"חוק פינוי ובינוי אינו קובע במפורש כי העדר שוויון מהווה עילת סירוב סבירה, וסעיף 6 לחוק אף מסתפק בחובת גילוי ושקיפות לגבי שינויים בתמורה. עם זאת, נקבע כי בחינת השוויון המהותי בין בעלי דירות בעלי מאפיינים דומים היא חלק בלתי נפרד מבדיקת כדאיות העסקה; מכאן, עולה כי אף שהשוויון אינו "תנאי סף" סטטוטורי ברשימת עילות הסירוב, הוא מהווה קריטריון מהותי שבית המשפט בוחן כדי לוודא שהעסקה הוגנת ואינה מקפחת, וזאת כדי למנוע מצב שבו דייר אחד מקבל תנאים נחותים משמעותית ללא הצדקה עניינית."
במסגרת הפסיקה נדונה השאלה מהו אותו שוויון הרלוונטי לטענת הסרבנות - האם שוויון כמותי - קרי אשר בהתאם לו תזכה כל דירה לתוספת שטח זהה או שיוויון כמותי אשר יביא לידי ביטוי את מאפייני דירת המקור בקביעת התוספת הכמותית אשר תקבע בדירת התמורה. במאמר מוסגר אציין כי סוגיה נוספת אשר נדונה היא האם בקביעת מאפייני דירת המקור יש להביא לידי ביטוי פערים כלכליים ונוסף על כך האם התוספות צריכות להיות שוות כלכלית- קרי האם השוויון צריך להיות כלכלי ואולם, לסוגיה זו אינני נדרשת במקרה דנן (לשם הרחבה בסוגיה זו האחרונה ראו - עש"א (מחוזי ת"א) 32926-01-22 ישראל ניצה נ' יהב רון (15.06.2022); עש"א (מחוזי ת"א) 14413-02-22 שלמה שוחט נ' יוכבד פרץ (26.4.2022); רע"א 4443/22 יוכבד פרץ נ' שלמה שוחט (07.08.2022); עש"א (ת"א) 19339-01-23 עו"ד הלן אייזן נ' טקר ליאון ברנרד (15.5.2023) (להלן: "עניין אייזן")).
בסוגיה הרלוונטית על פניו לענייננו והיא נסבה על השאלה האם השוויון צריך להיות כמותי או מהותי - דומה כי הגישה הרווחת בפסיקה היא כי השוויון הרלוונטי הוא השוויון המהותי. כך, למהות השוויון בתמורות בעסקה דומה- עסקה לפי תמ"א 38, נדרשתי בעניין אייזן. באותו המקרה חולקו הדירות השונות בפרויקט לקבוצות - דירות קטנות ודירות גדולות ונקבעה תמורה לדירות בהתאם לגודלן, באופן שהדירות הגדולות קיבלו תוספת גדולה יותר מאשר הדירות הקטנות. בנסיבות אלו טענו בעלי הדירות הקטנות כי הואיל והתמורה אינה שוויונית הרי שסירובם לעסקה - סביר. טענה זו נדחתה על ידי תוך שקבעתי כי את השוויון יש לקבוע בשים לב לקבוצת השווים ובהלימה כי מקום בו קיים הבדל מלכתחילה בין הדירות לאור גודלן (המשפיע גם על חלקן ברכוש המשותף), קיימת הצדקה להבדל בתמורות ונשמר השוויון המהותי. כך קבעתי בסעיף 25 לפסק הדין: