האם תניית אי-תביעה היא הצעה לזוכה או, שמא, טעות בצוואה?
- כפי שאראה כעת, המבחן הנכון ביחס לתניות סילוקין מהסוג של אי-תביעה הוא מבחן הפרשנות. מבחן זה מציג את השאלה הבאה: האם תניית אי-תביעה אשר נקבעה בצוואה היא בגדר הצעת המנוח לזוכה אשר אומרת כי הזוכה יוותר על זכות תביעה שבידיו ביחס לרכוש מושא המחלוקת ובתמורה יזכה בחלקו בעיזבון המצווה כפי שציווה לו בצוואה (זאת, גם כאשר מדובר בתביעה תמת-לב ומוצדקת לחלוטין)? תניית אי-תביעה תיחשב להצעה כאמור רק באין טעות בצוואה, דהיינו: רק כאשר המצווה ידע את מצבת נכסיו והיה מודע לטענות ולתביעות אפשריות ביחס אליה מצד הזוכים. בהתקיים מודעות כאמור, על בית המשפט ללכת בדרכו של השופט שוחט בעניין י.ד.. בהיעדרה של מודעות זו, על בית המשפט לקבוע כי המנוח טעה בקבעו את אשר קבע בתניית אי-תביעה (ראו והשוו: פנחס שיפמן "האם חלה תורת הבחירה בדיני-צוואות?" עיוני משפט יג 93,98-97 (תשמ"ח-תשמ"ט); עניין טורנר, בעמ' 87).
- במצב הדברים הראשון, כאשר אין טעות בצוואה, רצונו המוצהר של המצווה למנוע התדיינות בין יורשיו בקשר למסת העיזבון בכל מקרה צריך לקבל מעמד בכורה. אם נקבע אחרת, נמצא את עצמנו מבטלים את רצון המצווה ומעשירים יורש אחד על חשבונו של אחר - בניגוד לעיקרון העל של חופש הציווי. במצב הדברים השני, כאשר ברור שהמצווה שגה בהגדירו את מסת העיזבון שתעמוד לחלוקה בין יורשיו, הרי הוא שרצונו של המצווה נפגם - ואת רצונו הפגום, כמות-שהוא, ממילא אין להגשים.
- אם כן, מבחינת המציאות העובדתית, ישנם שני מצבי דברים אפשריים. הראשון, המצווה התכוון להציע לזוכה הצעה לפיה הזוכה יוותר על טענות זכות שיש לו ביחס לרכוש מושא המחלוקת, ובתמורה יזכה בחלקו בעיזבון המצווה כפי שציווה לו בצוואה. השני, המצווה טעה ביחס להיקף רכושו. לצד זאת, מבחינת המציאות המשפטית, ישנו מצב דברים שלישי בו נותר ספק ביחס להכרעה בין שני מצבי הדברים האמורים.
- השאלה האם מדובר בהצעה או שמא בטעות המצווה היא שאלה עובדתית ופרשנית. מענה לשאלה זו תלוי, בעיקרו, ברמת הפירוט של הצוואה ושל תניית הסילוקין בפרט, וכן בנסיבות המקרה החיצוניות לצוואה, אשר עשויות להעיד על כוונותיו של המצווה.
- בית המשפט אשר ניגש להכריע בגורלה של תניית סילוקין מהסוג של אי-תביעה נדרש אפוא לסווגה לאחד מבין שלושה מצבים אפשריים:
- ניתן לקבוע באופן חד-משמעי, או, למצער, לפי מאזן ההסתברויות, כי הוראות הצוואה נעשו מחמת טעות (להלן: קטגוריית הטעות).
- ניתן לקבוע באופן חד-משמעי, או, למצער, לפי מאזן ההסתברויות, כי המצווה התכוון להציע לזוכים הצעה (להלן: קטגוריית ההצעה).
- לא ניתן לקבוע בבירור האם המצווה התכוון להציע ליורשיו הצעה, ועל כן ייתכן כי מדובר בטעות בצוואה. הווה אומר: כפות המאזניים - עליהן מונחת הצוואה ושאר הראיות הרלבנטיות - נשארות מעוינות ביחס לקטגוריית ההצעה, מצד אחד, וקטגוריית הטעות, מהצד השני (להלן: קטגוריית ספק-הצעה).
- היה ותניית הסילוקין נופלת בגדרה של קטגוריית הטעות, ברי הוא כי יש להחיל על הצוואה את דיני הטעות (ראו: סעיף 30(ב) לחוק הירושה). במסגרת זו, כפי שנקבע לא מכבר בדעת הרוב, בניגוד לעמדתי-שלי, יש להימנע ככל שניתן מביטול הצוואה כולה מתוך שאיפה לקיים את רצונו המשוער של המצווה - הרצון שהמצווה היה מגבש אילו ידע על טעותו (ראו: בע"מ 1857/24 פלונית נ' פלונית, פסקאות 18-5 לפסק דינו של השופט ד' מינץ [נבו] (2.12.2024) (להלן: בע"מ 1857/24 [נבו])). באין אפשרות לקבוע רצון זה לפי מאזן ההסתברויות או להורות על ביצוע הצוואה, בכל הקשור לחלוקת נכסי העיזבון, בקירוב (cy pres), לא יהא מנוס מביטול הצוואה ומחלוקת העיזבון בהתאם לכללי הירושה על פי הדין (כאמור בפסקאות 79-70 לפסק דיני בבע"מ 1857/24 [נבו]). מקרים שנופלים בקטגוריה זו מפעילים אפוא את הדינים שחלים על טעות בצוואה, ועליהם אין טעם להרחיב את הדיבור מעבר למה שכבר נאמר.
- כאשר תניית סילוקין נופלת בגדרה של קטגוריית ההצעה, לטעמי, יש לאוכפה ללא שום כפיפות ל"מבחן תום הלב והסבירות" - כדרכו של השופט שוחט בעניין י.ד.. בנסיבות אלו, כל תביעה רכושית של זוכה תפעיל נגדו את התניה והוא יסולק מחלקו בעיזבון, בהתאם לרצונו המוכח של המצווה.
- לעומת זאת, אם תניית סילוקין נמנית עם קטגוריית ספק-הצעה, היא תכובד אך ורק בכפוף ל"מבחן תום הלב והסבירות" - אותו מבחן שנקבע על ידי השופט ברק בעניין אנגלמן בהקשרן של תניות סילוקין מהסוג של אי-תקיפה, ואשר אומץ באמרת אגב של השופטת שטרסברג-כהן בעניין יונה, בהקשרן של תניות סילוקין מהסוג של אי-תביעה. בכל מקרה כזה, זוכה שיגיש בתום לב תביעה סבירה נגד מסת העיזבון יוסיף ליהנות גם מהרכוש שתבע, אם תביעתו תצלח, וגם מחלקו בעיזבון.
- אסביר את עמדתי.
קטגוריית ההצעה
- חשבו על מקרה בו הורה המנוח בצוואתו כך:
א. אני מצווה 100% ממניות חברת X הרשומות על שמי בחלוקה שווה לשלושת ילדיי.
ב. אני מצווה מיליון ש"ח מחשבון הבנק הפרטי שלי לאשתי.
ג. אף אם למי מהזוכים יש עילת תביעה לכאורית לזכויות ברכושי, כמו שהוא תואר לעיל, אני מורה כי מי מהזוכים שינקוט בהליכים משפטיים על-מנת להשיג זכויות אלה - ינושל מחלקו בעיזבון לפי צוואה זו.