- מחירו של טור בודד הוא 3 ₪. עלות ההשתתפות היא נגזרת של מספר הטורים אשר מילא המשתתף. כך לדוגמה בהימור רב טורי - טופס ההשתתפות המיוחד - בו בחר המשתתף לערוך בשתי שורות שלושה סימונים שונים באותה השורה (שתי "שלשות") ובחמש שורות נוספות שני סימונים שונים באותה השורה (חמישה "כפולים"), יהא מחיר ההשתתפות 864 ₪. החישוב מבוצע באופן הבא:
32 X 25 = 288 טורים
288 טורים X 3 ₪ לטור = 864 ₪
טענות המבקש
- המבקש מבקש להגדיר את חברי הקבוצה ככל לקוחות המשיבה שרכשו בשבע השנים קודם להגשת בקשת האישור טופסי הגרלה לאחד מהימורי הווינר.
בבקשת האישור טוען המבקש כי המשיבה מפרה הפרה בוטה את הוראות הדין בכל הנוגע להימורי הווינר בכך שהיא נמנעת מלפרסם את מחירי התמהילים השונים של ההימורים. עוד נטען כי על אף שניתן להשתתף בהימורי הווינר בעלות מינימאלית של 3 ₪ (עלותו של טור בודד), המשיבה אינה מביאה מידע זה לידיעת ציבור לקוחותיה בחלק מהימורי הווינר. המבקש סבור כי התנהלותה של המשיבה עולה כדי הטעיה, רשלנות, עשיית עושר ולא במשפט, הפרה של דיני החוזים, ועוד. עוד בפי המבקש הטענה כי התנהלות זו של המשיבה מסבה נזק ממון באשר לו היה עומד מידע זה בפני מי מחברי הקבוצה היה הוא רוכש טופס זול יותר. בנוסף לנזק הממון, סבור המבקש כי נגרם לחברי הקבוצה נזק שאינו ממון בגין הפגיעה באוטונומיה ובנוחות – במניעת היכולת של חברי הקבוצה להשוות מחירים למוצרים אחרים שמוכרת המשיבה או גוף אחר. הנזק הכולל מוערך על ידי המבקש הוא 9,500,000 ₪.
- המבקש טוען כי המידע אותו צריכה המשיבה להציג ביחס לכל אחד מהימורי הווינר הוא עלותו של טור בודד, עלותם של 10-2 טורים בודדים בנפרד, וכן עלות טפסים רב טוריים ("כפולים" ו"שלשות"). המצב נכון ליום הגשת הבקשה הוא כי ב"מחצית Winner" לא מופיע כל מידע; ב"עולמיWinner " מפורסם עלות של טור בודד בלבד; ב"Winner 16" מפורסם עלות טפסים רב טוריים, וב"Winner 14" מפורסם עלות טור בודד וכן דוגמא בודדת לטור הכולל 4 "כפולים".
- וביתר פירוט, בטענותיו מתמקד המבקש במספר עילות תביעה מרכזיות - הפרת חובה חקוקה; עילה מכוח חוק הגנת הצרכן, וכן עשיית עושר ולא במשפט.
החובות החקוקות אשר הופרו לטענת המבקש עניינן בדיני הגנת הצרכן. בבקשת האישור מפנה המבקש לסעיפים 17א ו- 17ב לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") לפיהם עוסק המוכר טובין לצרכן יציג על גביהם או על גבי אריזתם את המחיר הכולל שלהם, במקום הנראה לעין. הוראה זו חלה גם על "טובין המוצגים על ידי עוסק לראווה בכל דרך שהיא" (סעיף 17ב(ג)). עוד מפנה המבקש לסעיף 1 לתוספת לתקנות הגנת הצרכן (כללים שונים לפרסום מחירי נכסים ושירותים), התשנ"א-1991. בעניין זה מפרט המבקש כי על פי תקנות אלה מצרכים הנמכרים מאחורי הדלפק ולצרכן אין גישה אליהם, ניתן להציג מחירם באמצעות העמדת קטלוג מחירים על הדלפק. המבקש סבור כי המשיבה מפרה את הוראות דיני הגנת הצרכן בין אם ייקבע כי מדובר במוצרים הנמכרים מאחורי הדלפק ובין אם ייקבע כי הימורי הווינר מהווים מוצרים המוצגים לראווה בכל דרך אחרת. עוד טוען המבקש להפרת האמור בסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, וכן להפרת צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הצגת מחיר של סוג מצרכים מסוימים), התשנ"א-1991.
בנוסף טוען המבקש לעילה עצמאית מכוח חוק הגנת הצרכן, ובמיוחד מכוח סעיף 2 לחוק שעניינו הטעיית ציבור הלקוחות בכך שהמשיבה לא יידעה את הציבור אודות האפשרות לרכוש טפסי הימורי ווינר זולים יותר. עוד טוען המבקש להפרת סעיף 4 לחוק הגנת הצרכן בכך שהמשיבה הפרה את חובת הגילוי החלה עליה בנוגע ל"כל פרט מהותי לגבי נכס..."
עילה נוספת לטענת המבקש מקורה בחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, ובמיוחד מכוח סעיף 1 לחוק זה. המבקש סבור כי המשיבה נהנית מהכנסות ממכירת מוצרים יקרים יותר וכי הכנסות אלה הושגו שלא כדין ועל המשיבה להשיבן.