע לפי טובתם של הקטינים. המשיבים הוסיפו וטענו כי אין בסיס לחששותיה של היועצת המשפטית לממשלה ביחס לזכויותיהן של האימהות היולדות בנסיבות העניין, וכי ממילא התהליך נעשה קודם לאזהרת המסע הקובעת לגבי צפון קפריסין. על כן, לשיטת המשיבים השאלה היחידה שנותרה היא פרוצדורלית ונוגעת לאפשרות להכיר בהסכמת האימהות היולדות על בסיס המסמכים הקיימים, מבלי להידרש להחתמה מחודשת שלהן על כתב ההסכמה.
- ביום 27.5.2025 הוריתי על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד למתן החלטה אחרת. בהמשך לכך, ביום 17.6.2025 הוריתי כי בהתחשב בנושא הדיון, התיק יועבר לדיון בפני הרכב בהקדם. התיק נקבע לדיון ליום 31.7.2025, אך זה נדחה בעקבות בקשה שהגישו המשיבים.
- הדיון בפנינו התקיים בסופו של דבר ביום 17.9.2025. בפתח הדיון הפנינו לבאת-כוח היועצת המשפטית לממשלה שאלות הנוגעות לאופן שבו אזהרות המסע מפורסמות לציבור ולהיקף המקרים המוכרים לה שניתן להעריך כי ההכרעה בתיק תשפיע עליהם. במענה לשאלות אלה הובהר כי נכון למועד הגשת הבקשה הנוכחית נמצאו כעשרה מקרים שבהם בוצעו הליכי פונדקאות בצפון קפריסין בין השנים 2021 ל-2023 (דהיינו, עובר לאזהרת המסע הקובעת). כן צוין כי לאזהרות המסע ניתן פומבי וכי מכל מקום האחריות המשפטית בעניין מוטלת על המבקשים להיכנס להליך. עוד טענה באת-כוח המדינה כי תצהירי הוויתור שעליהם חתמו האימהות היולדות לא מחליפים את חתימתן על כתב ההסכמה - הן מפני שדווקא על רקע החשש לניצול יש להקפיד ביתר שאת על קיום הוראותיו של חוק האימוץ, והן מאחר שבמקרה הקונקרטי תצהירי הוויתור נחתמו לפני שנקבעה ההורות הגנטית של אחד מבני הזוג. בהקשר זה הוטעם כי ניתן לחתום על כתב ההסכמה רק לאחר שחוק האימוץ מתחיל לחול על מערכת היחסים - דהיינו כשנקבעת הורותו של ההורה הגנטי הישראלי - וכי זו הסיבה שבקשות מוקדמות יותר לחתימה על כתב ההסכמה בפני נציג קונסולרי ישראלי נדחו. בנסיבות אלה, כך נטען, על המשיבים לעשות מאמץ לאתר את האימהות היולדות ולהחתימן על כתב ההסכמה.
- מנגד, באת-כוח המשיבים טענה כי יש קושי להתנהל על בסיס אזהרות המסע שפורסמו במתכונת שאינה ברורה די צרכה. עוד טענה באת-כוח המשיבים כי עמידתה של היועצת המשפטית לממשלה על החתמה מחדש של האימהות היולדות על כתב ההסכמה היא דווקנית ומיותרת. מכל מקום, כך נטען, נוסחם של תצהירי הוויתור שנחתמו מבוסס על כתב ההסכמה, שממילא חלק מסעיפיו אינם רלוונטיים כאשר מדובר באם יולדת שאין לה קשר גנטי לקטין.
- בסופו של הדיון, באת-כוח היועצת המשפטית לממשלה הודיעה כי היא נכונה לבחון האם ניתן לפסוע במקרה זה במסלול הקבוע בסעיף 13(א)1 לחוק האימוץ שעניינו בהכרזה על הקטינים כבני אימוץ (ללא חתימה על כתב הסכמה). לצורך כך, התבקשה שהות להיוועצות בגורמים הרלוונטיים.
- ביום 21.9.2025 הורינו ליועצת המשפטית לממשלה להגיש הודעה משלימה שבה היא תתייחס לאפשרות ליתן מענה פרטני במקרה דנן וכן תבהיר מהם לשיטתה הקווים המנחים שיש לבחון על-פיהם מקרים עתידיים בעלי מאפיינים דומים. כן התבקשה הבהרה ביחס למתכונת הפרסום שתיעשה בכל הנוגע להודעות בנושא הליכי פונדקאות במדינות זרות.
- לאחר מספר בקשות ארכה, ההודעה המשלימה הוגשה בסופו של דבר ביום 11.1.2026. בהודעה משלימה זו היועצת המשפטית לממשלה מסרה כי עמדתה היא שלא ניתן לתת למשיבים מענה פרטני מבלי שתהיה לו השלכה על מקרים דומים של אנשים נוספים במצבם. בשל כך, ובהתחשב בסימני השאלה לגבי חוקיותו של הליך הפונדקאות, נטען כי אין מקום לגבש פתרון נקודתי הכרוך בחריגה מהוראותיו של חוק האימוץ. היועצת המשפטית לממשלה הוסיפה וטענה כי קיים קושי מובנה בגיבוש קווים מנחים למקרים עתידיים באופן כללי. בהקשר זה הוסבר כי ייתכן שישנן מדינות נוספות שעולה חשש ביחס לחוקיות הליכי הפונדקאות בהן, ושטרם פורסמה לגביהן אזהרת מסע. לצד זאת צוין כי משרד הרווחה ומשרד המשפטים מפרסמים עדכונים בעניין מעת לעת וכי ייעשה בתקופה הקרובה מאמץ על מנת לרכז את מלוא המידע הרלוונטי בכל אחד מהאתרים של משרדי הממשלה.
- לאחר שהורינו על כך, ביום 25.1.2026 הוגשה תגובה מטעם המשיבים שבה נטען, בין היתר, כי שאלת הרוחב הנוגעת למקרים עתידיים היא שאלה תיאורטית שאין לדון בה. עוד נטען כי הטענות שנכללו בהודעה שהוגשה מטעם היועצת המשפטית לממשלה ביחס לשאלת המועד שבו נחתמו תצהירי הוויתור מהוות הרחבת חזית, מאחר שהן לא הועלו בערכאות הקודמות. כמו כן, המשיבים שבו וטענו כי הדרישה לחתימה על כתב הסכמה, שאין בו כל תוספת מהותית ביחס לתצהירי הוויתור, היא דרישה פורמלית גרידא. לבסוף, המשיבים הלינו על כך שהודעתה של היועצת המשפטית לממשלה לא הציגה מענה לשאלות בית המשפט - לא פתרון פרטני ולא קווים מנחים ביחס למקרים עתידיים.
- ביום 12.2.2026 הורינו ליועצת המשפטית לממשלה להגיש הודעה נוספת מטעמה שבה היא תבהיר מהם לשיטתה הצעדים המעשיים שעל המשיבים לנקוט בעת הזו לצורך החתמתן של האימהות היולדות על כתב ההסכמה. עוד היא התבקשה לפרט מה עשויות להיות הנסיבות שבהן היא תגיש בקשה לפי סעיף 13(א) לחוק האימוץ, לרבות הנסיבות שבהן ניתן יהיה לקבוע, הן בנסיבות העניין והן במקרים דומים, כי "אין אפשרות סבירה לזהות את ההורה, למצאו או לברר דעתו".
- ביום 12.4.2026 הוגשה ההודעה המשלימה הנוספת. היועצת המשפטית לממשלה עמדה על כך שבמקרה הרגיל לא אמור להיות קושי מיוחד לאתר את האימהות היולדות, והוסיפה כי הדעת אינה נוחה מסירובם של המשיבים לנקוט כל צעד בניסיון לעשות כן. בהקשר זה אף הוטעם כי במסגרת ההסכמים שנערכו עם האימהות היולדות הן התחייבו להתייצב בהליכים משפטיים במידת הצורך. במישור הקונקרטי צוין כי -
"בין היתר, ניתן היה לצפות כי [המשיבים] יפנו לסוכנויות הרלבנטיות ולכלל הגורמים אשר סייעו בידם ואשר עמם עמדו בקשר במסגרת הליך הפונדקאות, לרבות, בין השאר, מרפאות ובתי חולים; כי תיערך פנייה על ידם לגורמים רשמיים במדינת המוצא של האימהות היולדות, גיאורגיה, לרבות, למשל, למשרדי החוץ והפנים הגיאורגיים; וכי ינסו לפעול גם באמצעות רשתות חברתיות כאלו ואחרות לצורך איתורן, ובאמצעות גורמים מקומיים, ועוד כיוצא בזה...