"ראשית, יודגש - לאור הערתו של כב' השופט כשר בעניין שוחט בעליון - שקביעתי ולפיה המבחן הרלוונטי הוא הכמותי-מהותי, אין פירושה כי בכל מקרה יוחל רק מבחן זה, אלא שמדובר במבחן העיקרי שיש להחיל וברי כי במקרי קיצון, בהם מדובר בהפרשים כלכליים מהותיים, ניתן להידרש אף לכך במסגרת השיקולים אשר נשקלים במסגרת הליך אישור הפרויקט.
שנית - ובמיוחד מקום בו מדובר בהריסה ובנייה מחדש - קביעה ולפיה המבחן הרלוונטי הוא המבחן הכמותי-מהותי, אין פירושה כי לכלל בעלי הדירות תוקנה במסגרת הפרויקט תוספת שטחים זהה. אלא, שעל התוספת להיות שוויונית- קרי, שלשווים תוקנה תוספת זהה. זאת הואיל ובקביעתי ולפיה השוויון הרלוונטי הוא השוויון הכמותי, אין כדי לאיין את ההלכה כפי שנקבעה מקדמא דנא ובהתאם לה, שוויון יש להחיל בין שווים וכי לא מתקיימת אפליה, אלא מקום בו ננקט יחס שונה אל שווים. קרי שעל מנת שתתקבל טענת אפליה על הטוען לאפליה להראות כי הוא שווה לקבוצת ההשוואה ולמרות זאת ננקט כלפיו יחס שונה...
בהתאמה - ככל שקיימים הבדלים כמותיים בדירות המוצא - קרי מקום בו מדובר בדירות בגדלים שונים, ניתן לקבוע- במקרים המתאימים - כי השוויון מתקיים גם מקום בו לבעלי דירות שונות הוקנו תוספות שטח שונות. הנני סבורה כי קביעה זו רלוונטית במיוחד במקרים בהם נהרס הבית המשותף ונבנה מחדש. זאת בהינתן שבהתאם לסעיף 52 לחוק המקרקעין, שיעור בעלותו של כל בעל דירה ברכוש המשותף, הוא נגזרת של שטח דירתו באופן יחסי לשטח הדירות האחרות. בהתאמה, כאשר נהרס הבית המשותף, כך גם קבועות ורשומות זכויות בעלי הדירות במקרקעין עליהם היה בנוי הבית המשותף. משכך, קביעה ולפיה בעלי דירות מוצא גדולות יותר - שלהם אף מלכתחילה שיעור בעלות גדול יותר במקרקעין - יזכו לתוספת גדולה יותר, התואמת את היחסיות בשיעור הבעלות במקרקעין - תואמת על פניו את זכויות הקניין של בעלי הדירות השונים ומשכך אין בה כדי להפר את השוויון ביניהם. עוד יש לזכור בהקשר זה כי אמנם, כחלק מהנמקתי לעניין קביעת המבחן המהותי-כמותי, ציינתי כי מבחן זה עולה בקנה אחד עם אופי התמריצים בהתאם לתמ"א 38 שאף הם תמריצים כמותיים, אשר על פניו אינם מבחינים בין שווין ההתחלתי של הדירות השונות או גודלן. יחד עם זאת, יש להדגיש בהקשר לכך שניים- ראשית, כי הגם שבמסגרת התמ"א נקבעו תמריצים שונים בדמות תוספת שטחים, תמריצים אלו שנקבעו בתכנית אינם בגדר זכויות מוקנות, אלא שמדובר בתמריצים מקסימליים שנתונים לשיקול דעת המוסד התכנוני (ראו מיכה גדרון ואהרון נמדר תמ"א 38 (2012), בעמודים 337-339 וכן, עע"מ 7381/15 ש. דורפברגר בע"מ נ' אברהם עודד [פורסם בנבו] (30.10.16) בפסקה 31)). בהתאמה, במקרים רבים לא מתקבלת במסגרת התכנון מלוא חבילת התמריצים הקבועה בתמ"א. לכך יש להוסיף כי מטבע הדברים, הסכם התמ"א הוא פרי משא ומתן המגלם איזונים בין דרישות בעלי הדירות השונים לבין האפשרויות הנובעות מהאילוצים הכלכליים והתכנוניים של הפרויקט. לאור זאת, הנני סבורה כי ניתן לגלם בו דרישות לגיטימיות של בעלי דירות בעלות איפיונים שונים מהותית - כגון דרישה של בעל דירת מוצא גדולה יותר לקבל תוספת שטח גדולה יותר, או של בעל דירה עם הצמדות מיוחדות לקבל דירת תמורה שתביא לידי ביטוי את ייחודיות דירתו".