12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)- בהמשך הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים;
- ביום 28.1.2026 נערך דיון ההוכחות, במהלכו נשמעו עדויותיהם של התובע עצמו ושל העדים מטעמו: מר סלים שהאב (להלן: "סלים") ומר זאהר חמדאן (להלן: "זאהר").
מטעם הנתבע העידו העדים הבאים: הנתבע, ניזאר, מר בילאל סעיד (להלן: "בילאל") ומר ג'מאל חסן (להלן: "ג'מאל");
בתום הדיון ביקשו ב"כ הצדדים להידבר ישירות ביניהם, כדי לנסות להגיע להסכמות;
- ביום 25.2.2026 נערך דיון מוקדם בנוכחות ב"כ הצדדים, שבו הבהיר ב"כ התובע כי הוא מתעתד להגיש תביעה גם כנגד ניזאר (שאכן הוגשה בסופו של דבר - וראו ההליך הנוסף). במקביל, ב"כ הנתבע הבהיר כי הוא אינו מייצג את ניזאר;
- משלא הגיעו הצדדים להסכמות, ומשעה שהובהר כי ב"כ הנתבע אינו מייצג את ניזאר, הגישו הצדדים סיכומים בכתב, וההליך הופנה למתן פסק דין.
ב. התשתית העובדתית וטענות הצדדים
- התשתית העובדתית - להלן עיקרי התשתית העובדתית שאינה שנויה במחלוקת בין הצדדים -
- התובע הוא תושב הכפר עאנין שברשות הפלסטינית;
- הנתבע הוא הבעלים הרשום ברשויות המס החל מיום 1.11.2012, של "מאפיית אלנור" שבעיר עכו (להלן: "המאפייה", כאמור לעיל)[1]. הנתבע גם רשום כעצמאי במוסד לביטוח לאומי, כאשר תיקו נרשם כפעיל החל מיום 1.11.2012[2];
- הפעילות הפיננסית של המאפייה נוהלה מחשבון בבנק הפועלים אשר רשום על שם הנתבע;
- שכר התובע שולם במזומן, ללא הסכם עבודה ו/או הודעה לעובד, ומבלי שהונפקו לו תלושי שכר;
- העסקת התובע במאפיה נעשתה ללא הנפקת היתר עבודה וכניסה לישראל לעובדים פלסטיניים.
- טענות הצדדים - התובע טען, כך:
- הוא הועסק על ידי הנתבע, שהינו הבעלים של המאפיה ואחד ממנהליה, במשך כ-7 שנים והחל מיום 12.1.2014 ועד לחודש 2/2021 - מועד שבו פוטר על רקע בעיות רפואיות שמהן סבל;
- הנתבע היה מעסיקו הישיר, בהיותו בעל המאפייה ומי שגם ניהל אותה, כאשר גם ניזאר שימש כמנהל נוסף של המאפייה;
- הוא הועסק כמנהל משמרת במאפייה, ובמסגרת תפקידו נשא, בין היתר, על אחריות כוללת לניהול השוטף של המאפיה. בכלל זה, הוא היה מופקד על תפעול קופת המאפייה, על מערך התשלומים וההתחשבנות מול ספקים ולקוחות כאחד, וכן על פיקוח והנחיית צוות העובדים במקום;
- הוא הועסק במתכונת של משרה מלאה, 7 ימים בשבוע (כולל יום המנוחה), וגם בחגים, כאשר חופשותיו בביתו הוגבלו ליומיים בלבד מדי שלושה חודשים. שעות עבודתו בכל ימי השבוע היו בין 15 ל-17.5 שעות ביום;
- שכרו שולם לו במזומן מדי שבועיים על ידי ניזאר או בלאל, ועמד על 9,000 ₪ נטו לחודש (כ-10,080 ₪ ברוטו), ללא תשלום גמול שעות נוספות;
- זכויותיו הקוגנטיות קופחו לאורך כל שנות העסקתו, ובין השאר - לא ניתנה לו הודעה על תנאי העסקה, לא הונפקו תלושי שכר, ואף לא שולמו זכויות שונות כגון תשלומים פנסיוניים, דמי הבראה, דמי חגים והחזר הוצאות נסיעה.
- הנתבע טען, כך:
- יש לדחות את התביעה כנגדו בשל היעדר יחסי עובד-מעסיק בינו לבין התובע;