תשובה זו אינה מבהירה דבר. נראה כי התובע, בחוסר תום לב, הסתיר מבנק דיסקונט את ההסכם עם המועצה למניעת תאונות, ערבב בין המועדון בראשות המועצה לעסקיו הפרטיים, וניסה במקביל לקדם את עסקיו שלו.
בהמשך נשאל התובע מפורשות, האם אין מדובר בתחרות בין המועדון של המועצה למניעת תאונות, לבין עסקיו האישיים והוא משיב (עמ' 16 לפר', ש' 14-1):
"ש. בהסכם הזה עם המלל"ת אתם כותבים שאתם תקימו מועדון כזה שהרעיון הוא של נהיגה זהירה בגדול, אתה מתחרה עם ההסכם שחתמת בשם "הנוער ינהג אחרת"?
--- סוף עמוד 52 ---
ת. זה משהו אחר. המלל"ת רצתה לסייע לנוער ינהג אחרת, זה אירועים של הסברה ולא מועדון. האירועים שמתקיימים בבתי ספר בבוקר, וברשויות בערב, עם אומנים ומנחה וסימולטורים ולא מועדון לקוחות.
ש. את זה עושה חברת ג'רני?
ת. ג'רני מוציאה חשבוניות אבל "הנוער ינהג אחרת" זה סימן מסחר שלי. אני בחרתי לתת לג'רני להפיק את זה.
ש. לפני דקה אמרת שאתה פונה לדיסקונט מכוח סעיף 3.6.4 להסכם [עם המועצה למניעת תאונות] ואתה מעניין את דיסקונט באירועים שלך?
ת. גם במועדון וגם באירועים, זה מסתדר ביחד. זה לא סותר אחד את השני. קיבלתי הסכמות מדיסקונט כדי לקדם את המועדון וגם לתת חסות לאירועים של הנוער ינהג אחרת."
נראה כי הסתירות מדברות בעד עצמן. לכך יש לצרף את דבריו אלו של התובע (בעמ' 16 לפר', ש' 26-22):
"מועדון "הנוער ינהג אחרת" הוא לא אירועי "הנוער ינהג אחרת". אירועי "הנוער ינהג אחרת" זה פרויקט שאני עורך משנת 1997, ובעקבות כל הידע שצברתי ועלו לי רעיונות, אז עלה לי רעיון להקים מועדון, אני לא מתחרה במלל"ת, המועדון הזה שאני מדבר עליו שיש לו שמות שונים אפשריים שאני בא ונותן שמות אפשריים לדיסקונט המועדון הזה היה בהובלת המלל"ת".
נראה כי התובע פועל ומציג עצמו לפי מה שמקדם אותו באופן אישי בצורה הטובה ביותר. אם נראה לו שנדרשות "הפנים" של המועצה למניעת תאונות הוא פונה בשמה, אך במקביל, ועל אף ההסכם עמה האוסר עליו לעשות כן, הוא מקדם באותה עת מול הבנק את פעילותו במסגרת "הנוער ינהג אחרת", והכל תוך הסתרת האינטרס הכלכלי שיש לו במועדון של המועצה למניעת תאונות. לטעמי מדובר בהתנהלות במו"מ, שהינה, למצער, בחוסר בתום לב.
5.2.ג כתב ההתחייבות של המועצה למניעת תאונות לתובע מיום 7.12.04
התובע, ביום 7.12.04 פונה למועצה למניעת תאונות כדי לשנות את ההסכם עמה. התובעים טוענים, כזכור, כי בשיחה הטלפונית עם גב' רונית כהן, שהתקיימה לאחר הפגישה במשרדי מעריב, בקיץ 2003, הוסכם כי הבנק יקים מועדון לקוחות עם עולם תוכן של זהירות בדרכים. בסעיף 36 לתצהירו מבהיר התובע כי הבין, לאחר שיחה זו, כך לטענתו, כי המועדון של המועצה למניעת תאונות לא יצליח, ויש להעדיף מועדון של הבנק. על כן, לדבריו, פנה למועצה וסוכם כי התובע ימשיך לפעול, הפעם לשיתוף המועצה למניעת תאונות במועדון של הבנק. התובע מציין, בסעיף 37 לתצהירו כי "בסופו של יום הועלתה על הכתב הסכמתו של המלל"ת על שינוי מתווה המועדון ועל הובלתו לא ע"י המלל"ת כי אם ע"י בנק דיסקונט". התובע מפנה לעניין זה להסכם חדש עם המועצה למניעת תאונות (נספח 9 לתצהיר התובע). עם זאת, על אף שלטענת התובע ההחלטה נפלה בקיץ 2003, תאריך ההסכם החדש בין התובע למועצה הוא מיום 7.12.04, כשנה וחצי מאוחר יותר. התובע אינו מבהיר מדוע לקח שנה וחצי להעלות הסכמה זו על הכתב, ולא פלא שבתצהירו ציין כי הסכמה זו הועלתה על הכתב "בסופו של יום".