(1) דיווח על נושא ההריון: המערערת מתייחסת לנושא זה ומציגה מערך שיקולים מורכב. מחד גיסא "לטענתך כי הסתרתי את דבר הריוני בעת קבלתי לעבודה, אני משיבה: אין לי מה להסתיר. לא הודעתי למעביד על ההריון מפני שאני צריכה רק בחודש חמישי להודיע על ההריון" ומאידך גיסא, "לשאלתך – בזמן ראיון העבודה אני הייתי בהריון, וגם לא אמרתי את זה, זה נכון. לא סיפרתי את זה למעביד. אפילו אמא שלי לא ידעה. זה היה סה"כ 14 שבועות להריון. אולי זה היה 9 שבועות. זה היה בערך חדשיים". ואולם, מקובל עלי הסיכום שלה : "לשאלתך – בראיון העבודה סיפרתי שאני נשואה ויש לי שני ילדים קטנים ובכל זאת קיבלו אותי לעבודה. לא ערערו על יכולתי לעבוד עם ילדים קטנים. אני מבינה שמה שרלבנטי זה הנושא של שלושה חדשים שצריך לצאת לחופשת לידה ובדיקות רפואיות".
(2) דיווח על אופי העבודה: "לשאלתך -- כי כאשר התקבלתי לעבודה אמרו לי שאני צריכה לטפל בענייני החברה, אני משיבה – כאשר דיברו איתי לקבלת עבודה הם דיברו על מזכירה שעושה תכתובת וקשרי חוץ ובגלל זה נדרשתי לשפות. שפת האם שלי זה אנגלית. אני בעצם הקמתי את המשרד הזה, לא היה כלום במשרד. אני דאגתי להספקה של ציוד משרדי. במלאי לא נגעתי. למעט
--- סוף עמוד 33 ---
מלאי שהוא ציוד משרדי" (פרוטוקול, בית דין אזורי לעבודה ת"א, 15/6/2006, עמוד 7, שורות 3-8). הדיווח מציג נאמנה את אופיו של מקום עבודה קטנטן, מקום שהוחרג מחוק שוויון הזדמנויות בשל גודלו. דיווח דומה מגיע מאחד ממנהלי המשיבה, מאיר עיני: "החברה היתה מאוד קטנה. אני הייתי הממונה הישיר עליה. האינטראקציה היתה בין כולם, זה בסה"כ היינו שלושה אנשים. כך גם בין דורון ודובי" (פרוטוקול, בית דין אזורי לעבודה ת"א, 19/11/2006, עמוד 12, שורות 17-20).
(3) דיווח על אופי מקום עבודה: דוב טומרקין, אחד המנהלים, מסביר את חסרונם של פרוטוקולים: "לשאלתך – אם את רוצה פרוטוקולים של ישיבות הנהלה על פיטורי התובעת, אני משיב: ישיבות הנהלה לא היו מתועדות באותה תקופה מפני שהיינו צוות קטן בחברת סטרט אפ. לכן לא היה תיעוד לעניין זה" (פרוטוקול, בית דין אזורי לעבודה ת"א, 15/6/2006, עמוד 10, שורות 10-11). במקום העבודה, משיב מר טומרקין "חלק גדול מעובדי החברה עובדים בפיתוח, ומיעוטם בלוגיסטיקה. לשאלתך – התובעת היתה מזכירה והיא היתה האדם היחיד שלא היה טכנולוגי באותה תקופה" (פרוטוקול, בית דין אזורי לעבודה ת"א, 15/6/2006, עמוד 9, שורות 12-14). כלומר, גודלו של מקום העבודה הציב את המערערת בעמדת בלעדיות, ובלעדיות משמעה חיוניות. בהנחה שאמנם מניע חשוב לפיטוריה של המערערת הוא תחזית יציאתה לחופשת לידה, ואני מאמין שכך היה, לא ייפלא שמנהלי ראו באי הצגת המידע על הריונה של גב' ארביב בעייה מהותית וחשובה. אילו קרה הדבר במקום עבודה גדול יותר, היה עליהם לספוג השלכות בעייתיות אלה. משהחריג המחוקק את מקום העבודה מתחולת חוק שוויון ההזדמנויות, הוגבל גם הפיצוי לה זכאית המערערת.