"החלוקה השווה בין ילדים של אדם נעשית לא רק כשהם ילדי המוריש אלא גם כשהם ילדים של אחד מבני המוריש או של אחד מהוריו, מהורי הוריו, מאחיו, מדודיו וכו' שמתו לפני המוריש [...] (חלוקה לפי 'גזעים' stirpes, stem, souch). אחת התוצאות של שיטה זו היא שאם היו למוריש שני ילדים ושניהם מתו לפניו והאחד השאיר שמונה ילדים והשני השאיר רק ילד אחד, מחלקים שמונת הנכדים מן הבן האחד את מחצית העזבון ביניהם, והנכד מן הבן השני מקבל את כל המחצית השניה. השיטות המשפטיות הנוקטות, כמו הצעתנו, בדרך הייצוג תוך דרגות של אבות וצאצאיהם, מביאות רובן לידי תוצאה זו, אולם יש ובספרות נמתחה עליה בקורת. במקרה שהנכדים מבן אחד יורשים יחד עם בן אחר שעדיין בחיים, כלומר במקרה שהיורשים הם מדרגת קרבה שונה מהמוריש, אין אמנם ספיקות לגבי צדקת החלוקה האמורה, אך במקרה כגון הדוגמה הנ"ל ששם כל היורשים הם בדרגת קרבה שווה למוריש, יש טוענים שמוטב היה לחלק לפי הגולגולת [...]. אנו בחרנו בדרך הנהוגה בחוק העותומני ובחוקים רבים אחרים, והיא גם דרכו של המשפט העברי [...]" (בעמ' 57).
- עינינו הרואות אם כן, כי כוונתו הברורה של המחוקק היא שחלוקת העיזבון בין ילדים של קרוב של המוריש בכל אחת מהפרנטלות, אשר באים בנעליו כיורשי המוריש לפי סעיף 14 לחוק, נעשית לפי שיטת "הגזעים" - באופן גורף - לרבות כאשר מדובר בילדים של "אחד מהוריו" (אֶחָיו של המוריש). ויודגש, כי חרף העובדה שהמחוקק היה ער לכך שכתוצאה מחלוקה בשיטה זו, יורשים בעלי אותה דרגת קרבה למוריש עשויים לרשת מעיזבונו חלקים שאינם שווים, נדחתה העמדה שלפיה במקרה כאמור יש לחלק את עיזבון המוריש ביניהם בצורה שווה - לפי שיטת "הגולגולת".
[בשולי הדברים, מעניין לציין כי בדברי ההסבר להצעת חוק הירושה (תיקון מס' 23), התשפ"ו-2026, שהונחה לפני מספר חודשים על שולחן הכנסת לקריאה ראשונה, חזרו מציעי ההצעה על שיטת "הגזעים" (שלגישתם משקפת את המצב החוקי כיום), והסבירו כי אָחִיו של המוריש מהורה אחד יירש פחות מאָחִיו של המוריש משני הורים; זאת, כך לדבריהם, שכן האח מההורה האחד בא רק בנעלי ההורה המשותף לו ולמוריש (ראו: דברי ההסבר להצעת חוק הירושה (תיקון מס' 23), התשפ"ו-2026, ה"ח הממשלה 1150,1160)].
על עיקרון השוויון
- כזכור, המערער טוען עוד כי חוק הירושה מבקש להבטיח יחס שוויוני בין יורשים באותה דרגת קרבה למוריש; ומכאן שגישה המבחינה בין סוגי אַחָאִים אינה עולה בקנה אחד עם מטרה זו. גם בביקורת שהובעה בספרות, נטען, כאמור, כי ההבחנה האמורה אינה תואמת את עיקרון השוויון בין יורשים, הקבוע בסעיף 13 לחוק, ו"מפלה" את אֲחֵי המוריש מהורה אחד לעומת אֶחָיו משני ההורים (ראו: שילה, בעמ' 151-150; קורינאלדי, בעמ' 103).
- אכן, כפי שראינו לעיל, הן סעיף 13 לחוק הן סעיף 14, מעגנים את עיקרון השוויון. כך, חלוקה שוויונית מובטחת בין מי שנמצא בכל פרנטלה (בין ילדי המוריש, בין הוריו ובין הורי הוריו, כאמור בסעיף 13 לחוק), כמו גם בין חליפים שבאים בנעלי הוריהם, החולקים ביניהם בצורה שוויונית את החלק של הוריהם בעיזבון המוריש (סעיף 14(ב) לחוק). ברם, כפי שהובהר לעיל, השוויון האמור בחלוקה שקבוע בסעיף 14(ב) לחוק (מכוחו כזכור יורשים אחי המוריש את המוריש) הוא שוויון בין ילדים ביחס להורה שלהם כחליפים, לא שוויון בין יורשים ביחס למוריש (כאמור בסעיף 13 לחוק).
- ויודגש, כי חוק הירושה אינו מבחין בין אֲחֵי המוריש משני ההורים לבין אֶחָיו מהורה אחד ככאלה, וממילא לא מייחס נחיתות ערכית או רגשית לקרבה בין אחים שחולקים רק הורה אחד. כפי שעשויה להיות חלוקה לא שוויונית של עיזבון המוריש בין נכדיו, מבלי שהדבר נובע מהנחה מובלעת בחוק הירושה בדבר קרבה פחותה של מי מהנכדים האמורים לסבם-המוריש, כך גם חלוקה שאינה שוויונית בין אֶחָיו של מוריש אינה מגלמת עמדה הממעיטה בקרבה של מוריש לאָחִיו מהורה אחד לעומת הקרבה שלו לאָחִיו משני הוריו.
סיכום ביניים
- חלוקת עיזבון המוריש בין אֶחָיו משני ההורים לבין אֶחָיו מהורה אחד אינה בהכרח שוויונית. כמבואר לעיל, במסגרת סעיף 14 לחוק הירושה אומץ באופן גורף עיקרון חלוקת הירושה בשיטת "הגזעים", להבדיל משיטת "הגולגולת"; כתוצאה מכך, קרובים של המוריש באותה דרגת קרבה אליו - לרבות אֶחָיו - עשויים לרשת מעיזבונו חלקים שאינם שווים. פרשנות זו עולה בקנה אחד עם לשון החוק; עם כוונת המחוקק, כפי שזו באה לידי ביטוי בהצעה משנת 1952 בכללותה; ועם עיקרון השוויון המעוגן בחוק הירושה.
עיון במשפט המשווה
- בביקורת שהובעה בספרות נטען כי הסדר שעשוי להביא לחלוקה לא שוויונית של עיזבון המוריש בין אֶחָיו מהורה אחד לבין אֶחָיו משני ההורים, לא מתיישב עם הנטייה במדינות מודרניות רבות לשוויון בחלוקה ביניהם (ראו: שילה, בעמ' 149). אולם, כפי שיפורט להלן, מבט אל המשפט המשווה מעלה מגוון הסדרים בשאלת אופן החלוקה של עיזבון המוריש בין אֶחָיו מהורה אחד לבין אֶחָיו משני הוריו, לרבות הסדרים מהסוג שנקבע בחוק הירושה.
- הסדר מסוג ראשון קובע במפורש כי אֶחָיו של המוריש מאותם הורים ואֶחָיו מהורה אחד יירשו אותו בהכרח בחלקים שווים. כך קבע חוק הירושה האחיד האמריקאי, לפני תיקונו בשנת 2019, כפי שיובהר להלן (Unif. Probate Code § 2-107 (amended 2019) (להלן: UPC)). הסדר מסוג זה אף אומץ על ידי מדינות רבות בארצות הברית (למשל, מדינות אריזונה, קליפורניה ויוטה, ראו בהתאמה: Ariz. Rev. Stat. Ann. § 14-2107 (2026); Cal. Prob. Code § 6406 (2026); Utah Code Ann. § 75-2-107 (2026); כן ראו: Ralph C. Brashier, Half-Bloods, Inheritance, and Family, 37 U. Mem. L. Rev. 215,232,238-240 (2007) (להלן: Brashier)); וכן: שילה, בעמ' 149); והסדר דומה נקבע גם בקנדה (ראו: The Intestate Succession Act, 2019, SS 2019, c I-13.2, §11(b)).
בתיקון חוק הירושה האחיד האמריקאי בשנת 2019, תוקן ההסדר האמור בקביעה כי אח המוריש יורש אותו ללא קשר למספר ההורים שהם חולקים. אם כן, הנוסח הנוכחי מתמקד בזכות העקרונית של אֲחֵי המוריש לרשת אותו, וזונח את ההתייחסות לחלק שאָחִיו של המוריש מהורה אחד יורש לעומת אח משני הורים [עם זאת, יצוין כי בתיקון האמור הובהר, כי הנוסח הקודם תוקן מכיוון שההתייחסות ל"דם" היא מיושנת, בשים לב לכך שיחסי הורות נוצרים בדרכים מגוונות ("to remove the references to blood, which are outdated given that parent-child relationships are formed in many ways […]"; ראו: UPC). לפיכך, ייתכן כי עמדתו העדכנית של החוק האמור בדבר החלוקה השוויונית בין אֲחֵי המוריש מהורה אחד לבין אֲחֵי המוריש משני הוריו לא השתנתה]. יוער, כי החוק האוסטרלי מורה אף הוא, כי בקביעת היחסים למוריש, אין חשיבות לשאלה אם הקשר למוריש הוא קשר דם מלא או למחצה (Administration and Probate Act 1969 (pt III div 4) § 61(2)(b) (Austl.)), מבלי להתייחס למשמעויות הנובעות מקביעה זו, אם בכלל, לעניין אופן החלוקה.
- לפי הסדר מסוג שני, אֲחִי המוריש מהורה אחד בהכרח לא יורש את המוריש, אם המוריש הותיר אחריו אח משני ההורים. הסדר זה קבוע בדין האנגלי (ראו: Administration of Estates Act 1925,15 & 16 Geo. 5, c. 23, § 46(1)(v) (U.K.)) ובמדינת מיסיסיפי שבארצות הברית (ראו: Miss. Code Ann. § 91-1-5 (LexisNexis, Lexis through the 2025 Reg. Sess.); וראו עוד: Brashier, בעמ' 246-245).
- הסדר מסוג שלישי קובע כי אחים של המוריש שחולקים עִמו הורה אחד בהכרח יירשו חלק קטן יותר מעיזבונו של המוריש שקבוע בחוק (כמו מחצית או שליש), לעומת אֶחָיו שחולקים עִמו שני הורים. הסדר זה אומץ על-ידי מדינות אחרות בארצות הברית (למשל במדינות מיזורי, וירג'יניה ופלורידה, ראו, בהתאמה: Mo. Rev. Stat. § 474.040 (2026); Va. Code Ann. § 64.2-202(B) (2026); Fla. Stat. Ann. § 732.105 (2026); וכן ראו: Brashier, בעמ' 252-251).
- הסדר מסוג רביעי הוא הסדר ניטרלי באופיו, שבגדרו אם המוריש הותיר אחריו אחים משני הוריו ואחים מהורה אחד, אזי מחצית עיזבונו מחולקת לאֶחָיו מאִמו ומחצית לאֶחָיו מאביו, כך שאֶחָיו משני ההורים עשויים לרשת חלק גדול יותר לעומת אֶחָיו מהורה אחד. בנסיבות אלו, היחס בין החלק שיורשים אֲחֵי המוריש מהורה אחד לחלק שיורשים אֲחֵיו משני הוריו אינו קבוע, אלא תלוי במבנה המשפחתי. הסדר זה אומץ במדינות אחרות בארצות הברית (למשל במדינות איווה, קנזס ולואיזיאנה, ראו, בהתאמה: Iowa Code § 633.219(3) (2026); Kan. Stat. Ann. § 59-508 (2026); La. Civ. Code Ann. art. 893 (2026); כן ראו: Brashier, ה"ש 133 בעמ' 252, ובעמ' 254-253).
- אם כן, דומה כי ההסדרים הראשון, השני והשלישי מגלמים עמדות של אותן מדינות ביחס לטיב הקרבה של המוריש לאָחִיו מהורה אחד, או ביחס לרצון המשוער שלו בדבר החלק שיירש מעיזבונו אָחִיו מהורה אחד (וראו, בקשר להסדרים השני והשלישי: Brashier, בעמ' 251-250). עמדות אלה מביאות לאימוץ עיקרון קשיח כלשהו ביחס לאופן חלוקת עיזבון המוריש לאָחִיו מהורה אחד: חלוקה שווה לפי שיטת "גולגולת", בהסדר הראשון; הדרה כאשר המוריש הותיר אח משני הוריו, בהסדר השני; וירושת חלק קטן יותר באופן קבוע וקשיח לעומת אֲחִי המוריש משני הוריו, בהסדר השלישי. לעומת זאת, ההסדר הרביעי ניטרלי באופיו, ולא נובע מהנחה כלשהי בנוגע לטיב הקרבה בין המוריש לבין אֶחָיו מהורה אחד. ניטרליות זו באה לידי ביטוי בעיקרון הייצוג, שכתוצאה מיישומו החלק שיירש אֲחִי המוריש מהורה אחד עשוי להיות קטן מהחלק שיורש אֲחִי המוריש משני הוריו.
- הנה כי כן, הסדר מהסוג הרביעי אומץ בחוק הירושה שלנו. אמנם, הסדר זה עשוי להוביל לחלוקה שאינה שוויונית בין אֲחֵי המוריש מהורה אחד לעומת אֶחָיו משני הוריו; אך תוצאה זו אינה נובעת מעקרון קשיח, או מעמדה נורמטיבית ביחס לטיב הקרבה של המוריש לאָחִיו מהורה אחד, כי אם מעיקרון הייצוג באמצעותו מובטח שוויון בין היורשים הישירים של המוריש - הם הוריו, ובין ילדים, אֲחֵי המוריש, ביחס להורה שלהם.
יישום כל האמור על ענייננו
- המערער - אֲחִי המנוח מהאם - יורש בחלקים שווים עם אָחִיו, המשיב, את חלקה של האם בעיזבון המנוח, שעומד על מחצית מכלל העיזבון; כלומר המערער יורש רבע מעיזבון המנוח; ואילו המשיב - אֲחִי המנוח משני הוריו - יורש כאמור מחצית מהחלק של האם בעיזבון המנוח (היינו רבע מהעיזבון), וכן יורש את מלוא החלק של האב בעיזבון המנוח, שעומד אף הוא על מחצית. כך, המשיב יורש שלושה רבעים מעיזבון המנוח, והמערער יורש, כאמור, רבע בלבד.