אין לכחד, לכאורה, דברים אלו מחזקים את העמדה שהוצגה לעיל, שלפיה, אין מקום להבחין בין אֲחֵי המוריש מאותם הורים לבין אֶחָיו מהורה אחד בלבד [יוער כי עיון בהלכת הרמב"ם המצוטטת לעיל בהקשרה המלא, מעלה כי זו אינה מכוונת לשוויון בירושה בין אֲחֵי המוריש מהורה אחד לבין אֶחָיו משני ההורים, כפי שעשוי להשתמע מדברי ההסבר; אלא לשוויון בירושה רק בין אֲחֵי המוריש מאביו. זאת משום שלפי ההלכה האמורה, אין מעמד למשפחת אִמו של המוריש, וממילא אֲחֵי המוריש מאִמו בלבד לא יירשו אותו כלל (ראו הציטוט המלא: "משפחת האם אינה קרויה משפחה ואין ירושה אלא למשפחת האב, לפיכך האחים מן האם אין יורשין זה את זה ואחין מן האב יורשין זה את זה, ואחד אחיו שהוא מאביו בלבד או אחיו מאביו ומאמו"). אם כן, ברי כי לא ניתן להסיק מהלכה זו כי המשפט העברי שולל את ההבחנה לענייננו בין אֲחֵי המוריש מהורה אחד לבין אֶחָיו משני ההורים. וראו עוד לעניין הדין לפי המשפט העברי: שולחן ערוך, חושן משפט, רע"ו, ד').
מכל מקום, כפי שאסביר להלן, דברי ההסבר לעיל, אינם עומדים לבדם, ומשכך, ספק רב אם ניתן להסיק מהם כי כוונתו של המחוקק הייתה שאֲחֵי המוריש - משני ההורים ומהורה אחד - יירשו בהכרח חלקים שווים מעיזבונו. אבהיר:
- ראשית, משמעות העמדה שעומדת בבסיס הביקורת, הלכה למעשה, היא כי במסגרת סעיף 14 לחוק הירושה המחוקק התכוון לקבוע שני הסדרי חלוקה שונים; כך שבשונה מחליפים אחרים של קרובי המוריש שיורשים אותו ועיזבונו מחולק ביניהם לפי שיטת ה"גזעים" (שלפיה, כאמור, קרובי המוריש באותה דרגת קרבה אליו עשויים לרשת חלקים שאינם שווים מעיזבונו, כמו, למשל, הדוגמא בעניין הנכדים המפורטת לעיל בפס' 23-22), דווקא בעניינם של אֲחֵי המוריש התכוון המחוקק לקבוע חלוקה לפי שיטת "הגולגולת", כך שאֲחֵי המוריש כולם, לרבות אלו שחולקים עִמו הורה אחד בלבד, בהכרח יירשו חלקים שווים מעיזבונו. אולם, להבחנה זו אין כל בסיס, שכן, כפי שראינו לעיל, סעיף 14 לחוק מאמץ חלוקה לפי שיטת "הגזעים" ביחס לכל אחת מהפרנטלות. ממילא, לעמדה שלפיה המחוקק התכוון להחיל דווקא בעניינם של אֲחֵי המוריש, חלוקה לפי שיטת "הגולגולת", ואילו ביחס לכל יתר החליפים המנויים בסעיף 14, חלוקה לפי שיטת "הגזעים" - אין כל בסיס בלשון החוק. ולא למותר לציין כי לשון החוק מהווה מקור מרכזי להתחקות אחר כוונת המחוקק (ראו: בג"ץ 9632/17 עמותת הזכיינים - למען זכייני הפיס והטוטו בישראל נ' שר האוצר, פס' 23 [נבו] (20.2.2019)).
- שנית, כפי שאראה להלן, כוונת המחוקק, כפי שמשתקפת מאותה הצעת החוק משנת 1952, היא להחיל את שיטת "הגזעים" בכל מקרה שבו יורשים את המוריש חליפים של קרוביו, לרבות כאשר חליפים אלו הם אֶחָיו של המוריש.
כך הוסבר שם ביחס לסעיף 16(ב) לחוק המוצע, המקביל לסעיף 14(ב) לחוק (אשר קובע כזכור כי "ילדים היורשים לפי סעיף קטן (א) חולקים ביניהם בשווה מה שירשו בדרך זו"):