הבוחן מעיין נשאל בחקירתו הנגדית, אם כך מדוע לא הזמין את העד ישראל צדוק ועימת אותו עם כך שהתיאור שלו לא יכול להתקיים במציאות, והוא העיד :
"כי העד הוא לא נחקר, אני לא צריך להטיח בפניו ממצאים שאני מוצא, צריך להתייחס בדוח הבוחן או לסתור או לעמת או לכמת את גרסת העד ולסתור אותה. כמו שאמרתי בחקירה הראשית, לא התייחסתי כלל לעדותו של העד ישראל צדוק, ולכן אני לא רואה טעם לזמן אותו מרעננה לאשדוד רק בשביל להגיד לו שהוא לא יכול היה לראות את מה שראה." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 56, ש' 9-12).
כשנאמר לבוחן כי בעקבות כך שלא הזמין את העד, נרשם סעיף 6 לכתב האישום עניין
הסטיות של רכב הנאשם והוא השיב :
"אני לא כתבתי את כתב האישום. המסמך האחרון בתיק שאני מביע בו חוות דעת זה דוח הבוחן. דוח הבוחן מתייחס לכלל הממצאים שאני רואה לנכון ומתייחס אליהם, לא סתם השמטתי את עד הראיה ישראל צדוק." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 56, ש' 19-21).
אם כך נשאל הבוחן, היכן ההחרגה בדוח הבוחן הקובעת כי עדות עד הראיה ישראל צדוק אינה תואמת את הממצאים והוא השיב :
"המסקנה שלי שנהג הרכב סטה מנתיב הנסיעה. אם הייתי חושב שאני יכול להסתמך על העד זה גם היה מופיע במסקנה הסופית ונרשם שנהג רכב א' סטה מנתיב נסיעתו מס' פעמים. ניתן לראות שעשיתי ניסוי שדה ראיה שלם שבו אני בוחן מה כן ניתן לראות ומה לא ניתן לראות וגם בחקירה הראשית אמרתי שלא הסתמכתי על ישראל צדוק במסקנה הסופית.
לשאלת ביהמ"ש, האם העד ישראל צדוק אומר שהנאשם סטה 3 פעמים ובמסקנה שלך כתוב שהנאשם סטה, האם אני יכולה להבין מכך שהנאשם סטה ולהסתמך על עדותו של ישראל צדוק?
העד משיב: אם בית המשפט קורא רק את דוח הבוחן הוא יכול להבין שבית המשפט (צ.ל- הבוחן- א.ח.ב) יסתמך גם על עדות ישראל צדוק לעניין הסטייה.
לשאלת בית המשפט: האם כתוב בכל מסמכי בית המשפט, שאתה שולל את גרסת העד ישראל צדוק? אינדיקציה אפילו הכי קטנה?
העד משיב: אני לא זוכר." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 56-57, ש' 27-33,1-7).
הבוחן אישר בעדותו בבית המשפט, כי בדיעבד היה כותב בדוח הבוחן שאינו מסתמך על עדות העד ישראל צדוק לעניין מספר הסטיות. לדברי הבוחן, הוא רשם את עדות העד ישראל במסקנות דוח הבוחן, שכן הביא את כלל העדויות הרלוונטיות גם לעניין מזג האוויר בזמן התאונה.
במצב דברים זה, אני קובעת, כי האמור בסעיף 6 לכתב האישום כי הנאשם סטה פעמיים מנתיב נסיעתו בטרם הסטיה השלישית שהובילה לתאונה, הרי שלאור תוואי הכביש, מצב התאורה בכביש, שעת התאונה ובעיקר לאור עדותו של עד הראיה ישראל צדוק בבית המשפט במסגרתה חזר בו מדבריו בחקירתו המשטרה לעניין מספר הסטיות, הרי שאני מזכה את הנאשם מהאמור ברישא של סעיף 6 לעובדות כתב האישום ולפיהם :
"בשלב מסוים של הנסיעה, בהתקרב הנאשם לק"מ 8.1 בכביש, הוא סטה עם רכבו לנתיב הנגדי בכיוון נסיעתו, חזר לנתיב נסיעתו המקורי, לאחר מכן סטה בשנית לנתיב הנגדי, חזר שוב לנתיב נסיעתו המקורי, כל זאת עת רכב ב' נוסע מולו בנתיב הנסיעה הנגדי, תוך צמצום המרחק ביניהם."
קרי, אני מזכה את הנאשם משתי הסטיות הראשונות המיוחסות לו ברישא של סעיף 6 לעובדות כתב האישום.
אשר על כן, וכפי שעוד אעמוד על כך בהמשך, אני קובעת כי בעניינו של הנאשם היתה סטייה אחת בלבד מנתיב נסיעתו לנתיב נסיעת רכב המעורבת, סטייה אשר הובילה להתרחשות התאונה ולפיכך בסיפא של סעיף 6 לעובדות כתב האישום ולפיהם :
"בהגיע הנאשם לק"מ 8.1 בכביש, הוא סטה עם רכבו בשלישית לנתיב הנסיעה הנגדי ופגע בעוצמה רבה עם חזית רכב א' בחזית רכב ב' (להלן : "התאונה")."