תא (ת"א) 9884-06-23 טל אוהב ציון נ' רונן אוהב ציון - חלק 2

על פי הוראות אלו, בוצעו שינויים שלא כדין בכרטסות חו"ז בעלים בחברות אלה. 

8. בהתאם למסמכים שהתקבלו לעיוני, ניתן לראות כי בוצעו העברות בסכומים חריגים מכרטיסי החו"ז של אלי אוהב ציון, לטובת כרטיסי החו"ז של אחיו, ה"ה יורם ורונן אוהב ציון. העברות האמורות יצרו הקטנה של יתרת הזכות המגיעות למנוח במליוני שקלים, לטובת בעלי המניות האחרים.  הריני להודיעך, מתוקף תפקידי והחובה המוטלת עליי, כי קיימת מניעה לביצוע דיספוזיציה בחברה ו/או רישומיה ו/או נכס אחר, המשותף לעזבון ולמרשיך, בלא קבלת אישורי מראש ובכתב לכך" (להלן: מכתב בוכניק, ראו נספח 4 לכתב התביעה)
   מספר חודשים לאחר השלמת רישום המניות (וסיום תפקידו של רו"ח בוכניק כמנהל העזבון) פנו הנתבעים ורואי החשבון מטעמם לתובעים לשם קביעת מועדים לקיום אסיפות בעלי המניות, לצורך אישור הדוחות הכספיים של הנתבעות.  בתגובה, פנו התובעים לנתבעים בבקשות לקבלת מידע ומסמכים חשבונאיים טרם החתימה על הדוחות, לשם בחינת התנהלות החברות (כדוגמת דוחות כספיים, מאזני בוחן ופרוטוקולים).  התובעים הוסיפו וציינו כי לא יאשרו את הדוחות עד לקבלת מלוא המידע והנתונים שביקשו.  כך למעשה התפתח סבב התכתבויות ממושך בו עתרו התובעים לקבלת המידע והבהרות נוספות, ואילו הנתבעים משיבים להם במענה חלקי (כך לטענת התובעים) או בהפנייתם למנהל העיזבון ולרואי החשבון של החברות.
9. עם קבלת טיוטות הדוחות הכספיים של הנתבעות, העלו התובעים במכתבים מטעמם השגות וחשדות לפגיעה בזכויותיהם. בין היתר, הצביעו התובעים על ליקויים לכאורה שעלו מהדוחות, כגון משיכת שכר רטרואקטיבית לטובת יורם ורונן, תשלומים פיקטיביים למקורבים ובני משפחה, גידול חריג ביתרות הזכות של בעלי המניות ושימוש בקופת החברות לצרכים אישיים.  בהמשך, וכך עולה מההתכתבויות הרבות שצורפו לכתב התביעה, חלופת המכתבים בין הצדדים הגיעה למבוי סתום כאשר רואי החשבון והמנהלים לא סיפקו הסברים אשר הניחו את דעת התובעים, והסתפקו בהצעות לפגישות בעל פה או בדרישה להבהרת השאלות.  לעניין זה ראו למשל מכתב תשובה לשאלות התובעים, מטעם רו"ח החברות אוהב ציון השקעות ומגדל הקיסר (להלן: רו"ח קורנפלד) מיום 15.5.23:

"אבקש לקבל הבהרות לכל השאלות, הם לא ברורות (כך במקור - ח.פ.).  אני חושב שיש לכנס ישיבה אחת עם כל בעלי המניות ונציגם על מנת להבין ולקבל החלטות לעניין ניהול החברות, דוחות הנה"ח ומאזנים, הנהלת החשבונות נמצאת ומנוהלת במגדלי הקיסר - מנהלת החשבונות תדע לתת את מיטב התשובות" (נספח 25 לכתב התביעה).

10. התובעים אף פנו לרו"ח הנתבעות, ביניהם רו"ח קורנפלד כאמור, והסבו את תשומת ליבם לאחריותם המקצועית כרואי חשבון מבקרים ובקשו מהם לפעול לשם תיקון הליקויים עליהם הצביעו (נספח 26 לכתב התביעה).
11. במקביל להתנהלות הצדדים בעניין המידע שהתבקש, שלח רונן ביום 19.2.23 מכתב אל "כל בעלי המניות" בו הודיע על מתן אופציה למכירת זכויותיו באוהב ציון השקעות ובחברות נוספות שבבעלות הצדדים (חברת החניון המרכזי בת ים וחברת אולמי נפטון בת ים), וזאת בתמורה לקבלת חלקו היחסי מהתמורה הכוללת שהוצעה על ידי חברת "מעוז דניאל בע"מ" בסך כולל של 40 מיליון ₪ (נספח 31 לכתב התביעה, הצעה זו תקרא להלן: האופציה). ביום 22.2.23 הובהר לתובעים, במענה לפניותיהם בעניין האופציה, כי סכום הצעת חברת "מעוז דניאל" מורכב מסך של 23,000,000 ₪ עבור רכישת חברת אולמי נפטון וסך של 17,000,000 ₪ עבור רכישת החניון המרכזי.  ביום 27.2.23 שלחו התובעים מענה לב"כ רונן במסגרתו הודיעו כי הם ממשים את האופציה שהוצעה בכל הנוגע לאוהב ציון השקעות.  לשיטת התובעים רונן התעלם מהודעתם זו על מימוש האופציה וסירב לחתום על שטרי העברת המניות, דבר שרק העמיק את משבר האמון החריף בין הצדדים.

ההליך שבפני

12. ביום 5.6.23 הגישו התובעים את תביעתם המקורית, במסגרתה התבקש סעד "ביניים" למינוי רואה חשבון חוקר על מנת "לאשש את חששם של התובעים לקיפוח קיצוני ומתמשך מצד הנתבעים 2-1 בחברות" (כתב התביעה המקורי בסעיף 1). לשיטת התובעים הקיפוח בא לידי ביטוי בין היתר באמצעות הוצאת כספים בניגוד לחוק, רישום כוזב במסמכי תאגיד, ותוך התעלמות מזכות התובעים במימוש האופציה כאמור.  התובעים ציינו כי לאחר שימונה חוקר, נשמרת זכותם לעתור לסעד של היפרדות מכוח סעיף 191 לחוק החברות.
13. בדיון קדם המשפט שהתקיים ביום 4.3.2024 ובעקבות קשיים שהעלה בית משפט בפני התובעים בהותרת התביעה המקורית על סעדיה בעיינה - הסכימו הצדדים לפנות, תחילה, לרואי החשבון של הנתבעות יחד עם רואה חשבון מטעם התובעים, וזאת לצורך קבלת הבהרות ומסמכים מהנתבעים. עוד הוסכם כי לאחר פניה זו יחליטו התובעים אם פניהם לגישור או לתיקון התביעה, בדרך של עתירה מכוח סעיף 191 לחוק החברות.
14. ביום 16.4.24 קיימו התובעים שתי פגישות עם רואי החשבון של הנתבעות, האחת עם רו"ח קורנפלד במשרד חברה שבבעלות יורם, והשניה במשרד רואה חשבון רנסנס, רו"ח גבריאל אל נתן (להלן: רו"ח אל נתן). בפגישות אלו נכחו גם רונן, ב"כ התובעים ופרופ' הדס גלנדר, המומחית מטעמם (להלן: פרופ' גלנדר או המומחית).  ביום 4.6.24 הודיעו התובעים על רצונם בהמשך בירור ההליך, וביום 21.7.24 נעתרתי לבקשתם לתיקון כתב התביעה אגב חיובם בהוצאות הנתבעים.
15. ביום 4.8.24 הוגש כתב התביעה המתוקן במסגרתו טענו התובעים כי קופחו על ידי הנתבעים, אגב ניצול מעמדם ותפקידם בחברות; כי הנתבעים שלשלו לכיסם סכומים חריגים בסך של מיליוני שקלים מקופות החברות וביצעו שינויים בספרי הנהלת החשבונות של החברות בניגוד לדין. התובעים הוסיפו כי הגם שטרם פטירתו של אלי החברות הניבו רווחים נאים, הרי שלאחר מותו - לא זכו התובעים לכספים כלשהם.  מהטעמים שפורטו בכתב התביעה התבקש בית המשפט ליתן צו המורה על ביצוע היפרדות בין התובעים לבין הנתבעים ביחס לאחזקותיהם בחברות בדרך של רכישה כפויה של מניות התובעים או לחלופין, ליתן כל סעד לשם הסרת הקיפוח.  עוד ביקשו התובעים כי בית המשפט יורה לנתבעים על מימוש האופציה שניתנה לתובעים על ידי רונן לרכישת מניותיו באחים אוהב ציון השקעות.  לתביעתם צרפו התובעים חוות דעת מטעם המומחית (להלן: "חוות דעת גלנדר הראשונה", נספח 30 לכתב התביעה), אשר במסגרתה ניתחה היא את הדוחות הכספיים המבוקרים ואת הרישומים החשבונאיים - כלכליים אשר התקבלו מהנתבעות עד לאותו מועד וביקשו להסתמך על מסקנותיה לצורך הוכחת הקיפוח הנטען.
16. גם לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן (ולאחר קיום הפגישות שהתקיימו בהוראת בית המשפט, ראו סעיף 14 לעיל), דרשו התובעים לקבל מסמכים נוספים מהנתבעים. ביום 3.3.25 התקיים קדם משפט נוסף, במסגרתו ניתנה החלטה המורה לנתבעים להעביר חלק מהמסמכים שהתבקשו על ידי התובעים.  החלטה זו גררה בקשה נוספת בעניין המסמכים שהוגשה על ידי התובעים, וביום 14.5.25 קבעתי כך: "הנתבעים בוחרים להעביר מסמכים טיפין טיפין ומהתנהלותם עולה שמאותרים מסמכים, הגם שנטען כי אינם קיימים, כמו כן אינם עומדים במועדים, מאידך התובעים מעלים דרישות חדשות שחורגות ממסגרת החלטתי (מיום 3.3.24)".
17. לאחר שמוצו ההליכים בעניין המסמכים, הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. התובעים הגישו את תצהירה של התובעת 1 (להלן: טל), וכן חוות דעת משלימה מאת המומחית (להלן: "חוות דעת גלנדר השנייה").  הנתבעים מצידם הגישו תצהיר עדות ראשית מטעם רונן, וזה בלבד.  ביום 6.11.25 התקיים קדם משפט מסכם ובמסגרת החלטתי שם ציינתי, בין היתר, כדלקמן : "אציין כי הוגשה חוו"ד של מומחית מטעם התובעים, והיא מעלה, בין היתר, שאלות בנוגע להוצאות.  הנתבעים בחרו שלא להגיש חוו"ד מטעמם.  ובהעדר שתי חוו"ד סותרות, לא מצאתי מקום, בשלב זה, למנות מומחה מטעם בית משפט".
18. ביום 10.2.26 התקיים דיון הוכחות (מוקלט) במהלכו נחקרו טל, המומחית ורונן. ביום 17.5.26 הוגשו סיכומי התובעים.  בסיום הדיון ביקש בית המשפט לברר (שוב) האם ניתן לגבש פתרון כולל לסכסוך, אולם משהדבר לא עלה יפה הוגשו סיכומי הצדדים ואין לי אלא לפנות להכרעה, ותחילה ריכוז טענות הצדדים, בכתבי הטענות ובסיכומיהם.

טענות התובעים

19. לטענת התובעים, הנתבעים רונן ויורם מידרו אותם ממידע הנוגע לפעילות העסקית של החברות ואף סרבו באופן שיטתי לדרישותיהם להעברת מידע ומסמכים בסיסיים בנוגע לניהולן, כדוגמת דוחות כספיים ומאזני בוחן. סירוב זה לא מנע מהנתבעים לדרוש מהתובעים להתייצב לאסיפות בעלי מניות או אף לאשר את הדוחות הכספיים לחברות.  לטענת התובעים, מניעת מידע זה פגעה באופן קיצוני בזכויותיהם בחברות וביכולתם לפקח על התנהלות החברות.
20. התובעים טענו כי הנתבעים ביצעו רישום כוזב ושינויים שלא כדין בספרי החברות. לצורך הוכחת טענתם אלו ביקשו התובעים להסתמך על מכתב בוכניק, וטענו כי בוכניק, אשר מונה, לטענתם, כגורם ניטראלי ואובייקטיבי על ידי בית המשפט, אישר כי הנתבעים ביצעו העברות בסכומים חריגים מכרטיסי החו"ז של אלי ז"ל לטובת כרטיסי החו"ז של רונן ויורם, אשר "יצרו הקטנה של יתרות הזכות המגיעות למנוח במיליוני שקלים" לטובת רונן ויורם.
21. עוד נטען כי הנתבעים ביצעו פעולות של הסטת רווחים מהחברות, המרות תקבולים, משיכות כספים אסורות ותשלום משכורות מופרזות למקורבים - אשר רוקנו את קופת החברות. להוכחת טענותיהם אלו ביקשו התובעים להסתמך על טיוטת הדוחות הכספיים של אוהב ציון השקעות.  לטענתם, מדוחות אלו עולה כי בוצעו בחברות פעילויות כספיות שאינן תקינות לטובת חלק מבעלי המניות כדוגמת הלוואות שצויינו ללא הסבר, עליה במשכורות נושאי המשרה, אי פירוט זהות העובדים שנהנו מהמשכורות וכן גידול משמעותי בהוצאות ריבית לצדדים קשורים.  ביחס לדוחות מגדל הקיסר, נטען כי לא צויינה במסגרתם הלוואה מאוהב ציון השקעות, הגם שהלוואה זו מופיעה בביאור 8 לטיוטת הדוחות הכספיים של אוהב ציון השקעות; נטען כי בדו"ח מגדל הקיסר לא הוסבר מדוע מופיעה התחייבויות למנהלים ללא הסבר לחוב, לא כל שכן שחוב זה גדל ביותר בחצי מיליון ₪ בשנת 2021, התובעים הוסיפו כי לא ניתן להם הסבר לסכומים הגבוהים שצויינו בסעיף משכורות ונלוות וכן להכפלה של הוצאות מימון לצדדים קשורים ללא פירוט אודות צדדים אלו.
22. התובעים טענו כי הנתבעים פרעו הלוואות שהועמדו על ידי חברות שבבעלות יורם בסך של "יותר מ-2.3 מיליון ש"ח", תוך העדפתם האישית על פני המיעוט. לשיטתם, פירעון זה בוצע ללא פירעון סימטרי להלוואת הבעלים שהעמיד אלי ז"ל בסך של "כ-2.2 מיליון ש"ח", ובניגוד למנגנון הפרו-רטה הקבוע בהסכם ההלוואה, אשר צוטט בסעיף 3 לעיל (ראו גם בסעיפים 84-85 לכתב התביעה, בחוות דעת גלנדר הראשונה בעמ' 14).
23. התובעים הוסיפו כי מהדוחות הכספיים של אוהב ציון השקעות עולה כי הנתבעים משכו לעצמם דמי ניהול והוצאות שכר כפולות ללא הסבר ואישור כדין. כך למשל, שולמו "דמי ניהול לחברת האם" בסכומים של "240-520" אלפי ש"ח ממגדל הקיסר, בעוד שבמקביל נזקפו עלויות שכר גבוהות בשתי החברות (האם והבת) המהוות יחד ריקון שיטתי של רווחיהן.  עוד הם טענו כי החל משנת 2017, שנת פטירתו של אלי ז"ל, התווסף באופן חריג סעיף חדש בשם "הוצאות שכר דירה ואחזקה" בדוחות הכספיים אוהב ציון השקעות.  בגין סעיף זה נרשמו הוצאות בסך של כ-"1,450,000" ש"ח בין השנים 2022-2017 ללא הסבר לצורך בו.
24. התובעים הוסיפו בסיכומיהם כי מחוות דעת גלנדר השניה עולה כי החל משנת 2019 חלה ירידה בממוצע הרווח התפעולי, בעוד שעד לשנת 2019 עמד הרווח התפעולי על סך ממוצע של כ- 647,000 ₪, הרי שמשנת 2019 צנח הוא לסך ממוצע של כ-200,000 ש"ח. בעניין זה תקפו התובעים את גרסתו החדשה והכבושה של רונן שניתנה לראשונה במהלך חקירתו לפיה הירידה נבעה משתי הוצאות גדולות (צ'ילרים בגג בסך "700-600 אלף ש"ח" ומתזים בכמעט "500,000 ש"ח"), וטענו כי מדובר בטענה שקרית שכן רונן אישר כי הוצאה זו בוצעה בשנת 2018, שנה בה נרשם הרווח התפעולי הגבוה ביותר (עבור השנים 2023-2013) בסך 774,000 ש"ח.  עוד טענו התובעים כי אין לקבל אף את גרסת רונן כי הירידה ברווח התפעולי נגרמה ממגיפת הקורונה או המלחמה וטענו כי ממילא המלחמה חלה ברבעון האחרון לשנת 2023.  לטענתם יש בירידה זו כדי ללמד על חלוקת משאבים בלתי שוויונית העולה לכדי קיפוח התובעים.
25. עוד הוסף לעניין זה כי העליה (ה"מלאכותית", כך לטענתם) בהוצאות "הנהלה וכלליות" עבור אחים אוהב ציון השקעות מלמדת אף היא על חלוקה של משאבי החברה באופן בלתי שוויוני - לטענתם, החל משנת 2019 חלה עליה ממוצעת בסך של 470,000 ₪ בהוצאות אלו, באשר לכך הוסיפו התובעים כאשר רונן אומת עם סעיף זה, הוא כפר בנתונים ובהמשך אף לא ידע לספק הסבר לעליה זו.
26. בהמשך לטענותיהם בכתב התביעה בדבר רישום הוצאה מלאכותית חדשה של "שכר דירה ואחזקה" הדגישו התובעים את גרסאותיו השונות של רונן בדבר הוצאה זו, ואת הודאתו כי סך של 600,000 ש"ח בשנת 2019 שולם בפועל כדמי ניהול "לחברה קשורה" ולא כדמי שכירות. לעניין זה הוסיפו התובעים וטענו כי בדוחות לשנת 2020 בוצע תיקון רטרואקטיבי נוסף בסעיף "שכר דירה ואחזקה" במסגרתו הוספה פקודה בסך של 300,000 ₪ בגין הוצאות דמי ניהול, ומבלי שהנתבעים סיפקו לכך כל הסבר חשבונאי.
27. באשר לטענות הנתבעים כי החל משנת 2021 גדלו הוצאות השכר בחברות (מעל 300,000 ש"ח), טענו התובעים כי הנתבעים לא הוכיחו את טענותיהם לפיהן הגידול נובע ממשיכות שכר רטרואקטיביות ואף לא הוכח כיצד חושבו משיכות אלו, לא כל שכן כאשר התברר שגרסת רונן לפיה בנו הגדול של אלי ז"ל קיבל משכורת מאחים אוהב ציון - התבררה כלא נכונה. בנוסף, הצביעו התובעים על זינוק של פי 25 ביתרת הספקים בשנים 2022-2023 וטענו כי הסבריו של רונן בחקירתו אודות סוגיה זו היו כוזבים.
28. בכל הנוגע להלוואות הבעלים, הדפו התובעים בסיכומיהם את טענת הנתבעים לפיה תיקנו את הליקויים אשר פורטו במכתב בוכניק ולטענתם לא רק שליקויים אלו לא תוקנו אלא שנעשו שינויים רטרואקטיביים נוספים, אשר הקטינו עוד יותר את יתרת הלוואות הבעלים של אלי. התובעים הוסיפו כי תוך כדי ההליך הם חשפו מעשה מרמה דו שלבי שבוצע על ידי הנתבעים לצורך מחיקת הלוואה לזמן ארוך שהעמידה אוהב ציון השקעות למגדל הקיסר (סך של 1.7 מליון ₪) - ראשית הם מחקו מהדוחות הכספיים של אוהב ציון השקעות את ההלוואות שהועמדו על יד לטובת מגדל הקיסר - אף שזו לא נפרעה, ולאחר מכן, שינו בדוחות הכספיים של מגדל הקיסר את ההלוואה באופן רטרואקטיבי כך שבמקום שתירשם כחוב כלפי אוהב ציון השקעות - נרשמה היא כחוב כלפי יורם ורונן בלבד (המנהלים), אגב הגדלת יתרת ההלוואה.  בעניין זה טענו התובעים כי מהלך זה נישל למעשה את יורשי אלי ז"ל מחלקם בהלוואה בסך של כ-900,000 ש"ח והעביר את החוב לטובת הנתבעים בלבד, דבר שרונן אישר בחקירתו במילים: "עליו פניו נראה ככה, כן".  התובעים הוסיפו כי רונן הודה שביצעו תיקונים רטרואקטיביים נוספים בהלוואות הבעלים של אלי ז"ל בטענה שמשך כספים מחברות אחרות, בניגוד להסכם משנת 2015 שבו כפר רונן לראשונה בחקירתו.
29. התובעים הוסיפו כי גם ניתוח דוחות רנסנס העלה חשש כבד להתנהלות שאינה תקינה, כך למשל נטען כי היקפן של הוצאות רנסנס גדול באופן יחסי לעומת מחזור פעילות החברה; כי הרווח הגולמי אשר חושב בדוחות אלו נמוך באופן משמעותי ביחס למקובל בענף ומכך נובע החשש כי חלק ממלאי רנסנס "נעלם". עוד הוסיפו הם כי לא נמסר להם מידע אודות השקעת רנסנס בחברת "מנדרין" - הגם שמנדרין מהווה הנכס העיקרי של רנסנס.  התובעים טענו כי לא קיבלו הסברים מדוע חל גידול בחוב רנסנס לרונן במהלך שנת 2021 וכן כי לא קיבלו הסבר בדבר הגידול ביתרות בעלי מניות במהלך השנים 2021-2017.  עוד הצביעו התובעים על עליה בלתי מוסברת בהוצאות משכורות ונלוות בשנת 2021 של כ-17% אשר היו, לטענתם, את אחת הסיבות להפסדי רנסנס לשנת 2021.  בנוסף, טענו התובעים כי בדוחות רנסנס לא ניתן הסבר בדבר הוצאות לעורכי דין ותשלומים כדוגמת שכר אשר שולמו לבני משפחה כדוגמת בנו, גל אוהב ציון, וחתנו, אסף שוקר - אשר כלל אינם עובדים בחברה.  מפעולות אלה, כך לטענת התובעים, עולה חשש לביצוע עסקאות בעלי עניין והעסקה פקטיבית של בני משפחתו של רונן על חשבון קופת החברה.
30. התובעים טענו כי הגנת הנתבעים קרסה שכן לא רק שהנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית לחוות הדעת שהוגשו על ידי גלנדר, אלא שהגנתם נשענה על עדותו היחידה והבלתי מהימנה של רונן בלבד, תוך שהם אף נמנעו מלזמן לעדות את יורם, את רואי החשבון של החברות או את מנהל העיזבון, דבר אשר לטענתם מקים לחובתם חזקה ראייתית שלילית. בעניין זה הלינו התובעים גם על התערבותו החריגה של ב"כ הנתבעים בחקירת רונן, כפי שמתשקף מתמליל הדיון.
31. התובעים חזרו על טענותיהם בדבר משבר אמון מתמשך, וביקשו להסתמך על עדותה של טל אשר תיארה כי התובעים חיים "בפחד" בשל איומיו של יורם כי "ינקום בנו ושימרר לנו את החיים". באשר למחלוקת הצדדים בעניין האופציה, הוסיפו התובעים וטענו כי עדותו של רונן בעניין זה היתה מהוססת, ובמסגרתה העלה הוא טענה חדשה לפיה כוונתו הייתה למכור רק את זכויותיה של אוהב ציון השקעות בחברת נפטון.
32. התובעים הוסיפו כי רונן התעלם בחוסר תום לב מזכות התובעים לממש את האופציה שניתנה להם לרכישת מניות חברת אחים אוהב ציון. לשיטתם, רונן התנהג בחוסר תום לב והתעלם מהודעתם והמשיך לנהוג באוהב ציון השקעות כבתוך שלו.  התובעים טענו כי התנערותו של רונן מהצעה זו, שנענתה כדין על ידי התובעים תוך עמידה מלאה בדרישות המסוימות וגמירות הדעת, פוגעת בזכותם כבעלי מניות מיעוט; מנציחה את שליטתו החד-צדדית בחברה ומהווה התנהגות מקפחת המונעת מהתובעים את הגדלת אחזקותיהם כפי שנקבע בתקנון חברת אחים אוהב ציון.
33. התובעים טענו כי בין הצדדים משבר אמון חריף שאינו מאפשר המשך עבודה משותפת, ואשר אף בא לידי ביטוי גם בממשקים אחרים שיש בינהם מעבר לשותפות בחברות: בהקשר זה טענו התובעים כי רונן זייף דרישה לתשלום חוב ארנונה שנשלחה על ידו כביכול בשם המועצה המקומית סביון; כי יורם הטיח האשמות קשות נגד את אביהם המנוח אלי ז"ל במסגרת תביעה אותה הגיש כנגד אוהב ציון השקעות (תמ"ש 55656-12-21, להלן: תביעת יורם) ואף הוסיפו כי במסגרת תביעה אחרת שהתנהלה בין הצדדים (תמ"ש 16590-09-17) אשר נגעה לרכישת נחלה שהייתה בבעלות אלי ז"ל, התרחשו אירועים של ביטול זכייה מצד יורם (לאחר שהציע 18 מיליון ש"ח), הגשת בקשות סותרות על ידו ועל ידי רונן לקיום התמחרות נוספת בטענה לקיומו של "מציע חדש" בסך 22 מיליון ש"ח, וניסיון של יורם לרכוש בעצמו את הנחלה (התנהלות אשר לטענת התובעים אף זכתה לביקורת חריפה מצד מנהל העיזבון). לטענת התובעים, גם אם לא יוכח קיפוח הרי שבית המשפט רשאי להורות על היפרדות הצדדים בחברות, נוכח אובדן האמון האמור.
34. התובעים טענו כי בשעה שהוכח הקיפוח הנטען, הרי שמתקיימים כל הפרמטרים שנקבעו בפסיקה לצורך מתן סעד של רכישה כפויה: מדובר בחברות מעטים שבהם בעלי השליטה מעורבים ישירות בניהול; שמתקיימים בינהם קשרי משפחה, ושבהן קיימת מגבלה מעשית מוחלטת על עבירות המניות. לטענתם בעוד שבחברת מעטים "טיפוסית" בעלי המניות מעורבים בניהול, הרי שבמקרה דנן התובעים נתונים לחלוטין לחסדי הנתבעים ללא כל יכולת לפקח על פעילות החברות, ובשעה שקיים משבר אמון עמוק ובלתי ניתן לאיחוי בין הצדדים.
35. התובעים דחו את טענת הנתבעים כי יש להימנע מהכרעה בנושא הלוואות הבעלים בשל ההליך המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה, וציינו כי הנתבעים הם שבחרו שלא לבקש עיכוב הליכים.
    מכל מקום, טענו הם כי אין חפיפה בין ההליכים שכן ההליך הנוכחי עוסק בשינויים רטרואקטיביים שבוצעו על ידי הנתבעים עצמם לאחר פטירת אלי ז"ל, בעוד שההליך המשפחתי עוסק במעשיו הנטענים של אלי בחייו וכי ככל שבוצעו שינויים בכרטסות החו"ז באופן חד-צדדי, על בית המשפט להורות על השבת המצב לקדמותו כפי שהיה לפני פטירתו של אלי ז"ל.

טענות הנתבעים

36. בכתב הגנתם, העלו הנתבעים טענה מקדמית לפיה הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, וכן הוסיפו כי במסגרת תביעת יורם (אשר הוגשה כנגד החברות, התובעים דכאן ונתבעים נוספים) טען הוא כי יש להשיב לידיו הלוואות בעלים שהעמיד לחברות ואשר נרשמו שלא כדין לזכותו של אלי ז"ל. לטענת הנתבעים, בהליך הנ"ל כבר הועלו אותן הטענות שהועלו בתביעה שבפני כדוגמת הטענות לקיפוח, הדרישה למתן חשבונות, החלת דיני השותפויות על החברות המשפחתיות ועוד.  לטענת הנתבעים, בית משפט לענייני משפחה כבר הכריע בשאלת הסמכות ביום 11.12.22 וקבע כי הסמכות העניינית נתונה לו וכי יש לצרף את החברות המשפחתיות כצד לאותו ההליך.  לעניין זה הוסיפו הנתבעים וטענו כי בכתב הגנה המתוקן אשר הוגש על ידי התובעים דכאן בתביעת יורם הבהירו הם כי לא יחזרו על טענות שהועלו בתביעה שבפני - אולם אלו לא עמדו במילתם.
37. לגופה של התביעה הדפו הנתבעים את טענות התובעים בדבר מידור וסירוב להמצאת מידע חשבונאי - וטענו כי החברות מנוהלות בשקיפות מלאה ובמקצועיות. לעניין זה הדגישו הנתבעים כי רו"ח בוכניק אישר כי הנתבעים שיתפו עמו פעולה באופן מלא מצידם וכי הוא (בוכניק) מסר בעצמו לתובעים את מלוא המסמכים אשר דרשו בפגישה שנערכה ביום 28.9.22.  עוד טענו הנתבעים כי בוכניק אף אישר כי במהלך כהונתו כמנהל עיזבון הנתבעים העבירו לו את כל החומרים שנדרשו לצורך ביצוע ביקורת שוטפת לחברות.  הנתבעים ביקשו להסתמך על מכתביהם של רו"ח קורנפלד ורו"ח אלנתן (רו"ח רנסנס) אשר במסגרתם אישרו הם כי הנתבעים הורו להם להעביר כל חומר הנדרש מהתובעים לתובעים.
38. הנתבעים דחו את טענות התובעים בדבר רישום כוזב בספרי החברות וטענו כי מדובר בטענות שנטענו ללא כל תימוכין. ביחס למכתב בוכניק - טענו הנתבעים כי טענותיו נטענו ביחס לשינוי רישומי של יתרות הלוואות הבעלים בלבד באופן אשר הקטין את היתרה של אלי ז"ל אל מול אחיו - וכי לא נאמר במכתב זה מאום על נטילת כספים, עוד נטען כי מכתב זה עוסק גם בחברת אר אס איי בנייה בע"מ שכלל לא צורפה לתביעה דכאן.
39. הנתבעים אף דחו את טענות התובעים להברחות כספים, הסטת רווחים ומשיכות שכר בלתי תקינות. לשיטתם, חוו"ד גלנדר מבוססת על השערות וחששות סרק בלבד, ואינה מציגה כל ראיה לקיפוח או למעשים אסורים בחברות.  ביחס לטענת התובעים בדבר מניעת רווחים מהתובעים - טענו הנתבעים כי יורם ורונן מנהלים בפועל את אוהב ציון השקעות ומגדל הקיסר, ומקבלים שכר ראוי ומוסכם בסך של 10,000 ₪ לחודש כל אחד בגין עבודתם זו.  לטענתם, בחברות אלו לא חולקו רווחים ורובן אינן רווחיות (כמו חברת רנסנס).  עוד דחו הנתבעים את הטענות לגבי העסקת בני משפחה בחברת רנסנס, וטענו כי מדובר ב"האשמות בזויות העולות כדי חשדות לפלילים".  בנוסף, נטען כי רו"ח קונפלד ביקש לקיים פגישת עבודה עם בעלי המניות כדי לדון בטענות התובעים, אולם התובעים הם אלו אשר סרבו לכך ושלחו לנתבעים מכתבי איומים.
40. ביחס לטענת התובעים בדבר מימוש האופציה - השיבו הנתבעים כי מדובר בטענת כזב המהווה ניסיון עושק וגזל מצד התובעים. לטענתם, רונן מעולם לא הציע למכירה את מניותיו בחברת אחים אוהב ציון, אלא ביקש למכור את כלל אחזקותיו בחברות "אולמי נפטון בע"מ" ו"החניון המרכזי בבת ים בע"מ" על בסיס הצעת רכישה מחברת "מעוז דניאל" בסך 40 מיליון ₪.  הנתבעים טענו כי ניסיונם של התובעים להודיע על מימוש אופציה לרכישת מניות רונן באחים אוהב ציון עבור "0 ₪" או תמורת ערכן הנקוב בסך "100 ₪" נעשה בעורמה ובחוסר תום לב.  עוד טענו הנתבעים כי מכל מקום, האופציה כלל לא מומשה וחברת "מעוז דניאל" חזרה בה מהצעת הרכישה.
41. בסיכומיהם בקשו הנתבעים להסתמך על מכתב עורך דין כנען מיום 22.2.23 במסגרתו פורטה חלוקת תמורת ההצעה בגין האופציה לסך של 23 מיליון ₪ עבור נפטון ו- 17 מיליון ₪ עבור החניון המרכזי. הנתבעים הוסיפו כי בחקירתה הנגדית של טל התחמקה היא מלהסביר את הסתירה בדרישת המניות באפס ש"ח בטענה שאינה משפטנית.  לבסוף, הנתבעים טענו כי הודעת מימוש האופציה מטעם התובעים לא עמדה בדרישות המימוש ודינה להידחות גם מטעם זה.
42. באשר לטענה כי החזר הלוואות הבעלים באוהב ציון השקעות נעשה באופן לא סימטרי, הנתבעים טענו כי בוצע החזר חלקי בלבד ליורם, וזאת בשל כך שלזכותו עמדה הלוואת הבעלים הגדולה ביותר. עוד הם טענו כי המחלוקת ברישום הלוואות הבעלים של אלי ז"ל משנת 2018 נדונה ומתבררת ממילא במסגרת תביעתו של יורם בבית המשפט לענייני משפחה.  הנתבעים הוסיפו כי הטענה לרישום כוזב והעברת כספים שקרית לחלוטין וכי התובעים נמנעו מלהגיש בקשה לתביעה נגזרת להשבת כספים, דבר המעיד על אפסות טענותיהם.
43. הנתבעים הדפו את טענת משבר האמור וטענו כי התביעה הינה למעשה ניסיון לכפות פירוק שיתוף על הנתבעים במסווה של תביעת קיפוח. לגרסתם, מקור המאבק הוא ברצונה הבלתי נלאה של אם התובעים, ענת, להשתלט על נכסי עיזבון אלי ז"ל ובכללם המקרקעין אשר היו רשומים על שם הורי האחים וזאת מאחר שאלי ז"ל הוריש לה בצוואתו סך של 100 ₪ בלבד.  בהקשר זה ציינו הנתבעים כי כנגד ענת מתבררות תביעות לדמי שימוש בבית משפט השלום בנתניה, וכי מכירת הנחלה לצד שלישי כבר אושרה לאחרונה, כך שהצגת הדברים על ידי התובעים חלקית ומעוותת.
44. עוד נטען כי כל טענות התובעים בדבר אי רישום מלא של ההכנסות או משיכות הכספים בדוחות רנסנס אף הן טענות סרק אשר נטענו ללא כל בסיס וכי הנתבעים לא זייפו את מסמך דרישת התשלום עבור הנחלה, הנתבעים צרפו להגנתם (נספח י"ט) דרישת תשלום ארנונה לנחלה של יורשי דליה אוהב ציון - אם הנתבעים ואלי.
45. בסיכומיהם טענו הנתבעים כי המומחית הודתה בחקירתה הנגדית שאינה מערערת על אמינות הדוחות הכספיים של הנתבעים, ומכאן ניתן ללמוד כי התנהלות הנתבעים בחברות הייתה ללא דופי והתובעים הם אלו אשר הציגו תמונה מעוותת של המציאות, על אף שהנתבעים סיפקו לתובעים את כל המסמכים שהתבקשו מהם. עוד הוסיפו כי על אף שנקבע שבכל הקשור להלוואת בעלים וזכויות בעלי המניות בחברות המשותפות יוכרעו בתביעתו של יורם בבית המשפט לענייני משפחה (אשר עודנה מתנהלת), הרי שהתובעים לא היססו לצייר תמונה מעותת לפיה נערכו שינויים בהלוואת בעלים של אלי ז"ל וכן תמונה של ירידה במזומנים, חרף העובדה שהדוחות הכספיים מראים שיורם הוא בעל הלוואת הבעלים הגדולה ביותר ועבורה נעשה פירעון חלקי של 1.9 מיליון ש"ח.  לעניין זה ביקשו הנתבעים להסתמך על עדותה של המומחית אשר אישרה בחקירתה הנגדית כי הלוואת הבעלים של אלי ז"ל הייתה תמיד לאורך השנים כשני מיליון ₪.
46. לעניין טענות התובעים בדבר השכר אשר שולם לנתבעים, הוסיפו הנתבעים כי שכר הניהול לשנים 2017,2018 ומחצית 2019 שולם על ידי אוהב ציון השקעות בסך של 600,000 ₪ (300,000 ₪ לכל אחד) רטרואקטיבית בשנת 2019 כנגד חשבונית מס, וסווג בדוח רווח והפסד תחת רכיב "שכר דירה ואחזקה". נטען כי בשנת 2020 חויבה החברה בסך של 300,000 ₪ (150,000 ₪ לכל אחד) עבור הוצאות ניהול תחת אותו רכיב, סכום אשר טרם נמשך בפועל על ידי הנתבעים.  הנתבעים הדגישו כי החל משנת 2021 שכרם משולם בתלוש שכר ומופיע תחת רכיב "משכורות ונלוות".  לעניין זה טענו הנתבעים כי המומחית אישרה בעדותה שהגידול ברכיב המשכורות נובע מתשלום השכר של 10,000 ₪ לחודש, ולא טענה כי מדובר בשכר שאינו סביר.
47. ביחס לטענות התובעים באשר לירידה ברווח התפעולי - טענו הנתבעים כי רווח זה ירד בשל רכיבי שכר הנתבעים ומכל מקום פעילויותיה של אוהב ציון השקעות מושפעות ממגמות השוק וסיכונים (בין היתר הקורונה והמלחמה). עוד נטען כי בחקירתו החוזרת אישר רונן כי הוא ויורם לא לקחו שקל אחד ממגדל הקיסר משנת 2017 ואילך, וכי לגבי חברת "רנסנס" קיימת הלוואת בעלים ומשכורות שמגיעות לרונן.
48. הנתבעים המשיכו לכפור בטענת התובעים למשבר אמון וטענו כי אלו לא הוכחו כלל. בעניין זה הוסיפו כי התובעים הם אלו אשר בחרו לנתק קשריהם עם אחיהם החורגים והנתבעים עם פטירת אביהם וכי מכל מקום התובעים מעולם לא לקחו חלק בניהול החברות.  עוד הוסף כי טענות התובעים לגבי מערכת היחסים הקלוקלת תמוהה בשים לב לכך שעד לפטירת אלי ז"ל היחסים בינהם היו חמים.  כן הוסיפו הנתבעים כי טענת התובעים בנושא זיוף מכתב הארנונה דינה להדחות מאחר והוכח כי אכן נשלחה דרישה שכזו על ידי המועצה (וכי מכל מקום, לטענתם, התובעים לא זימנו לחקירה את ראש המועצה).  הנתבעים הוסיפו כי טענותיה של טל לאיומים כלפיה על ידי הנתבעים נטענו רק בדיון ההוכחות וללא שהובאו קודם בתצהירה.
49. הנתבעים טענו כי התובעים הם אלו אשר בחרו במודע שלא לזמן לעדות את רואה החשבון עורך הדוחות ולא להציג את ניירות העבודה שברשותם, דבר המעיד על היעדר ממצא ממשי נגד תקינות ניהול החברות. בנוסף, טענו הנתבעים כי כל הרישומים החשבונאיים, כגון סיווג ההלוואה ל"מגדל קיסר", נעשו כדין וכי בהיעדר חקירה של עורך הדוחות, יש לקבל את הדוחות הכספיים המבוקרים כמשקפים תמונה מלאה ומהימנה.
50. לעניין טענות התובעים בדבר אי חלוקת דיבידנדים טענו התובעים כי למעט שכר ניהול בגובה סביר ופירעון הלוואת בעלים הם לא משכו כספים מהחברה, וכי מאז פטירת אלי ז"ל בשנת 2017 לא חולקו דיבידנדים בחברות, לפיכך לא הוכח איזו ציפייה נפגעה אצל התובעים. כן טענו הנתבעים כי הימנעות התובעים מצירוף כלל בעלי המניות וכלל החברות המשותפות לתביעה מלמדת כי אין מדובר ברצון אמיתי בהיפרדות סופית אלא בניסיון להמשך התדיינות משפטית.
51. לסיכום טענו הנתבעים כי לא הוכח כל קיפוח או אף קיומה של "מעיין שותפות" שכן התובעים מעולם לא עבדו בחברות או ביקשו לקחת חלק בניהולן, ומכל מקום יחסי הצדדים לא אופיינו ביחס אישי מול בעלי המניות, אשר כרוך באמון הדדי. הנתבעים הפנו בעניין זה לע"א 94/20 טוביה לוסקין נ' גבעות עולם נפט בע"מ, פורסם בנבו, ניתן ביום 18.8.22, (להלן: עניין לוסקין).  עוד הם טענו כי החברות אינן מצויות במבוי סתום והפנו לע"א 6290/17 גבריאל מגנזי נ' יואב לוי, פורסם בנבו, ניתן ביום 11.2.18, (להלן: עניין מגנזי).  משכך טענו הנתבעים לאי קיומה של עילה המצדיקה מתן סעד של היפרדות, לא כל שכן כאשר לא הוכח כי פעילות החברה נגועה בחוסר תום לב או במרמה או כי בוצעו משיכות כספים חד צדדיות על ידי בעלי מניות הרוב.  הנתבעים הוסיפו כי הנתק ביחסי הצדדים נבע מרצונם החופשי של התובעים בעקבות התנגדותם לפינוי אימם, ענת, מהנחלה בסביון שנמכרה בסופו של דבר לצד שלישי וכי הדרישה לכפות את רכישת המניות אינה ראויה, אם כי התובעים רשאים לפעול למכירת מניותיהם על ידי מכירתן לצד שלישי.

דיון, וראשית ההכרעה בתמצית

52. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות; בתצהירים; בחוות דעת המומחית; שמעתי את עדויות הצדדים והתרשמתי מהעדים, קובעת אני כי דין התביעה להתקבל, בחלקה. סבורה אני כי התובעים הרימו את הנטל המוטל עליהם בנסיבות העניין והוכיחו כי הנתבעים מנהלים את אוהב ציון השקעות ומגדל הקיסר באופן המקפח את זכויותיהם.  קיפוח זה בא לידי ביטוי בהעמסת הוצאות על החברות למן פטירתו של אלי ז"ל, כשההסברים שניתנו לעלייה זו סותרים מבולבלים ואינם תואמים את הרשום בדו"חות הכספיים; בביצוע שינויים רטרואקטיבים לעניין ההלוואות בחברות, באופו המקפח את התובעים; בהסתרת מידע ומסמכים באופן שיטתי באופן הפוגע בציפייה הלגיטימית של התובעים כבעלי מניות המיעוט.
53. הגעתי לכלל מסקנה שקיים משבר אמון בין הצדדים וכי אי השיווין ביחסי הכוחות בין הדודים (רונן ויורם) לאחיינהם התובעים הינו חריף ומר. התרשמתי שהנתבעים מנסים להסיט את האש לענת שאינה מעורבת כלל בתיק זה ואין לה כל חלק במניות החברות (ראו למשל האמור בסעיפים 13-15 לסיכומי הנתבעים; חקירת טל בעמ' 32 שו' 21-28; עמ' 33 שו' 3-21).  גם אם לנתבעים יש "בטן מלאה" על ענת (ואיני מביעה דעה בעניין זה), אין בכך כדי להשפיע על ההכרעה בתיק זה, וראו דבריי בעמ' 33 שו' 22-31 לפרו'.
54. סבורה אני כי אין מניעה להעניק את הסעד המבוקש במתכונת עליה אורה שכן מתקיימות הנסיבות המצדיקות רכישה כפויה, כפי שיפורט להלן. עם זאת, אין מקום ליתן את הסעד המבוקש בעניין חברת רנסנס וכן אין מקום להורות על אכיפת האופציה.  להנמקת קביעותיי לעיל, אדרש תחילה למסגרת הנורמטיבית הנדרשת; לנטל ההוכחה והחזקות הראייתיות; למסקנות העובדתיות אליהן הגעתי והמסקנות המשפטיות המתחייבות, כפועל יוצא.

המסגרת הנורמטיבית ותחילה עילת הקיפוח - הכלל

55. הטענה בדבר קיפוח של בעל מניות בחברה מבוססת על הוראת סעיף 191 (א) לחוק החברות, אשר קובע כדלקמן:

"התנהל ענין מענייניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה".

56. על אף שהמונח "קיפוח" לא פורש בחוק, השתרשה בפסיקה התפיסה לפיה מתקיים קיפוח כאשר נפגעו ציפיותיהם הלגיטימיות של הצדדים, וגם במקרים בהם לא הוכחה כלל הפרת זכות שהוקנתה לבעלי מניות בחברה במסמכי היסוד שבה, ראו בע"א 8712/13 אדלר נ' לבנת, פורסם בנבו, ניתן ביום 1.9.15, בפס' 66, להלן: עניין אדלר):

"דומה כי בפסיקתו של בית משפט זה השתרש זה מכבר העיקרון לפיו "קיפוח יתקיים כל אימת שתהיה פגיעה בציפיות הלגיטימיות של הצדדים, אפילו אין בהתנהגות המשמשת בסיס לתביעה משום הפרת זכות המוקנית לבעל מניות במסמכי היסוד של החברה" [כהן, בעמ' 120.  עיינו גם: אירית חביב-סגל דיני חברות כרך א 611-610,635 (2007) (להלן: חביב-סגל); בהט, בעמ' 789-787].

57. עוד נקבע כי בקביעת "ציפיותיהם הלגיטימיות" של בעלי המניות, יש להתחשב בנסיבות העניין ובכלל כך באופי החברה (ע"א 2773/04 נצבא חברה להתנחלות בע"מ נ' עטר, פורסם בנבו, ניתן ביום 14.12.06, בפסקה 21, ע"א 2718/09 "גדיש" קרנות גמולים בע"מ נ' אלסינט בע"מ, פורסם בנבו, ניתן ביום 28.5.12, בפסקה 27, להלן: עניין גדיש).
58. בפסיקה פורש סעיף 191 האמור, "כנורמה כללית וגמישה להתערבות בית המשפט לשם קביעת נורמה של הוגנות גם בתחום המסחרי של ניהול החברה" (ע"א 2699/92 ניסים בכר נ' ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים, פורסם בנבו, מיום 2.6.96 בפסקה 8, להלן: עניין בכר). כמו כן, נקבע כי גבולותיה של הנורמה עשויים להשתנות בהתאם לנסיבות העניין הנדון (צפורה כהן, בעלי מניות בחברה - זכויות תביעה ותרופות - כרך ב', 93, מהדורה שנייה, 2008, להלן: צפורה כהן).

ראו לעניין זה גם בעניין בכר בפסקה 9: