תא (עכו) 16052-06-20 צפע בטחון בע"מ נ' מועצה מקומית חורפיש

פסק דין

לפניי תביעה כספית על סך של 115,530 ₪.

בין התובעת לנתבעת, המועצה המקומית חורפיש, נחם ביום 30/8/2009, הסכם למתן שירותי שמירה ואבטחה (בעקבות זכייה במכרז) (להלן: "ההסכם"), אשר הוארך בהסכם מיום 1/9/12.

אין מחלוקת בין הצדדים על היקף שעות העבודה שבוצעו מטעם התובעת בפועל.

המחלוקת היא בסוגיית התעריף אשר לפיו היה על הנתבעת לשלם עבור השירותים שהתובעת סיפקה לנתבעת בשנים 2014 עד 2017.

טענות התובעת

1. התובעת טוענת, כי היא זכאית לתוספת תשלום עבור השירותים שנתנה לנתבעת בין השנים 2014 עד 2017, בגין הפרשים הנובעים מעדכון תעריפים, על בסיס צו הרחבה להסכם הקיבוצי בענף השמירה והאבטחה מיום 22/7/14 (להלן: "צו ההרחבה"). לטענת התובעת, צו ההרחבה חייב אותה להגדיל את שכר עובדיה ולכן, על הנתבעת להגדיל את התשלומים שהיא משלת לתובעת בהתאם.

משכך, החלה התובעת להגיש לנתבעת חשבוניות המשקפות עלויות אלו, החל מחודש נובמבר 2014.

2. לטענת התובעת, התנהלות הצדדים בפועל גיבשה חוזה מכללא, המשנה את המחיר לשעת עבודה שנקבע בהסכם המוארך מיום 1/9/12, בו הוסכם על מחיר לשעה של 35.46 ₪.

התובעת מבקשת להסיק על קיומו של חוזה מכללא מהעובדה מכך שהתעריף השעתי הקבוע בהסכם בין הצדדים עודכן בפועל לאורך השנים, בהתאמה לשיעור שבו עדכן אגף אבטחת מוסדות החינוך של משטרת ישראל את תעריפיו.

הסכמתה המשתמעת של הנתבעת לעדכון התעריפים באה לידי ביטוי גם באישורן של החשבוניות המעודכנות לאחר שנת 2014 על ידי קצין הביטחון של הנתבעת דאז, עבדאללה עזאם ז"ל, וקליטתן הרישומית במערכת הנהלת החשבונות, ללא כל הסתייגות.

בנוסף, הנתבעת הציגה מצג ברור של הסכמה להגדלת תעריפים כאמור כאשר הגישה למשטרת ישראל בקשות שנתיות למימון הוצאות האבטחה לשנים 2014,2015 ו-2016, תוך דיווח מפורש על תעריפיה המעודכנים של התובעת, לצורך קבלת השתתפות המשטרה בשיעור של 64%.

3. לטענת התובעת, היא עמדה במלוא התחייבויותיה על פי ההסכם, שילמה לעובדיה את השכר המעודכן, דיווחה כדין לרשויות המס, ובכך שינתה את מצבה לרעה בהסתמך על התנהלות הנתבעת.
4. לשיטתה, סירובה של הנתבעת להעביר לה את כספי ההפרשים, בעוד היא נהנית הן מהשירות והן מכספי המימון של משטרת ישראל שקיבלה עבורו, מהווה עשיית עושר ולא במשפט, חוסר תום לב מובהק והפרת חובת ההגינות המוטלת על רשות ציבורית.

טענות הנתבעת

5. הנתבעת טוענת, כי צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה חל אך ורק במישור יחסי העבודה שבין התובעת כמעסיקה, לבין עובדיה, ואינו מטיל כל חובה חוקית או חוזית על מזמין שירות חיצוני.

בהסכם נקבע תעריף מוסכם של 35.46 ₪ לשעת עבודה, וכל דרישה חד צדדית של התובעת לעדכון התעריף או הגשת חשבוניות בתעריף מוגבר אינן מהוות הסכמה ואינן מחייבות את הנתבעת.  מערכת היחסים בין הצדדים מוסדרת בשלמותה בהסכם ביניהם, הממצה את התחייבויותיהם ההדדיות, ואין להוראות צו ההרחבה כל תחולה על ההסכם.

6. בנוסף, הנתבעת טוענת כי התנגדה בעקביות ובמפורש לתעריפים החד צדדיים שדרשה התובעת, כפי שבא לידי ביטוי במכתבי הגזבר מיום 21/12/2016 ומיום 11/12/2017, בהם נדרשה התובעת להמציא חשבוניות זיכוי בגין ההפרשים.

ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916רישום ההפרשים בספרי המועצה תחת הכותרת "צפע בטחון הפרשה לא לתשלום", המשקפת את עמדתה, נעשה במקביל להתנגדות זו ומטעמי שמרנות חשבונאית בלבד, ואין לראות בכך משום הסכמה לתעריפים או הודאה בחוב.

7. 12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)הנתבעת הכחישה את האותנטיות של הבקשות שהתובעת טוענת שהוגשו למשטרה וטענה, כי מדובר במסמכים מזויפים.
8. הנתבעת טענה עוד, כי נתוניה הכספיים בפועל מפריכים לחלוטין את טענת עשיית העושר. היא לא זכתה לכל התעשרות ואף ספגה הפסדים בגין מימון שירותי האבטחה.

דיון והכרעה

9. הצדדים הסכימו על מתן פסק דין בתיק ללא צורך בשמיעת עדים, על בסיס כל המסמכים שהוגשו על ידי הצדדים, לאחר הגשת סיכומי טענות.
10. הסוגייה העיקרית הטעונה הכרעה היא האם יש בצו ההרחבה כדי לחייב את הנתבעת לעדכן את התעריף השעתי המוסכם בין הצדדים או שמא צו ההרחבה חל במישור יחסי העבודה בלבד ואינו מקים חבות ישירה כלפי מי שאינו מעסיקם הישיר של העובדים.
11. סעיף 25 לחוק הסכמים קיבוציים תשי"ז-1957 (להלן: "החוק"), מסמיך את שר הכלכלה להרחיב בצו הוראות שבהסכם קיבוצי כללי על עובדים ומעסיקים שאינם צד לו. בהמשך לכך, סעיף 30(א) לחוק קובע, כי הוראות ההסכם הקיבוצי שהורחבו בצו חלות על העובדים והמעסיקים שעליהם חל הצו, ויש לראותן כחלק מחוזה העבודה ביניהם.

כלומר, צו ההרחבה מסדיר ומחייב את יחסי העבודה שבין התובעת לבין עובדיה.

12. במסגרת ההסכם בין הצדדים הנתבעת, בהיותה מועצה מקומית, היא מזמין שירות חיצוני בתחום האבטחה ולא מעסיק בענף זה. לפיכך, אין בצו ההרחבה כשלעצמו כדי להקים חובה אוטומטית על הנתבעת לעדכן את התמורה החוזית המוסכמת מול התובעת, אף אם עלויות השכר של עובדי התובעת עלו.

הנחיות לעניין עדכון רכיבי השכר בעקבות צווי הרחבה, אין בהן כדי לשנות באופן רטרואקטיבי חוזה קיים שלא כלל מנגנון עדכון מפורש כאמור או לכפות על מזמין השירות החיצוני לשאת בעלויות אלה.