על כן, ולהשקפתי, בבואנו ליישם את "חוק החיזוק", עלינו לשנות מהתפיסה הרגילה המנחה אותנו בהגנת זכויותיהם הקנייניות של בעלי דירות ברכוש המשותף, ובמקום לנהוג על פי תפיסת ההגנה הכללית בדיני המקרקעין, עלינו לאמץ את התפיסה שעמדה בבסיס "פס"ד צודלר"..... כאשר יינתן היתר הבניה, והמיעוט עדיין יעמוד בסרובו ליתן הסכמתו, יתייצב נא הרוב בפני המפקח על רישום המקרקעין, והמפקח יבחן האם הופר השוויון, והאם הרוב נוהג בתום לב, והאם "הפיחותים" בזכויות הקניין של המיעוט בטלים בשישים לעומת ההנאה הצומחת לו מעבודות החיזוק הנעשות בבית. ...."
הניתוח אשר נערך על ידי כב' השופט כהן בעניין קלצוק, באשר לזכותו הקניינית המוחלשת של בעל דירה בבית משותף -מקובל עלי ורלוונטי לגישתי גם בהקשר לזכויות בעל דירה בבית משותף אשר מתנגד לפרויקט פינוי בינוי עליו חלות הוראות חוק פינוי בינוי. זאת הואיל וגם במקרה זה האחרון, הביע המחוקק דעתו ולפיה יש להוריד את רף ההסכמה, נוכח חשיבות הפרויקטים וכן (כעולה מפורשות מדברי ההסבר כמו גם מהדברים אשר הושמעו בכנסת עובר לאישור החוק) בשים לב לזכות הקניינית המוחלשת בה עסקינן (ראו גם עניין שורצברגר בפסקאות 22-23). בצד כל אלו ועל מנת שהיריעה לא תצא חסרה, הנני מוצאת להבהיר ולדייק, באשר לזכות בעל דירה בבית משותף, כי בעל דירה כאמור אוחז בשתי זכויות - זכותו בדירת המגורים שלו וזכותו ברכוש המשותף. בהתאמה, את הזכות של בעל דירה בבית משותף ניתן לראות כצירוף של בעלות ייחודית ובעלות משותפת. כשהבעלות הייחודית משתרעת על הדירה, ואילו הבעלות המשותפת חלה על החלקים שברכוש המשותף (ראו - יהושע ויסמן דיני קניין - בעלות ושיתוף (תשנ"ז), בעמוד 336). ולא הרי היקף הגנת הזכות לבעלות הייחודית של בעל הדירה בדירתו, כהיקפה של ההגנה על זכות בעלותו המשותפת של בעל הדירה ברכוש המשותף. זאת הואיל וברי כי ההגנה על הראשונה חזקה יותר מאשר על השנייה. יחד עם זאת, מובהר מפורשות כי גם ההגנה על זכות הבעלות הייחודית של בעל הדירה בדירתו, אינה מוחלטת, אלא שגם באשר אליה ניתן למצוא ראיות לכרסום במסגרת הדין. כך ולשם הדוגמא, מהותה המוחלשת של הבעלות גם בדירת המגורים מוצאת ביטויה בכך שלא ניתן להעביר הזכויות בדירה בנפרד מהזכויות ברכוש המשותף. כן ימצא תימוכין לאמור בהסדר הקבוע בסעיף 60 לחוק המקרקעין במסגרתו ניתן לאכוף על בעל דירה שאינו מעונין בכך, להשתתף בהוצאות שיקום הבית או למכור דירתו. ביטוי נוסף לכך ימצא בהוראת סעיף 2(ב) לתקנון המצוי ובהתאם לה לא רשאי בעל דירה לעשות שינויים בדירתו אשר יש בהם בכדי להוביל לפגיעה בדירת שכנו (להרחבה ראו ויסמן בעמודים 337-351). על כל הוראות אלו המלמדות על כרסום ספציפי בזכות הקניין מקום בו עסקינן בזכות בבית משותף, יש להוסיף את ההוראה הכללית החלה על זכות קניינית בהתאם לחוק המקרקעין והקבועה בסעיף 14 לחוק המקרקעין ובהתאם לה ככלל: "בעלות וזכויות אחרות במקרקעין, אין בהן כשלעצמן כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר." - קרי המלמדת אף היא חיזוק לכך שיש להגביל גם את "שרירותיות הבעלות" מכוח חובות תום לב (לעניין זה ראו גם עניין שורצברגר בפסקאות 26-28).