הבוחן מעיין צברי בחן את טענות הנאשם המאוחרות לעניין שדה הראיה, כעולה מהסרטונים שהגיש הנאשם, ונתן מענה מקצועי לכך במזכר שערך ת/39, כפי שהובא לעיל, תוך קביעה כי יש שדה ראיה רק על פי אורות דרך/מעבר, כפי שקבע בדוח הבוחן וכפי שניתן לראות בסרטון ניסוי שדה הראיה שערך לעניין עד הראיה וכפי שהדבר עולה בקנה אחד גם עם חקירתו הראשונה של הנאשם, בה טען כי רואים את הכביש אף לא ראה צורך להפעיל אורות גבוהים עובר לתאונה.
בנסיבות האמורות, יש לקבוע כי קיים שדה ראיה, גם אם הינו מוגבל ולטווח קצר, לכל אחד מהעורבים בתאונה וכן לעד הראיה איילון צדוק.
שדה הראייה הקיים לעד איילון צדוק (כעולה מניסוי ת/34 ו- ת/36), יש בכוחו כדי לאפשר לעד הראיה לראות את הסימונים על הכביש, דבר העולה גם מעדות הנאשם עצמו שהובאה לעיל (ת/43), את כיוון נסיעת רכב המעורבת אשר נסע אחריה, את מיקומו של רכב המעורבת ביחס לקו ההפרדה המקווקו בכביש, את האפשרות לראות את רכב הנאשם סוטה ונכנס לנתיב הנגדי הוא הנתיב של רכב המעורבת ואת מקום התרחשות התאונה.
יש בקביעה זו גם כדי לחזק את הראיות, כפי שעוד יובאו לעיל, לעניין מקום התרחשות התאונה.
לפיכך, גרסת ההגנה לפיה אין שדה ראיה במקום ובוודאי שאין שדה ראיה לעד הראייה איילון צדוק, אינה מתיישבת עם הראיות והעדויות ונעדרת כל תימוכין ראייתי מטעם ההגנה ועל כן היא נדחית.
כאמור לעיל, ההגנה גם לא הביאה כל חוות דעת מומחה מטעמה בכדי לסתור את קביעת הבוחן מעיין, כי לעד הראיה קיים שדה ראיה לראות את התאונה.
מי סטה מנתיב הנסיעה שלו - הנאשם או הנהגת המעורבת ?
אחת מהשאלות השנויות במחלוקת ואולי העיקרית שבהן, היא השאלה מי סטה מנתיב נסיעתו לנתיב הנגדי, כאשר סטייה זו היא הסטייה אשר הובילה להתרחשות התאונה.
הבוחן מעיין צברי קבע בדוח הבוחן בסעיף 11 לדוח - סעיף המסקנות, כדלקמן :
"המסקנה : לאור האמור לעייל, אני קובע כי נהג רכב א' נהג בחוסר זהירות ובקלות ראש והתאונה נגרמה עקב סטייה נהג רכב א' מנתיב נסיעתו לנתיב הנגדי".
נהגת הרכב המעורב - אחינועם נשאלה באיזה נתיב ובאיזו מהירות נסעה, היא העידה :
"ת. התאונה ארעה בנתיב שלי ונסעתי בוודאות לאט, אף פעם לא נהגתי יותר
מהמהירות המותרת." (ראה עדותה מיום 8.1.25, עמ' 6 ש' 29-30).
העד איתי, בעלה של נהגת רכב מעורב, העיד כי התאונה ארעה בנתיב הנסיעה שלהם. כשנשאל אם הוא ישב ברכב מאחור, כיצד הוא יכול להעיד כי אחינועם חזרה לנתיב שלה, הוא העיד :
"אני זוכר שהיה רכב לפנינו, אחינועם עקפה אותו וחזרנו לנתיב." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 14, ש' 17).
כשנשאל שוב לאחר הצגת הסרטון כיצד העיד שראה את הרכב שלהם חוזר לנתיב אבל לא ראה אור בעת התאונה, העיד :
"אני זוכר שחזרנו. (הערת בית המשפט: עושה תנועה עם היד של חזרה לנתיב) ואז התעוררתי אחרי התאונה. אני זוכר שנסענו, אחינועם עקפה חזרנו לנתיב והשלב הבא שאני זוכר זה שהתעוררתי ברכב אחרי התאונה.
...
ש. יכול להיות שהחזרה לנתיב קרתה תוך כדי התאונה?
ת. לא." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 15-16, ש' 33-34,1-5).
עד הראייה איילון צדוק, אשר נסע בנתיב נסיעת המעורבת ואחריה, העיד בחקירתו הראשית, כאשר נתבקש לספר על האירוע, כדלקמן:
"נהגתי ברכב, יצאנו מהבית של אחותי מבני דקלים, אבא שלי ישב קדימה, אימא שלי וסבתא שלי מאחורה, יצאנו לאחר השקיעה כבר היה חשוך, בערך כ-60-70 קמ"ש, דקה לפני שקרתה התאונה עקף אותי רכב מסוג קאיה בצבע לבן, אחרי הדקה שאני נוסע מאחורי הרכב שעקף אותי, בעצם זיהיתי מהנתיב הנגדי שמולי רכב שחותך שמאלה ב-90 מעלות ישירות לתוך הנתיב שלו, ככה שהיה ב-90 מעלות לנתיב וממש אחרי פחות משנייה, רכב הקאיה שניסה טיפה לסטות שמאלה, נכנס שמאלה.
הרכב שבא ממול עלה לאוויר, התהפך, עשה סיבוב ובשלב מסוים אחד הרכבים אחד שמאלה אחד ימים וממש נוצר לי נתיב ויכולתי לעבור ביניהם ולהמשיך, עצרנו בצד הדרך בשוליים, אני הייתי בטוח שזה אירוע פח"א עוינת, בגלל שזה היה נראה מאוד מכוון הסטייה ובעצם התקשרו למד"א להודיע על האירוע.
ש. תתאר את רגע ההתנגשות עצמה?
ת. לא היה יותר מידי זמן לרכב של הקאיה להגיב הוא ניסה לפנות טיפה שמאלה לברוח ממנו וישר התנגש ברכב שנכנס לו לתוך הנתיב." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 24-25, ש' 26-33,1-2).
לשאלה באיזה נתיב ארעה ההתנגשות, העיד איילון צדוק:
"ההתנגשות עצמה הייתה בתוך הנתיב שלנו ממש לפניי, מרחק של כ-30 מ' לפניי." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 25, ש' 4-5).
איילון תיאר את תנאי הדרך והעיד :
"היה חשוך לגמריי, אבל הייתה ראות טובה ומבחינת לראות את הנתיב עצמו ואת הקו הפרדה, את הרכב שבא ממול, לפניי, לא ירד גשם." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 25, ש' 9-10).
יצוין, כי דברים אלו של עד הראיה עולים בקנה אחד עם גרסתו של הנאשם בחקירתו הראשונה במשטרה, כפי שהובאה לעיל, כי רואים את הכביש.