סכום התביעה
- 00כלל בסיסי הוא, כי כתב טענות חייב להציג תמונה מלאה, ברורה ומפורשת של עילת התביעה ושל הסעד המבוקש. תקנות סדר הדין האזרחי מטילות על התובע את הנטל לפרוש את המסכת העובדתית והחישובים העומדים בבסיס דרישתו הכספית, באופן המאפשר לנתבע להתגונן כראוי ולבית המשפט לעשות משפט.
- 0במקרה הנדון, הועמד סכום התביעה על סך של 180,000 ש"ח. אולם, מעיון בכתב התביעה עולה תמונה חלקית ומקוטעת: התובע מציין במפורש חוב דמי שכירות בסך של 124,648 ש"ח, לצד חוב ארנונה בסך של 20,000 ש"ח. במצטבר, מפרט אפוא כתב התביעה חוב בסך 144,648 ש"ח בלבד, תוך שהוא מותיר פער משמעותי מסכום התביעה (35,352 ש"ח), אשר נותר ללא עיגון מפורש בגוף הטענות.
- לקראת סופו של כתב התביעה (סעיף 23) מציין התובע, כי סכום התביעה (180,000 ש"ח) משקף אומדן הכולל "תוספת מע"מ כחוק, ריביות הצמדה ושכ"ט עו"ד". ברם, אין לקבל את הכללתו של "אומדן" המרכז סכומים בלתי מוסברים כחלק מסכום התביעה. ככלל, על התובע חלה חובה לפרט את חישובם של רכיבים כגון מע"מ, והפרשי הצמדה וריבית; להציג את קרן החוב עליה הם חלים; ולבאר כיצד מתיישבים הנתונים החשבונאיים עם הסכום הנתבע.
- יתרה מכך. קרן החוב, כמוסבר לעיל, מורכבת מחוב בגין אי-תשלום דמי שכירות (הנקובים בערכים הכוללים מע"מ), ומחוב בגין אי-תשלום ארנונה. תחשיב דמי השכירות כבר כולל את רכיב המע"מ וממילא אין להוסיפו בשנית, במסגרת האומדן. ואילו תשלום ארנונה לרשות מקומית אינו מהווה עסקת עסק או מתן שירות במובן של חוק מע"מ, ולכן הרשות המקומית אינה גובה (ואינה רשאית לגבות) מע"מ בגין תשלומי ארנונה. משכך, גם החוב עצמו אינו כולל מע"מ.
- אשר ליתר הרכיבים במסגרת האומדן (ריביות, הצמדה ושכר טרחת עורך דין): אלו אינם מהווים עילת תביעה עצמאית שצמחה בטרם נפתח ההליך ושבגינה מוגשת התביעה, אלא הם סעדים נלווים שפסיקתם נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט בהתאם לתוצאות ההליך. ערבוב בין חובות מהותיים נטענים (דמי שכירות וארנונה) לבין הוצאות משפטיות עתידיות, פוגע ביכולתו של הנתבע להתגונן, מכביד על בירור המחלוקת, וחוטא לעקרון תום הלב הדיוני.
- משכך, בבוא בית המשפט להכריע בטענות בדבר קיומם של חובות, אין מנוס מצמצום הדיון לאותם רכיבים שנטענו באופן מפורש במסגרת כתב התביעה (דמי שכירות וארנונה), תוך דחיית הדרישות הסתמיות והבלתי מבוססות שנבלעו באומדן הגלובלי.