בעמ 3222-05-25 היועצת המשפטית לממשלה נ' פלוני - חלק 9

בהחלט ניתן היה לצפות גם לנסיעה של המשיבים או מי מטעמם בניסיון לאתר את האימהות היולדות.  עוד יוער כי אין להסתפק בהקשר זה בתצהיר של מי מהמשיבים או גורם מטעמם באשר לפעולות איתור כאלו ואחרות אלא מבוקש להציג אסמכתאות לפניות ולמאמצים שננקטו לצורך איתור האימהות היולדות" (פסקאות 17-16).

היועצת המשפטית לממשלה הדגישה כי המקרה הנוכחי אינו היחיד שבו היא עמדה על הדרישה להחתים אם יולדת על כתב ההסכמה בנסיבות דומות.  בהקשר זה צוין, מבלי לפרט, כי נכון למועד הגשתה של ההודעה - זוג אחד שניהל הליכי פונדקאות בצפון קפריסין הצליח לאתר אם יולדת זרה ולהחתימה על כתב ההסכמה, לאחר שנערך לה תשאול על-ידי נציג של מדינת ישראל.  כן הוזכר מקרה נוסף שבו אותרה אם יולדת זרה לצורך אחר.

65. אשר לאפשרות להכריז על קטין כבר אימוץ לפי סעיף 13(א) לחוק, היועצת המשפטית לממשלה חזרה והדגישה כי שיקול הדעת הבלעדי בכל הנוגע להגשת בקשה מסוג זה מסור לה וכי בית המשפט אינו יכול לעשות כן מיזמתו. עוד נטען כי בטרם הוכח כל ניסיון לאתר את האימהות היולדות, נסיבות המקרה אינן מתאימות לבחינת האפשרות להגשת בקשה להכרזה על הקטינים כבני אימוץ.  בהקשר זה צוין כי הבקשה להקדים ולקבוע מראש מהן הנסיבות שיאפשרו הגשת בקשה מסוג זה, מניחה "השלמה עם סימני השאלה האופפים את הליך הפונדקאות וחוקיותו", וכי קיים קושי מובנה בגיבוש קווים מנחים במצבים מעין אלה.  היועצת המשפטית לממשלה הבהירה כי בעת הזו המקרה הנוכחי אינו מתאים להגשת בקשה כאמור, וכי ככל שיחול שינוי נסיבות שבגדרו יציגו המשיבים תשתית עובדתית מוצקה לקיומה של עילה להכרזה על הקטינים כבני אימוץ היא תשוב ותבחן את עמדתה.
66. תגובתם של המשיבים להודעה המשלימה הנוספת הוגשה ביום 28.4.2026. בתגובה הם חזרו וטענו כי חיובם לאתר את האימהות היולדות יטיל עליהם עלויות כספיות גבוהות מאד, וכל זאת ללא כל ודאות שהמאמץ יישא פרי.  כן צוין כי לאימהות היולדות זכות לפרטיות בהתאם להסכמים, שבהם הצדדים התחייבו שלא ליצור קשר זה עם זה לאחר סיום התהליך.  המשיבים הוסיפו כי הפעולות הקונקרטיות שציינה היועצת המשפטית לממשלה לצורך איתור האימהות היולדות אינן סבירות, ולא כל שכן בחלוף שלוש וחצי שנים מיום הלידה.

00

0דיון והכרעה

67. בסיומה של התדיינות ממושכת הגיעה עת הכרעה, וזו אינה פשוטה כלל. מקרים מן הסוג שבפנינו מעמתים באופן חזיתי שני מערכים של עקרונות משפטיים וזכויות.  מצד אחד - עומדים טובתם של הקטינים והרצון להסדיר את מעמדם מול מי שמשמשים כהוריהם (ובמידה מסוימת גם מול האחים בתא המשפחתי); מהצד האחר - עומדות זכויותיהן של נשים אשר בחלק מן המצבים של פונדקאות לא מפוקחת חשופות לניצול ואף לסחר בגופן.
68. כך גם במקרה שבפנינו.  מצד אחד ניצבים שני קטינים שבקרוב יגיעו לגיל ארבע, ושמאז הולדתם גדלו בחיקם של המשיבים.  הארבעה מקיימים חיי משפחה מיטיבים שאינם שנויים במחלוקת, אולם רק מי שהוא האב הגנטי של כל קטין מוכר באופן רשמי כאביו - ולכן המשיבים מבקשים לאמץ זה את ילדו של זה באופן הדדי.  מן הצד האחר ניצב חשש כבד להתקיימותה של תופעה מן החמורות והקשות שהמין האנושי ידע - סחר בבני אדם ובפרט בנשים - תופעה שיש לפעול בכל תוקף על מנת למגרה.  ברקע הדברים מתעוררים ספקות באשר לתקינותו של הליך הפונדקאות בשני היבטים עיקריים: השמירה על זכויותיהן של האימהות היולדות לאורך התהליך וניתוק הזיקה שלהן מהקטינים.  כל זאת, בנסיבות שבהן מדינת ישראל אינה מכירה בצפון קפריסין כמדינה ואינה מקיימת איתה יחסים רשמיים, כך שאנו ניצבים מאחורי "מסך ברזל" המקשה על בירור הדין מעברו השני.  שני קטבים אלה - טובת הילדים מזה והקשיים הנוגעים להליך הפונדקאות מהיבטן של הנשים היולדות מזה - מושכים מטבע הדברים לכיוונים מנוגדים.
69. לא זו אף זו: המקרה שבפנינו אינו עומד לבדו. הקושי להכריע בו מתחדד בהתחשב בעובדה שישנם מקרים דומים נוספים הנסבים על הליכי פונדקאות בצפון קפריסין שעשויים להיות מושפעים מההכרעה כאן (ואולי אף במקומות נוספים שבהם מתקיימים הליכי פונדקאות בעלי מאפיינים דומים).  אם כן, לא ניתן לדון במקרה הפרטני מבלי להידרש גם להיבטים העקרוניים שהוא מעלה.  בהתאם לכך החלטנו להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור, ולדון בה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור על-פיה, מכוח סמכותנו לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלה בענייננו מכוח תקנה 44 לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.
70. לצד היבטי הרוחב המתעוררים בענייננו, חשוב להדגיש כי מאפייניו הייחודיים של המקרה הנוכחי מכניסים אותו לגדר "קבוצה סגורה" של מקרים: כאלה שבהם הליכי הפונדקאות החלו קודם לפרסומה של אזהרת המסע הקובעת ביום 21.6.2023. כזכור, אזהרה זו פורסמה על ידי היחידה לתיאום המאבק בסחר בבני אדם, זנות ופוליגמיה במשרד המשפטים ונכללה בה לראשונה התייחסות קונקרטית ומפורשת לפונדקאות בצפון קפריסין כיעד מובחן, תוך הדגשת החששות הנוגעים לפגיעה באימהות היולדות והספקות באשר לחוקיות ההליך.  עוד יוזכר כי רק למעלה משנה לאחר מכן, ביום 7.8.2024, פורסמה הודעת עדכון לאזהרת המסע הקובעת שבה הבהירה המדינה באופן חד-משמעי כי לא ניתן יהיה להסכים לכינון ההורות של בן או בת הזוג של ההורה הגנטי ליילוד שנולד באמצעות הליכי פונדקאות בצפון קפריסין שהחלו לאחר יום 21.6.2023.  משמעות הדברים היא כי אף המדינה רואה באזהרת המסע הקובעת "קו פרשת המים", ותוך הגשתה של עובדה זו היועצת המשפטית לממשלה הסכימה לניהולם של הליכי אימוץ בנסיבות אלה בכפוף לעמידה בדרישות הדין.
71. אין חולק כי הליך הפונדקאות שניהלו המשיבים נפתח והושלם בשלב מוקדם לאזהרת המסע הקובעת, שהרי הקטינים נולדו ביום 17.8.2022. עובדה זו תוחמת את מעגל המקרים שעשויים להיות מושפעים מההכרעה כאן, וממילא מצבם של הורים מיועדים שהחלו בתהליך מסוג זה לאחר יום 21.6.2023, לא כל שכן לאחר יום 7.8.2024 - שונה מעיקרו.  בהתחשב בכך שאלה בחרו לנהל הליכי פונדקאות בצפון קפריסין לאחר פרסומן של האזהרות המאוחרות, המפורשות והברורות - דומה כי המשוכות שעמן יידרשו להתמודד יהיו גבוהות יותר מאלה שעומדות בפני המשיבים שבפנינו.  מכל מקום איננו עוסקים במצבם של אלה, שלגביו לא שמענו טענות, והמשך הדברים יתמקד אך ורק בעניינם של הורים מיועדים שהחלו בתהליכי הפונדקאות לפני אזהרת המסע הקובעת.  למען הסר ספק, יובהר כי הדברים אמורים במצבים שבהם הסכמי הפונדקאות נחתמו לפני יום 21.6.2023.
72. לאחר שהגדרנו את קבוצת המקרים שההתדיינות רלוונטית לגביה במישרין, יש להבהיר במדויק מהי השאלה המונחת לפתחנו. במקרה זה עלינו לבחון האם המשיבים עמדו בתנאים הנדרשים לצורך מתן צו אימוץ בעקבות הליכי פונדקאות שהתנהלו בצפון קפריסין עובר לפרסום אזהרת המסע הקובעת.  ליתר דיוק, שאלה זו מתפצלת לשלוש שאלות משנה הקשורות זו בזו.  ראשית, מתעוררת השאלה האם ניתן לראות בתצהירי הוויתור שעליהן חתמו האימהות היולדות, לצד מכלול הראיות שהובא בפנינו, חלופה מספקת לכתב ההסכמה המעוגן בתקנות האימוץ.  שנית, וככל שהתשובה לכך שלילית, מתעוררת השאלה הנוספת האם ובאיזה אופן על המשיבים לפעול לאיתורן של האימהות היולדות לצורך החתמתן על כתבי ההסכמה הנדרשים.  שלישית, וככל שלא יעלה בידם של המשיבים לעשות כן, יש לשאול מהן הנסיבות שבהן תגיש היועצת המשפטית לממשלה בקשה להכרזה על הקטינים כבני אימוץ.
73. אקדים ואומר כי לאחר ששקלתי את טענת הצדדים הגעתי לכלל מסקנה שדין הערעור להתקבל. כזכור, הערכאות הקודמות הסתפקו בתצהירי הוויתור לצד ההסכמים הנוספים כתחליף לחתימה על כתב ההסכמה המעוגן בתקנות, ובהמשך לכך נתנו לכל אחד מהמשיבים צו אימוץ ביחס לקטין שהוא ילדו הגנטי של בן זוגו.  לשיטתי אין להותיר תוצאה זו על כנה.  אני סבורה כי לנוכח הוראותיו המפורשות של חוק האימוץ וההבדלים המהותיים בין נוסחו של כתב ההסכמה לבין המסמכים שנחתמו בנסיבות העניין - לא ניתן להסתפק בהם כתחליף ליסוד ההסכמה בחוק.  בהתאם לכך, על המשיבים למלא אחר דרישותיו הברורות של חוק האימוץ, דהיינו לקבל את הסכמתן של האימהות היולדות למסירת הקטינים לאימוץ בהתאם לסעיף 9א לחוק, באמצעות החתמתן על כתב ההסכמה בפני נציג קונסולרי או דיפלומטי של מדינת ישראל, שיוודא כי הוא מזהה אותן וכי כתב ההסכמה נכתב בשפה המובנת להן.  הכול - בהתאם לחוק האימוץ ולתקנות האימוץ.  לאחר מכן המשיבים יוכלו לשוב ולפנות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה למתן צו אימוץ על יסוד כתב ההסכמה שייחתם על-ידי האימהות היולדות.
74. ככל שלא יעלה בידם של המשיבים לעשות כן, וזאת לאחר שינקטו צעדים מעשיים לשם איתורן של האימהות היולדות, הם יוכלו לפנות ליועצת המשפטית לממשלה בשנית על מנת שתגיש בקשה להכריז על הקטינים כבני אימוץ אף ללא הסכמתן של האימהות היולדות (בהתאם לסעיף 13(א) לחוק). לצורך כך המשיבים יידרשו להניח בפני היועצת המשפטית לממשלה תשתית למסקנה לפיה אין אפשרות סבירה לזהות את האימהות היולדות, למצאן או לברר את דעתן (כאמור בסעיף 13(א)(1) לחוק האימוץ), או להצביע על עילה אחרת המתקיימת לשיטתם בנסיבות העניין.  בהקשר זה המשיבים יוכלו לפרט מהן הפעולות שננקטו על ידיהם לצורך החתמתן של האימהות היולדות על כתב ההסכמה ומה העלו מאמציהם בהקשר זה.  היועצת המשפטית לממשלה תבחן את הבקשה על יסוד החומר שיניחו בפניה המשיבים ותחליט אם ניתן לנקוט בהליך כאמור.  במידת הצורך היא תבהיר למשיבים באופן ספציפי מהן הפעולות הנוספות הנדרשות מהם לשם כך ואשר להן היתכנות מעשית ומשפטית.
75. זהו עיקרם של דברים, וכעת אפנה לפרטם.

המורכבות העולה מהליכי פונדקאות וחשיבות ההקפדה על הוראות הדין

76. הכמיהה להורות שעליה נכתב רבות בפסקי דינו של בית משפט זה, על רקע ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחומי הפריון וההולדה, הובילו למגמה של הרחבת מעגל ההורות, כך שכיום פתוחות דרכים נוספות המאפשרות את מימושה של הזכות להורות גם עבור מי שבעבר לא היו יכולים להביא לעולם ילדים. כאשר מדובר בפונדקאות, התהליך נסמך על עזרתם של גורמים שלישיים: נשים המסייעות למי שנבצר מהם לשאת היריון בעצמם.  מעורבותן של אותן נשים - לצד העובדה שהן בבחינת "הגשר" בין החלום למציאות - מצמיחה סוגיות מורכבות רבות בהיבטים משפטיים, חברתיים, אתיים ועוד (ראו למשל: בג"ץ 781/15 ארד-פנקס נ' הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים על פי חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד הילוד), התשנ"ו-1996, פסקה 13 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ס' ג'ובראן [נבו] (3.8.2017) (להלן: עניין ארד-פנקס); רות זפרן "המשפחה בעידן הגנטי  - הגדרת הורות בנסיבות של הולדה מלאכותית כמקרה מבחן" דין ודברים ב 223,225-224 (2006); נופר ליפקין ואתי סממה "ממעשה הרואי למוצר-מדף: נורמטיביזציה  זוחלת של פונדקאות בישראל "משפט וממשל טו 435,437 (2013) (להלן: ליפקין וסממה); איילת בלכר-פריגת ורות זפרן "'ילדים זה שמחה': הורות  בסיוע טכניקות הולדה מלאכותיות על ידי בני זוג בני אותו מין" זכויות הקהילה הגאה בישראל: משפט, נטייה מינית וזהות מגדרית 395,397 (2016) (להלן: בלכר-פריגת וזפרן)).
77. ההכרה בנתיב של התקשרות בהסכמים לנשיאת עוברים מעוררת כשלעצמה דיון נרחב בדבר האתגרים הכרוכים בה בכלל, והקשיים שעשויות לחוות הנשים הפונדקאיות בפרט (ראו מיני רבים: עניין משפחה חדשה, בעמ' 453; ליפקין וסממה, בעמ' 485-480; בלכר-פריגת וזפרן, בעמ' 414). החשש המרכזי בהקשר זה הוא מניצולן של הנשים הנושאות את ההיריון, והוא מתעצם כאשר מדובר בנשים המאופיינות במוחלשות כלכלית וחברתית (ראו למשל: עניין ארד-פנקס, בפסקה 3 לפסק דינו של השופט הנדל; בלכר-פריגת וזפרן, בעמ' 398-397).  על רקע הדברים האלה, בחוק הפונדקאות שרטט המחוקק הישראלי מתווה סדור ומוגדר שמתבצע תחת פיקוח הדוק - אולם זה אינו חל על הליכי פונדקאות חו"ל (להרחבה ראו: דנ"א 1297/20, [נבו] בפסקאות 4-3 לפסק דינו של השופט ד' מינץ שהיה בדעת מיעוט אך לא לעניין זה).  במאמר מוסגר ייאמר כי היעדר כל חקיקה ביחס לפונדקאות הנעשית מחוץ לתחום המדינה תורם לכך ששאלות רבות בתחום זה חוזרות ומגיעות אל פתחם של בתי המשפט.
78. החשש מפני מסחור וניצול לרעה של נשים בהליך הפונדקאות מתעצם כשזה מתבצע מחוץ לישראל, במדינות מתפתחות ועניות שבהן הפיקוח על התהליך אינו הדוק (ראו: עניין ממט-מגד, בעמ' 553; פנחס שיפמן "מעמדם המשפטי של זוגות בני אותו מין" זכויות הקהילה הגאה בישראל: משפט, נטייה מינית וזהות מגדרית 309,327 (2016); ליפקין וסממה, בעמ' 445; בלכר-פריגת וזפרן, בעמ' 398)).  הנה כי כן, היעדרו של הסדר מוגדר ומפוקח ביחס להליך פונדקאות בחו"ל (כדוגמת זה שקיים בישראל), כמו גם החששות בדבר ניצול שעולים מהליכים אלה במקומות מסוימים - מחייבים לשיטתי להקפיד הקפדה יתרה על כלל דרישות הדין הרלוונטיות, שכל תכליתן היא להגן על הצדדים המעורבים בהליך.  תובנה זו היא הבסיס לאזהרות המסע שפורסמו לאורך השנים, שחומרתן הלכה וגדלה בחלוף הזמן.  כבר בשנים 2019-2018 פורסמו אזהרות מסע שהדגישו את החשיבות הנודעת לבחינת חוקיותם של הליכי פונדקאות במדינה שבה מבקשים ישראלים לקיימם ואת הקשיים שעשויים להיווצר בעקבות הליך בלתי תקין.
79. וכעת לענייננו: אי-הכרתה של מדינת ישראל בצפון קפריסין והיעדר הקשרים הדיפלומטיים ביניהן - אשר מקשים על בירור הדין שחל שם - לצד החששות הקונקרטיים שהועלו ביחס לניצולן של נשים במסגרת הליכי הפונדקאות (אולי אף עד כדי סחר בבני אדם), אינם מצדיקים כשלעצמם הגמשה או ריכוך של הוראות הדין. אדרבה - הדרך הבטוחה ביותר להגן על כלל המשתתפים בתהליך, וגם במבט צופה פני עתיד, היא להבטיח שההסדרים הרלוונטיים יקוימו.  זהו אפוא המישור העקרוני, וכעת אפנה לבחון את שלוש השאלות המונחות לפתחנו כסדרן.

שאלה ראשונה: האם ניתנה הסכמה מצד האימהות היולדות למסירת הקטינים לאימוץ

80. כפי שהוסבר, בנסיבות העניין ההסדר המשפטי הרלוונטי מעוגן בחוק האימוץ. כזכור, הפנייה לדיני האימוץ בהקשר הנוכחי היא למעשה אנומליה, אך דומה שהיא מחויבת המציאות, כאשר לא בוצע הליך לניתוק זיקתה של האם היולדת וישנו ספק בדבר האפשרות לעשות כן בהתאם לדין הזר.  אף באת-כוח המשיבים ציינה במסגרת ההתדיינות כי החוק בצפון קפריסין אינו מאפשר לבצע ניתוק זיקה בין האימהות היולדות לבין הקטינים (ראו בפסקאות 33 ו-37 לעיל), ולא בכדי רישומן בתעודת הלידה נותר על כנו.  על כן, מבלי לטעת מסמרות באשר לדין החל בצפון קפריסין, הקושי המתעורר באשר להליך ניתוק הזיקה שם כלל אינו שנוי במחלוקת והוא בגדר נתון רקע שיש להביא בחשבון.  כפי שצוין לעיל, במצב דברים זה ניתן לתהות אם לפנינו הליך פונדקאות של ממש, כמובנו של מונח זה במשפט הישראלי.  מכל מקום, זהו הטעם שבגינו הופנו הצדדים לנקיטת הליכים לפי חוק האימוץ.
81. כאמור, ברירת המחדל למתן צו אימוץ מבוססת על הסכמת ההורה למסירת ילדו.  בהקשר זה סעיף 8א לחוק האימוץ מורה כי "הסכמת הורה למסירת ילדו לאימוץ תהא הסכמה מדעת שניתנה לאחר שהובא לידיעת ההורה מידע".  באופן יותר ספציפי, כאשר מדובר בהסכמה שניתנת מחוץ לישראל, זו צריכה לקיים את אחד התנאים החלופיים הקבועים בסעיף 9א לחוק האימוץ.  דומה כי החלופה הרלוונטית ביותר לענייננו קובעת כי הסכמה לאימוץ יכולה להינתן מחוץ לישראל על-ידי חתימה על כתב ההסכמה המצורף לתקנות האימוץ בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל.  בהתאם לחוק, על הנציג לוודא כי הוא מזהה את ההורה וכי כתב ההסכמה ניתן לו בשפתו ובאופן שהוא מבין אותו.  אלו דרישות מהותיות שנועדו להבטיח כי ההסכמה הניתנת עומדת בדרישה המחייבת של "הסכמה מדעת", כזו המבוססת על הבנה וידע.
82. ההסדרים המפורטים ביחס למתן הסכמה לאימוץ הם תולדה של ניסיון העבר, ובפרט ההתדיינות בפרשה משנת 2004 שכונתה באותם ימים פרשת "תינוק המריבה". בקצרה יוסבר כי אותה פרשה עסקה בקטין בן שמונה ימים שנמסר לאימוץ על-ידי אמו ובלי שנמסרו פרטים ביחס לאביו.  בית המשפט לענייני משפחה הכריז על הילד כבר אימוץ כלפי אביו מכוח סעיף 13(א)(1) לחוק האימוץ.  כעבור מספר חודשים האם הגישה בקשה לחזור בה מהסכמתה לאימוץ ובו בזמן מסרה פרטים בנוגע לאביו של הקטין.  האב גם הוא הגיש בקשה לבטל את הכרזת הקטין כבר אימוץ כלפיו.  ההליכים אוחדו ופסק דינו של בית משפט זה קבע בסופו של דבר כי הילד, שגילו היה אז 20 חודשים, יישאר אצל הוריו המאמצים (בע"ם 377/05 פלונית ופלוני ההורים המיועדים לאימוץ הקטין נ' ההורים הביולוגיים, פ"ד ס‏(‏1‏)‏ 124 ‏(‏2005‏) (להלן: עניין תינוק המריבה‏)).‏
83. בעקבות אותה פרשה נחקק בסופו של דבר חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 8), התשע"א-2010, שבין השאר הוסיף את סעיפים 8א-8ב ו-9א לחוק, והחליף את נוסחו של סעיף 9 לו. בדברי ההסבר לתיקון הודגש כי מאז נחקק חוק האימוץ לא נערכו בו שינויים משמעותיים וכי מטרת התיקון האמור היא לקבוע הסדרים בסוגיות שנדונו בפני בתי המשפט ונבחנו בין השאר בדו"ח ביניים של הוועדה לבדיקת חוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 והליכי אימוץ ילדים בישראל (2006) בראשות השופט (בדימוס) שלום ברנר.  הסוגיות העיקריות שהוסדרו בתיקון הן "המועד והאופן שבהם תינתן הסכמת הורים למסירת ילדם לאימוץ והאפשרות לחזרה מהסכמה כאמור, הכרזה על ילד כבר-אימוץ בשל כך שלא ניתן לזהות או למצוא את הורהו והמאמצים שיש לעשות כדי לאתרו וכן ביטול הכרזה כאמור" (דברי הסבר להצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 7), התשס״ט-2008, שלבסוף הבשילה כדי התיקון הנזכר לעיל).  במסגרת התיקון עוגנו לראשונה בחקיקה ראשית הדרכים למתן הסכמת הורים למסירת ילדם לאימוץ - הן בישראל והן מחוץ לישראל, ובתוך כך דרישת החתימה על כתב ההסכמה שנקבע בתקנות האימוץ.  יובהר כי מההיסטוריה החקיקתית עולה שקודם לכן נדרשו ההורים שמסרו את ילדם לאימוץ לחתום על כתבי הסכמה מפורטים פחות מאלה הקבועים היום בתקנות.
84. בשלב זה יש להזכיר את נוסחו של כתב ההסכמה והעניינים המובהרים בו. בעיקרו של דבר, כתב ההסכמה מביא לידיעת ההורה המוסר את ילדו לאימוץ את ההיבטים הבאים: האפשרות של ההורה להשאיר מכתב או מזכרת לילד שיישאר בתיק האימוץ; הפסקת הזכויות והחובות בין הילד לבין ההורה; שלילת זכותו של ההורה לקבל מידע אודות הילד; הבהרה כי האימוץ אינו מפסיק את זכויות הילד כיורש של הוריו; מסירת הילד לאימוץ היא סופית ללא אפשרות לחזור ממנה, אלא באישור בית משפט בנסיבות מוגדרות; זכותו של הילד לעיין בפנקס האימוצים ולקבל מידע על אודות ההורה שמסר אותו לאימוץ בהגיעו של הילד לגיל 18; האפשרות להתייעץ עם כל גורם טרם החתימה ולליווי של אדם נוסף במעמד החתימה.  לבסוף מצהיר ההורה כי הוא חותם על כתב ההסכמה בשפה המובנת לו מתוך הבנה ורצון חופשי, ונציג דיפלומטי או קונסולרי מדינת ישראל חותם אף הוא לאישור הדברים.  אין צריך לומר כי עניינים אלה הם ליבתיים לסוגיות של אימוץ והם אף מוזכרים בעיקרם במסגרת סעיף 8ב לחוק האימוץ (המורה לעובד סוציאלי לפי החוק למסור אותם פרטים להורה שמוסר את ילדו לאימוץ).  על כן, מובן אפוא כי יש הכרח שעניינים אלה יובאו במלואם בפני הורה המוסר את ילדו לאימוץ כתנאי לקבלת הסכמתו לפי החוק.
85. תכליתה של הדרישה לחתימה על כתב ההסכמה בנוסח קבוע בפני נציג רשמי של מדינת ישראל היא ברורה. כפי שעולה מסעיף 9א(1) לחוק האימוץ ומכתב ההסכמה עצמו, מטרתה לוודא כי ההורה החותם מבין את השלכותיה של ההסכמה שהוא נותן וכי הוא עושה זאת מרצונו החופשי.  אין עוררין כי "הסכמה לאימוץ, שהיא הרת גורל, חייבת להיות חופשית, שקולה ואמיתית" (ע"א 5225/94 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מח(5) 820,832 (1995) (להלן: ע"א 5225/94)).  דברים אלה, שנאמרו ביחס להסכמה שניתנה בישראל, יפים כמובן גם כאשר עסקינן בהסכמה שניתנת מחוץ לישראל - והמנגנון הקבוע בחוק האימוץ מבקש להגשים זאת.  לא למותר לציין שקיומה של הסכמה חופשית יש בה כדי להבטיח אף את טובת הילד - התכלית העיקרית שעומדת בבסיסו של חוק האימוץ - וכן את טובתם של ההורים המאמצים (ראו והשוו: בע"ם 4486/13 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה - משרד הרווחה והשירותים החברתיים, פסקאות 14-13 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל ‏[נבו] (‏27.8.2013‏)‏; ‏בע"ם 4224/15 פלוני נ' המחלקה לשירותים חברתיים, פסקה 3 [נבו] ‏(‏2.12.2015‏))‏‏.  במובן זה, מדובר בהוראה שעולה בקנה אחד עם טובתם של שלושת הגורמים המעורבים בהליך: ההורה המוסר את ילדו לאימוץ, ההורה המאמץ והקטין עצמו.
86. מובן מאליו כי ישנה חשיבות רבה לנוסחו ולתוכנו של כתב ההסכמה. אין הוא בגדר דרישה פרוצדורלית או טופס פורמלי גרידא, כטענתה של באת-כוח המשיבים.  הסעיפים המובאים בו נועדו להבהיר להורה החותם את זכויותיו וחובותיו מרגע מתן ההסכמה לאימוץ.  על כן, נשאלת אפוא השאלה האם ובאלו נסיבות ניתן להכיר בהסכמה שניתנה על גבי מסמך שונה מזה המצורף בתקנות האימוץ, ככל שהדבר אכן נעשה בפני נציג קונסולרי.
87. המשיבים העלו טענות בדבר האפשרות שפסק הדין שניתן בעניין ההורות ההסכמית הוא דוגמה למקרה בו ניתן לקבל הסכמה שלא באמצעות כתב ההסכמה שבתקנות האימוץ. שם, ההליך עסק באשה שהביאה לבדה שני ילדים לעולם בהליך פונדקאות בארצות הברית באמצעות תרומות אנונימיות של זרע וביצית, במתכונת שתוארה באותו מקרה כ"הורות הסכמית" (כך שלאשה לא הייתה זיקה גנטית או פיזיולוגית לקטינים ואף לא קשר של "זיקה לזיקה").  בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי קבעו כי במצב דברים זה אין מקום ליתן צו הורות פסיקתי, אך סברו כי ניתן בנסיבות המקרה להחיל את הוראותיו של חוק האימוץ בהגמשה מסוימת ולהכיר באימוץ על-ידי האשה כאם יחידנית.  בפסק דינו של בית משפט זה הובהר כי "הורות הסכמית" אינה מוכרת בדין הישראלי וכי לא ניתן להחיל במקרה זה את חוק האימוץ.  לצד זאת, נקבע כי בנסיבות הייחודיות של המקרה התוצאה האופרטיבית שאליה הגיע בית המשפט המחוזי נראית "כרעה במיעוטה" ויש להותירה על כנה.
88. אכן, בעניין ההורות ההסכמית בית משפט זה לא נעתר לבקשת היועצת המשפטית לממשלה להורות לאשה לחזור ולהחתים את האם היולדת על כתב ההסכמה המעוגן בתקנות האימוץ, ואף הכיר בהורות של המבקשת באותו הליך. אולם, אין הנדון דומה לראיה כלל ולא ניתן ללמוד מאותו מקרה לענייננו.  בראש ובראשונה יודגש כי הקביעות העקרוניות באותו עניין היו הפוכות לחלוטין מעמדת המשיבים כאן.  בפסק הדין בעניין ההורות ההסכמית הוסבר כך:

"אין מקום ליצירת מעין 'סעיף סל' פסיקתי המאפשר מגוון פתרונות יצירתיים במצבים שבהם הוראות חוק האימוץ אינן חלות, תוך עקיפת ההסדרים הקפדניים שהוראות החוק משרטטות.  הפעולה הרגישה של כינון הורות שאינה מבוססת על קשר גנטי או ביולוגי, אשר הינה בעלת תוקף והכרה על ידי צדדים שלישיים ולה השלכות רבות במגוון תחומי החיים, מחייבת הסדרה מדויקת ומבוררת.  אין מקום ליצירת מסלול חלופי לחוק תוך עקיפת הוראותיו...