ראו: הריסטייטמנט האמריקני, סעיף 8.5 (ההדגשה הוספה - א.ש.).
- גישה זו כאמור דומה מאד לדרישת תום-הלב וסבירות התקיפה, אשר נקבעה בדין הישראלי ביחס לתניית סילוקין מסוג אי-תקיפה.
- מודל זה ניתן לאמץ גם בעניינן של תניות אי-תביעה, בהתאם לאמרת אגב של השופטת שטרסברג-כהן בעניין יונה. אולם, הפעלתו של מודל זה עלולה לעמוד בניגוד לרצון המצווה כאשר המצווה דייק, מבחינתו, בכל הקביעות שקבע במסגרת הצוואה וביקש למנוע כל התדיינות בקשר אליה - גם כאשר מדובר בהתדיינות שיש לה הצדקה.
- להמחשת הדברים, חשבו על מקרהו של מצווה שסבור כי מגרש אותו הוא ירש מהוריו שייך לו, ולרעייתו אין במגרש זה שום חלק. בהיותו ער לאפשרות שרעייתו תעלה טענה בדבר זכאותה לשיתוף ספציפי במגרש (ראו והשוו: דנג"ץ 8537/18 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקאות 12 ו-23 לפסק דיני [נבו] (24.6.2021); רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו(6) 175 (2002)), המצווה בוחר לכלול בצוואתו, לצד רשימת הנכסים, שחלקם יועדו לעבור לרעייתו, את תניית הסילוקין מהסוג של אי-תביעה. במקרה זה, אם רעיית המצווה תתבע את העיזבון כדי לממש את זכותה לשיתוף ספציפי במגרש, כיבוד רצונו של המצווה יחייב את בית המשפט להורות שהרעייה לא תהא זכאית לקבל שום נכס שהוריש לה המצווה - זאת, גם אם תביעתה הוגשה בתום לב עילאי ונמצאה מוצדקת. תרחיש זה ודומיו מעוררים קושי שדורש פתרון. פתרון זה יסופק על ידי בהמשך דבריי.
מודל התוקף הבלתי מסויג
- מודל אפשרי אחר שניתן לאמץ ביחס לתניות אי-תביעה הוא מודל התוקף הבלתי מסויג. מודל זה אומץ על ידי השופט שוחט בעניין י.ד. ועל ידי שופטי הרוב בפסק הדין מושא בקשת רשות הערעור דנן. מודל זה נותן תוקף מלא לתניות אי-תביעה ללא הכפפה לדרישות צורניות או תוכניות כלשהן וללא זיקה להתנהלות הזוכה לפי הצוואה (ראו: רבין ורודס, בעמ' 598). מודל זה מפרש צוואה שמכילה תניית אי-תביעה כמעין הצעה לזוכים לבחור בין קבלת הרכוש שהמוריש יעד לכל אחד מהם, ללא עוררין, לבין הגשת תביעה אשר באה לגרוע ממסת העיזבון. הזוכים לפי הצוואה רשאים לקבל את חלקה הראשון של הצעה זו ולקבל לידיהם את אשר ציווה להם המוריש מבלי לתקוף את מסת העיזבון. לחלופין, רשאי כל אחד מהם לנסות את מזלו בבית המשפט ולתקוף את מסת העיזבון, אולם במקרה זה זכאותם לפי הוראות הצוואה תפקע מאליה.
- על-פניו, מודל זה נראה צודק ונכון באשר הוא מגשים את חופש הציווי ואת דברו של המצווה שהלך לעולמו. ברם, כדי שכך יקרה, המצווה אמור לדעת את מצבת נכסיו בזמן עשיית הצוואה. אם המצווה מניח, בשגגה, שנכס פלוני, אותו הוא בחר להוריש לזוכה א׳, הוא שלו, בשעה שלאמיתו של דבר אותו נכס פלוני שייך לזוכה ב׳, וככזה אינו מהווה חלק ממסת העיזבון, אזי תביעתו של זוכה ב׳, הטוען, בצדק, לבעלות באותו נכס עלולה להביא לשלילת זכאותו לפי הצוואה בניגוד לרצון המצווה. אשר על כן, מודל התוקף הבלתי מסויג הוא מודל שכוחו יפה רק כאשר מדובר בצוואה נטולת טעויות באשר למסת העיזבון. בהינתן טעות לגבי מסת העיזבון, מודל זה לא יגשים את מטרתו, שהיא, כאמור, קיום רצונו של המצווה.
המבחן של פרשנות הצוואה: