- בסיכומיו הודיע המבקש כי "המשיבה מילאה אחר כל צווי העשה אותם ביקש בבקשה העיקרית" (עמ' 1 לסיכומים), בכך שבחודשים האחרונים החלה היא לסמן בעלון המידע (להלן: "התכנייה") את הכיתוב "מינימום השתתפות (לרבות בטוטומט) - טור בודד; מחיר טור - 3 ₪", וכן החלה לפרסם מחירון מלא בנוגע לכל הימורי הווינר. להוכחת טענתו זו, צרף המבקש לסיכומיו 2 תכניות שמפיצה המשיבה ללקוחותיה.
לטענת המבקש, שינוי דרכה של המשיבה בעקבות הגשת הבקשה ותיקון הפרסומים מהווה הודאת בעל דין בדבר הפרת החובה החוקית על ידה, ובנחיצותו של פרסום המחירון.
טענות המשיבה
- המשיבה סבורה כי יש לדחות את בקשת האישור. המשיבה גורסת כי ציבור לקוחותיה היה מודע למחירו של הטור הבודד בכל הימורי הווינר (גם באלו בהן לא צוין מחירו של טור בודד) בשל כל אלה: לאחר התשלום הצרכן מקבל לידיו קבלת השתתפות ובה מצוין מחירו של טור בודד, והרי מרבית לקוחות המשיבה הם לקוחות חוזרים; בחלק מהימורי הווינר פורסמה עלותו של טור בודד; בהינתן שהמחיר בכל הימורי הווינר אחיד, אין סיבה כי יסבור מי מלקוחות המשיבה שהמחיר בהימור ווינר אחר שונה; כל לקוח יכול לקבל את המידע מבעל התחנה. בעניין זה מדגישה המשיבה כי בעלי התחנות עוברים הדרכות על ידה והיא אף מעמידה לרשותם חוברת מידע; באתר האינטרנט של המשיבה מצוין מחירו של טור בודד ולפיכך, לקוח אשר משתתף בהימורי הווינר גם באינטרנט מודע למחירו של טור בודד; מניתוח הטפסים שנשלחו בפועל עולה כי מידי שנה ממלאים הלקוחות עשרות אלפי טפסים ובהם טור בודד ומאות אלפי טפסים בהם מילא הלקוח פחות מ- 10 טורים, כך שהלכה למעשה לקוחות המשיבה מודעים לאפשרות למלא פחות מ- 10 טורים.
- אשר לטענת הפרת החובה החקוקה המעוגנת בדיני הגנת הצרכן, טוענת המשיבה כי דינים אלו עוסקים בסימון של "טובין", וכי טובין על פי חוק הפרשנות, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הפרשנות") מוגדרים כ"נכסים מוחשיים שאינם מקרקעין" (סעיף 3). המשיבה מסבירה כי הימורי הווינר אינם נכס מוחשי, וממילא אינם טובין שחוק הגנת הצרכן חל עליהם. המשתתף בהימורים אלו רוכש לטענתה את הזכות כי ההגרלה תיערך על פי הכללים המקובלים, וכן את הזכות לזכות בסכום כסף במידה וינחש נכונה. על כן, באין הוראה פרטנית על דרך פרסומו של מחיר טור בודד, מפרסמת המשיבה מחיר זה בהתאם לראות עיניה, לרבות באמצעות עלונים, האינטרנט ובעלי התחנה. אעיר כי בעניין זה ציין המבקש בסיכומי התשובה מטעמו כי הטענה מהווה הרחבת חזית אסורה.