--- סוף עמוד 46 ---
הגם שיתכן ואוזכר עניין זכרנקו שלא לצורך ורק על מנת "לדרבן" הטיפול בעניין הנאשם על ידי פקיד שומה חקירות, אין המדובר בקידום חקירה ללא חשדות רק על סמך רכילות והכפשת שם הנאשם. לא יכול להיות חולק כי בעת העברת התיק בשנית לפקיד שומה חקירות היו קיימים חשדות כנגד הנאשם, הצריכים חקירה. בנסיבות אלה, אינני מוצאת כי נפל פגם היורד לשורשו של עניין באזכור עניין זכרנקו בפנייה. לא התרשמתי כי הרשויות שמו להם למטרה לרדוף את הנאשם בגין אותו עניין או בכלל. דווקא הטיפול האיטי משהו בעניין הנאשמים, חרף החשדות בעת החקירה, מלמד את ההיפך (ראו מסקנתי בדבר השיהוי המסוים בחקירה כפי שפורט לעיל).
- מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי הרדיפה הנטענת בוססה בראיות קונקרטיות. לא השתכנעתי כי עניינו של הנאשם קיבל "טיפול מיוחד" מידי מי מהרשויות. זכותן ואף חובתן של הרשויות למצות חקירה מקום בו קם חשד לביצוע עבירות ונראה כי כך עשו במקרה דנן. משכך, טענות ההגנה מן הצדק ככל שעדיין נטענות בהקשר זה נידחות.
סוף דבר:
- טענות ההגנה מן הצדק ביחס לכלל האישומים נדחות.
אני מרשיעה את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן בשנית:
נאשם 1 – 12 עבירות על פי סעיפים 220(1), 220(5) לפקודה, כמפורט באישומים, ביחד עם הנאשמות ובנפרד, במסגרת דוחותיו האישיים. לא מצאתי להרשיע את הנאשם בעבירה לפי סעיף 220(4) ביחס לאישום הראשון.
נאשמת 3 –5 עבירות על פי סעיפים 220(1) ו- 220(5) לפקודה.
נאשמת 4 - 3 עבירות על פי סעיף 220(5) לפקודה.
נאשמת 5- 3 עבירות על פי סעיף 220(5) לפקודה.
ניתנה היום, כ"ח טבת תשע"ז, 26 ינואר 2017, במעמד הצדדים
דנה אמיר
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה