ובכל מקרה אילו נכון לקבל את עמדת החברה כי אלמלא המצגים המטעים של העיריה לא היתה מאריכה החברה את ההלוואה, היתה מבטלת ההסכם ומקבת השבה של דמי השימוש ששילמה, הרי שעיון בהסכמי ההלוואה המסדירים את התחייבות התובעת 3 אל מול הגורם השלישי המלווה המדובר בהסכם ראשון מיום 2.4.2016 ארכה ראשונה מיום 4.4.17 וארכה שניה מיום 25.4.18. אין כל עדות לארכות נוספות.
בתוך פרק זמן, וגם אם היה עומד כל המידע לפני החברה, כפי שקבעתי לעיל, לא שוכנעתי כי בסבירות גבוהה היתה החברה מבטלת את ההסכם.
בהינתן האמור, תביעת החברה בראש נזק זה נדחית.
הוצאות שהוציאו התובעים לקידום הפרויקט
- החברה טענה, כי נדרשה להתחיל בביצוע משימות התכנון בסמוך לאחר חתימת ההסכם, בהתאם להתחייבותה בסעיף 7.3 להסכם, ועוד בטרם התקיימותם של התנאים המתלים. לכן, עם חתימת ההסכם, החברה פעלה באופן נמרץ לקידום הפרויקט, תוך השקעת כספים ומשאבים רבים העולים לסך של כ- 4 מיליון ₪ (ראו סעיף 17-18 לתצהיר וכטר; וסעיף 7 לתצהיר בני דוד), והכל בהסתמך על חתימת ההסכם ומצגיה של העירייה, ושבגין כך שינתה את מצבה לרעה.
נטען כי בין היתר, החברה התקשרה עם יועצים, עורכי-דין ומתכננים שונים, שכבר החלו בעבודתם, הכל על מנת שהחברה תוכל לעמוד בלוחות הזמנים הקבועים בהסכם, ולקדם את הפרויקט כנדרש ממנה. כן, החברה השקיעה זמן ניהולי רב, העולה לכדי מאות שעות עבודה של אנשיה בטיפול (ראו סעיף 22 לתצהיר וכטר וכן אישור רואה-חשבון (ת/9) וכרטסות (ת/10) התומכות בדברים).
- בהתאם, בחן רו"ח סיטון, מטעם החברה, את ההוצאות שהוציאה החברה לשם כך, ובסעיף 6 לחוות דעתו סיכם את הממצאים שעלו וכתב: "שיפוי בגין ההוצאות שהוצאו בחברת וי אקוויטי בגין הפרויקט - החברה שילמה הוצאות ע"ס 1,425,868 ₪ אשר להן היא זכאית להחזר בסכום הקרן בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת התביעה. כאשר סה"כ הסכום הינו 1,602,308 ₪ להן זכאית החברה להחזר, לפי הפירוט הבא:
- החברה תמכה דרישת תשלום זו בחוו"ד רו"ח סיטון אשר הפנה בחוות דעתו למאזני בוחן של החברה (ראו נספח ה' לחוו"ד), אשר כוללים פירוט אודות כל אותן הוצאות שהוציאה החברה, וכן נספח ד' לחוו"ד רו"ח סיטון הכוללים תחשיבים בדבר הריבית וההצמדה שנצברו בגין הוצאות אלו.
- בעניין זה ראיתי לנכון לקבל דרישת החברה הנתמכת בחוות דעת מומחה באופן חלקי. ראשית יאמר, כי מרבית ההוצאות הנדרשות הוצאו בשלבים מתקדמים של ההתקשרות, במהלך השנים 2019,2021 ו - 2022, בעת שהיה על העיריה ליידע את החברה בדבר עמדתו הברורה של משרד הפנים, אשר אם לא היתה ברורה דיה בשלבים הראשונים של ההתקשרות הרי שקיבלה מענה חד משמעי בעניין מכרז סופרמטיסט, במכתב שנשלח לעיריה על ידי משרד הפנים ביום 20.11.2017. ובוודאי לאחר מכן משהתקבל מכתב משרד הפנים מיום 12.3.2020 הדוחה את אישור עסקת אומרטה גם ועל אף ששונתה התכנית החלה על המקרקעין מושא ההתקשרות.
בהינתן העובדה כי מרבית ההוצאות המשמעותיות הוצאו החל מחודש יוני 2021, אז כבר היתה מודעת העיריה לעמדתו הנחרצת של משרד הפנים מיום 12.3.2020 ולאחר מכן עמדתו אשר הוגשה, ביום 13.4.21, בתגובתו במסגרת עתירת אומרטה לבית המשפט, ראיתי לנכון לדחות בקשתה להכיר בדרישת התשלום עבור הדפסות ושמאות שהוצאו בשנת 2019. ולהכיר בהוצאות שהוציאה החברה במהלך שנת 2021 ואילך, הוצאות שבסבירות גבוהה לא היתה נדרשת להן אם היתה מונחת בפניה באותה עת עמדתו הנחרצת של משרד הפנים.