בית הדין הארצי לעבודה עע 363/07
שרונה ארביב המערערת והמשיבה שכנגד
פואמיקס בע"מ המשיבה והמערערת שכנגד
בפני: הנשיא סטיב אדלר, השופט שמואל צור, השופטת רונית רוזנפלד נציג עובדים מר רן חרמש, נציג מעבידים מר ישראל בן יהודה
ב"כ המערערת: עו"ד שיראל נקדימון-בר, עו"ד אודליה לוי-אטינגר ב"כ המשיבה: עו"ד אורלי לייבו
פסק דין
השופטת רונית רוזנפלד
פתח דבר
- המערערת, אם לשני ילדים, שעבדה אצל המשיבה (להלן גם- החברה) כ"מזכירת החברה", התחילה את עבודתה בחברה בהיותה בהיריון. בראיון העבודה שקיים עימה אחד ממנהלי החברה נמנעה המערערת (להלן גם - העובדת) מלגלות את דבר הריונה. המערערת הספיקה לעבוד בחברה במשך תקופה בת כחודשיים ומחצה, עד שמנהל החברה הודיע לה על פיטוריה מן העבודה בסמוך לאחר שהודיעה לו על הריונה, בהיותה בחודש החמישי להיריון.
האם דבר הריונה של מועמדת לעבודה הינו בגדר עובדה רלוונטית ומהותית לעניין קבלתה לעבודה כמזכירת חברה או מנהלת משרד? האם דבר הריונה
--- סוף עמוד 4 ---
הוא בגדר עובדה רלוונטית המחייבת גילוי בעת הצגת מועמדותה? האם בכך שהעובדת נמנעה בעת ראיון העבודה מלגלות את אוזנו של מנהל החברה אודות הריונה, שהיה בשלבים מוקדמים ביותר, יש משום חוסר יושר או חוסר תום לב? האם פיטוריה של העובדת בנסיבות אלה, בסמוך לאחר שהתגלה דבר הריונה למנהל החברה הינם פיטורים שלא כדין, בהיותם מפלים את העובדת מחמת הריונה, והאם חלות בנסיבות העניין הוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה התשמ"ח-1988 - אלה הן אחדות מן השאלות העומדות לבירור לפנינו, במסגרת ערעור וערעור שכנגד שהוגשו כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט יצחק לובוצקי; עב 3662/05), שקבע, כי בפיטוריה מן העבודה הופלתה העובדת לרעה מטעמי הורות, ופסק לה פיצוי כספי בשיעור של 20,000 ש"ח בגין פיטורים שלא כדין.
התשתית העובדתית הרלוונטית
- העובדת החלה עבודתה בחברה ביום 30.12.03 בעת שהייתה בחודש השני להריונה, ועבדה בחברה עד ליום 30.4.04, שאז הסתיימה העסקתה עקב פיטוריה. המערערת ילדה ביום 23.7.04. החברה הינה חברת ביוטכנולוגיה שהוקמה בשנת 2003 על ידי שלושה יזמים, והיא עוסקת בפיתוח תרופות בתחומי הקוסמטיקה, גניקולוגיה, וכן ביבוא ויצוא של תרופות.
כאמור, במהלך ראיון העבודה שקוים עימה לא ציינה העובדת את דבר הריונה. בתום הראיון הודע לעובדת כי היא התקבלה לעבודה, והיא התחילה לעבוד בחברה למחרת היום.
חודשיים ומחצה לאחר מכן, ביום 14.3.04 הודיעה העובדת למנהל החברה מר עיני, כי היא בחודש החמישי להריונה. אין חולק כי באותה שיחה הביע עיני תרעומת קשה על כך שהעובדת לא הודיעה לו על דבר הריונה בראיון העבודה שקיים עימה. לפי הנטען על ידי מר עיני בתצהירו, הוא אמר לעובדת באותו מעמד כי היושר הוא אחד הדברים החשובים מבחינתו, וכי "אני מאוכזב ממנה, כי זה דבר מהותי לשיקולי ההעסקה וכי זה דומה למצב בו הייתה למשל אומרת לי שבכוונתה לנסוע בקרוב לחו"ל לפרק זמן ארוך". יצוין כי לטענת העובדת מר עיני הודיע לה בו במקום על פיטוריה. מר עיני הכחיש טענה זו של העובדת. בפסק דינו נמנע בית הדין מלהכריע במחלוקת העובדתית הזו.