התוצאה היא שמקום שבו נפטרו שני הורי המוריש לפניו, חלקם של אחים משני ההורים בעיזבון המוריש, יהיה גדול יותר מחלקם של אחים רק מההורה האחד.
- המסקנה מכל האמור עד כה היא, כי לפי ההסדרים הקבועים בחוק הירושה חלוקת עיזבון המוריש בין אֶחָיו מאותם הורים לבין אֶחָיו מהורה אחד בלבד, אינה בהכרח שוויונית.
- אף שמסקנה זו מתיישבת היטב עם לשון החוק והגיונו, אבחן להלן את תכלית החוק, זאת לנוכח הביקורת שהושמעה בספרות המשפטית על הפרשנות שלעיל (שכאמור, אומצה בעניין חבשה, ובהמשך לכך, דומה כי אומצה גם בפסיקותיהן של הערכאות הדיוניות, וראו למשל: ת"ע (משפחה נצ') 38434-12-20 מ.א נ' עזבון המנוחה ס.ש, פס' 6,8, 15-13 [נבו] (9.5.2022); ת' (הרשם לענייני ירושה ב"ש) 65747 צ' נ' י', פס' 4,10-6 [נבו] (16.8.2022); כן ראו: קורינאלדי, בעמ' 105). כך, למשל, הובעה הדעה כי ראוי לאמץ פרשנות שלפיה ירושת מוריש תחולק בין אֶחָיו באופן שווה, ללא הבחנה בין אֲחֵי המוריש מאותם הורים לבין אֲחֵי המוריש מהורה אחד. נטען כי הפרשנות המוצעת שלפיה חלוקת עיזבון המוריש בין אֶחָיו מאותם הורים לבין אֶחָיו מהורה אחד אינה בהכרח שוויונית, אינה עולה בקנה אחד עם עקרון השוויון שקבוע בחוק הירושה; עם הנטייה המודרנית במדינות רבות לשוויון בין אֲחֵי המוריש מהורה אחד לבין אֶחָיו משני ההורים (ראו: שילה, בעמ' 152-149; קורינאלדי, בעמ' 105-103); ועם כוונת המחוקק כפי שזו באה לידי ביטוי בדברי ההסבר להצעת חוק הירושה משנת 1952 (משרד המשפטים הצעת חוק הירושה (1952) (להלן: הצעת החוק משנת 1952 או ההצעה משנת 1952)). אעיר כי ביקורת זו אומצה גם על-ידי בית המשפט לענייני משפחה בת"ע 44229-11-17 [נבו], אשר עליו מתבסס כאמור המערער.
- אני סבורה כי לא רק שהמסקנה שאליה הגעתי מתיישבת היטב עם לשון החוק, אלא היא גם עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק ועם עקרון השוויון, כפי שזה מעוגן בחוק הירושה. עוד אראה כי פרשנות זו מתיישבת עם הסדרים מקובלים בשיטות משפט שונות מעבר לים.
כוונת המחוקק
- הסדר הירושה על-פי דין, שקבוע בסעיפים 10,12,13 ו-14 לחוק, נקבע עוד בגרסתו המקורית של החוק שנחקק בשנת 1965 (ראו: הנוסח המקורי של סעיפים 10,12,13,14 ו-15 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, ס"ח 63). דברי ההסבר להצעת החוק שהובילה לחקיקתו כאמור בשנת 1965, מפנים לדברי ההסבר להצעת החוק משנת 1952, תוך שמצוין שם כי "אין בין ההצעה ההיא לבין ההצעה המוגשת בזה אלא הבדלים מעטים. לכן יכולים דברי ההסבר ההם, הנתונים לכל סעיף וסעיף של אותה הצעה, לשמש, בדרך כלל, גם להסברת ההוראות המוצעות עתה" (דברי הסבר להצעת חוק הירושה, התשי"ח-1958 ה"ח הממשלה 212,236). לפיכך, דברי ההסבר של הצעת החוק משנת 1952 רלוונטיים לצורך התחקות אחר כוונת המחוקק בענייננו.
- אמנם, בדברי ההסבר להצעה משנת 1952 צוין, ביחס לסעיף 16(א) לחוק המוצע (המקביל לסעיף 13 לחוק שלפיו כאמור "ילדי המוריש חולקים ביניהם בשווה, וכן חולקים הורי המוריש ביניהם והורי הוריו ביניהם"), כדלקמן:
"ישנם חוקים לא מעטים [...] המבדילים בין אחים ואחיות של המוריש 'מאב ומאם' (of the whole blood [...]) לבין אחים ואחיות 'מאם או מאב בלבד' (of the half blood [...]) ונותנים לראשונים חלק גדול יותר בעזבון או אפילו את כל העזבון. [...] המשפט העברי שולל הבחנה זו: 'ואחד אחיו שהוא מאביו בלבד או אחיו מאביו ומאמו' (רמב"ם הלכות נחלות, פרק ראשון, הלכה ו'), וכן רוב החוקים היבשתיים, ואף הצעתנו" (בעמ' 55).