הוראות תקנה 95 (ד) לתקנות מגדירות את השיקולים למתן סעד זמני:
")ד) בהחלטתו אם לתת סעד זמני וכן בקביעת סוג הסעד, היקפו ותנאיו, ישקול בית המשפט, בין השאר, את השיקולים האלה:
- הנזק שעלול להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעלול להיגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק העלול להיגרם לאדם אחר או לעניין ציבורי;
- אם אין סעד אחר שפגיעתו במשיב קלה יותר, המשיג את התכלית שלשמה נועד הסעד הזמני;
- תום לבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני, והאם המבקש לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין בהגשת כתב התביעה או בהגשת הבקשה לסעד הזמני".
- על פי תקנה 95 (ב), קבלת הסעד מותנית בהוכחת קיומה של עילת תביעה ובנחיצותו להגשמת המטרה, ותקנה 95(ד) מונה את השיקולים הנבחנים בעת הכרעה בבקשה למתן סעד זמני ובין היתר, את מאזן הנוחות - הנזק הצפוי למבקש אם הסעד לא יינתן לעומת הנזק הצפוי למשיב אם הסעד יינתן, וכן נזק אפשרי לאדם אחר או לאינטרס הציבורי. נוסף על כך יש לבחון אם קיים סעד חלופי שפגיעתו במשיב קלה יותר, וכן את תום לבם של בעלי הדין ואת השאלה אם המבקש השתהה בהגשת התביעה או הבקשה.
- בפסיקה נקבע כי סיכויי ההליך ומאזן הנוחות הם שני השיקולים המרכזיים, וביניהם מתקיים יחס של ״מקבילית כוחות״. עם זאת, ככלל ניתן למאזן הנוחות מעמד בכורה. לצד אלה נשקלים שיקולי צדק ויושר, לרבות תום לב ושיהוי (רע״א 89201-07-26 אריאל יוסף פלציג נ׳ מיטב מימון שותפות מוגבלת [נבו] (30.8.2026)).
בענין זה, ההחלטה אם ליתן סעד זמני אם לאו, מסורה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, וככלל אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי אלא במקרים חריגים בהם שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה מתוך טעות של הדין או של העובדות (בר"ע (ארצי) 11697-06-20 יעקב חי - חברת החשמל בע"מ [נבו] (11.6.2020)).
מן הכלל אל הפרט
- לא מצאתי כי בנסיבות המקרה יש הצדקה לסטות מכלל זה. שעה שבעיקרו של דבר מבוססת החלטת בית הדין האזורי על התרשמותו הבלתי אמצעית והלכאורית מהראיות והעדויות שלפניו, אשר הביאו אותו למסקנה כי לא התמלאו התנאים המצדיקים את מתן הסעד הזמני בהיעדר ראיות מספקות לקיומה של עילת תביעה לכאורה וכן לנחיצות הסעד הזמני להגשמת המטרה.
- בהתייחס למאזן הנוחות בית הדין האזורי נימק את החלטתו והסביר כי נזקיו של המבקש הם כספיים וניתנים לריפוי ואילו מתן סעד זמני יפגע באינטרס הציבורי ובשמירה על חיי אדם נוכח מהות התפקיד. כמו כן, המבקש לא הציע סעד שפגיעתו במשיבה תהיה פחותה. בהקשר לכך, אין בידי לקבל את טענת המבקש בקשר לחוסר נחיצות המשרה שעה שבהליך זה לא הובאו ראיות לכך.
- בית הדין האזורי דן בטענת המבקש לפיה המכרז פסול בשל אמירה של המנכ"ל משנת 2007 שלטענת המבקש הייתה ידועה לחברי הוועדה טרם התכנסותה או מפיו במועד התכנסותה ואשר השפיעה לרעה על דעותיהם של חברי הוועדה במכרז הנוכחי.
בית הדין האזורי קבע כי המבקש לא הוכיח ולו באופן לכאורי קיומו של פגם מהותי קונקרטי בהליך המכרז זאת נוכח התרשמותו מאמינות עדותה של יו"ר הוועדה לפיה לא ידעה על אמירת המנכ"ל משנת 2007. בנוסף נקבע כי גם אם היה מוכיח כי חברי הוועדה הכירו את האמירה, הרי שהיה עליו להראות כיצד הדבר בא לידי ביטוי בהחלטת הוועדה.
- כאמור, דעה קדומה מביאה לפסילת חבר ועדת המכרזים מכיוון שהיא מעידה על "דעה נעולה" שאינה ניתנת לשינוי זאת בשונה מדעה מוקדמת. עם זאת, המבקש לא הוכיח ולו לכאורה כי לחברי הוועדה הייתה דעה קדומה אודותיו המובילה לפסילת המכרז. המנכ"ל אשר נטען כי אמירתו משנת 2007 יצרה אצל חברי וועדת הבחינה דעה קדומה, לא היה חבר בוועדת הבחינה, ולוועדה לא הוגשה חוות דעת, הנחיה או המלצה מטעמו. נפנה איפה לבחון על מה התבסס בית הדין האזורי בהכרעתו.
- מפרוטוקול הדיון בפני וועדת הבחינה עולה המבקש בעצמו הודיע לחברי הוועדה על האמירה משנת 2007 תוך שהוא טוען כי המכרז פסול:
"עדי: נעים מאוד. חדשה בעירייה, מאמינה שלשאר הנוכחים יש היכרות איתך.