- מסקנה זו מחייבת לעבור לבחינת התנאי השני - האם ההטעיה נוגעת לליבת העסקה, וכפי שהגדיר זאת המחוקק "ענין מהותי בעסקה".
סעיף קטן 2(א)(13) קובע כי אחד מאותם עניינים מהותיים בעסקה הוא "המחיר הרגיל או המקובל או המחיר שנדרש בעבר, לרבות תנאי האשראי ושיעור הריבית". אציין כי רשימה זו אינה סגורה (ראו בעניין זה גם סיני דויטש דיני הגנת הצרכן כרך ב' 394 (2012)). מכאן, שהמחדל של המשיבה באי הצגת המחירים והאפשריות השונות של מילוי הטפסים מהווה על פי הוראות החוק הטעיה הנוגעת ל"ענין מהותי בעסקה".
- על ההטעיה יש ללמוד גם מהתנהגותה היא לאחר הגשת בקשת האישור. אין מחלוקת כי לאחר הגשת הבקשה ובעקבותיה, שינתה המשיבה את דרכיה בכך שפרסמה את עלותו של טור בודד בכל הימורי הווינר, וכן פרסמה היא טבלת אפשרויות מילוי הטפסים ומחירם בהתאם, אם כי מבלי להודות בחובה לעשות כן, כדלקמן:
[א] עלות טור בודד - כבר במסגרת תשובת המשיבה לבקשת האישור ציינה היא כי אגב שינוי התכנייה [לאחר שקיבלה המשיבה את עצת הרגולטורים (משרד האוצר ומשרד התרבות והספורט) במסגרת עמדתם שנתבקשה על ידי בית משפט בבקשת אישור אחרת], היא "בחנה את מכלול ההנחיות המופיעות על גבי התוכניות, שפרה אותן, ובכלל זה נתנה דעתה לטענות המבקש, ובמקום שהיה חסר - הוסיפה את הכיתוב 'מחיר טור בודד 3 ₪'" (סעיף 19). אם לא די בשינוי זה, בסיכומיו ציין המבקש כי כיום על גבי התכנייה מציינת המשיבה "מינימום השתתפות (לרבות בטוטומט) - טור בודד; מחיר טור 3 ₪". להוכחת טענתו צרף כאמור המבקש שתי תכניות. המשיבה לא הכחישה הדברים או טענה אחרת לגופם, אלא התנגדה לצירוף התכניות בטענה כי הצירוף עומד בניגוד לדין. אקדים ואציין כי דין התנגדות המשיבה בעניין זה להידחות. חלקו של השינוי שערכה המשיבה בתוכניות, עליו עוד אעמוד בהמשך, בוצע לאחר שלב הבאת הראיות. במצב דברים זה מובן הוא כי לא יכול היה המבקש לצרף את התכניות העדכניות יחד עם מסכת ראיותיו.
[ב] אפשרויות מילוי הטופס והמחיר שבצדן - מעיון בתכניה החדשה שצורפה לסיכומי המבקש עולה בבירור כי המשיבה מצאה לנכון, וטוב שכך, להוסיף בגב התכנייה את הכיתוב "מחירון צירופים לטור בודד בטופס רב טורי במשחקים: Winner16, מחצית, עולמי ו-14 בעמוד 9". כמובן שבנוסף החלה היא מפרסמת את אותו המחירון, שאינו אלא טבלה המפרטת את האפשרויות השונות של מילוי הטופס ואת המחיר הכולל בצדה של כל אפשרות. להלן הטבלה: