חקירתו הנגדית של הבוחן הסתיימה ללא הצלחה של ההגנה לקבל אישור להיתכנות של תרחיש התאונה החלופי, כפי שהציג אותו ב"כ הנאשם בחקירתו הנגדית.
נראה אם כן, כי ניסיון של ההגנה להציג תרחיש חלופי אפשרי להתרחשות התאונה ולקביעת אשמה אחרת במקרה דנן, משולל כל יסוד ראייתי.
יצוין, כי תרחיש אפשרי זה של ההגנה הועלה רק בחקירתו הנגדית של הבוחן מעיין על ידי בא כוח הנאשם וכי הנאשם כלל לא העלה תרחיש זה באף אחד מחקירותיו במשטרה.
הנאשם בחקירתו במשטרה מסר כי כלל לא ראה את רכב המעורבת קודם לכן וכי ראה אורות מולו ואז כדבריו "בום". (ת/43, ש' 48-52).
יצוין, כי תרחיש חלופי נדרש להיות מעוגן בחומר הראיות. (ראה ע"פ 511/21 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 22.2.2022)
בע"פ 8030/21, מוחמד אבו זיינב נגד מדינת ישראל, ניתן ביום 25.12.22, נאמרו הדברים הבאים בעניין זה :
"התרחיש החלופי נדרש להיות בעל אחיזה בחומר הראיות, באופן שסבירותו תעמוד במבחן המציאות. התזה המוצעת על ידי ההגנה צריכה אפוא להקים ספק אמיתי ומהותי, שיעלה בקנה אחד עם המארג הראייתי ויעורר ספק סביר במסקנה המפלילה. אין די באפשרות תאורטית או דחוקה".
יפים לעניין זה גם הדברים שנקבעו בע"פ 261/83, דוד בן סימן טוב לוי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 19.2.84 :
"מן הראוי להדגיש, כי אין לזהות ספק סביר עם קיום אפשרות רחוקה, שמא אירע דבר יוצא דופן, השולל את אשמתו של הנאשם, כולה או חלקית, ושאין לאפשרות זו זכר בחומר הראיות, שהובא לפני בית המשפט.
כלל זה מצא ביטוי מאלף בפסיקת בתי המשפט, גם אצלנו וגם באנגליה.
דבריו הבאים של השופט זילברג בע"פ 38/49 [2], בעמ' 832, כמו מותאמים במיוחד למקרה שלפנינו:ו
"אין גם ספק בכך, כי בית-המשפט רשאי גם להרשיע את הנאשם, אם הגירסה של התביעה הכללית היא הפירוש ההגיוני היחיד לעובדות שהוכחו - אף אם איננה בגדר ודאות ממש."
בת"פ (מח' ת"א) 40330/02, פרקליטות מחוז -המרכז נ' מסרווה ע-חכים, ניתן ביום 1.9.03, נאמרו הדברים הבאים :
"המונח "ספק סביר" מצביע על קיומה של אפשרות ממשית בעלת אחיזה בחומר הראיות, להבדיל מהשערה נטולת בסיס ראייתי או קלוטה מן האוויר. זאת ועוד: מול חומר הראיות שנאסף נגד הנאשם, עליו להציג קו הגנה ריאלי, המתקבל על הדעת, שאינו פרי הדמיון בלבד. בביטוי "ספק סביר" טמון הסינון בין עניינים בעלי אחיזה הגיונית במציאות לבין ספקולציות ללא תשתית מציאותית; ספק לבדו אינו מספיק לזיכוי מאשמה, אלא רק ספק בעל אחיזה סבירה בחומר הראיות.
...
מן המתואר לעיל, הגעתי למסקנה חד משמעית לפיה לא היה כל "חומר מחליק" דוגמת בוץ או שמן בנתיבו של הנאשם אשר גרמה להחלקה בלתי רצונית של רכבו לנתיב הנגדי.
....
בהחלט יכול להיות כי רכבו של הנאשם אכן הגיע למצב של אבדן אחיזה עם הכביש ואולי אף החלקה, אך מצב זה אינו נובע מכשל מכאני ברכב או מהימצאותו של "חומר מחליק על הכביש" ולכן האפשרות האחרונה אשר נותרה בהכרח היא הדרך בה בחר הנאשם לנהוג את רכבו בתנאי הדרך הקשים בהם נהג. (מכאן גם נובעת חזקת הרשלנות מכח "כלל הדרך")."