מכל האמור לעיל, אני קובעת כי הוכחו יסודות עוולת גניבת העין בדמויות, כמפורט בחוות דעתה של גב' אנגל.
- 4.עוולת עשיית עושר ולא במשפט
התובעת מבססת את טענותיה גם על העוולה של עשיית עושר ולא במשפט, המעוגנת בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר"):
"(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן- הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן-המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה- לשלם לו את שוויה.
(ב) אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת".
הסעיף קובע שלושה יסודות לתורך התגבשותה של העילה:
א. יסוד ההתעשרות.
ב. השאלה האם ההתעשרות "באה" לזוכה "על חשבון" המזכה.
ג. ההתעשרות של הזוכה על חשבון המזכה היא "שלא על פי זכות שבדין".
(ראה פרשת מרכז הירידים, עמ' 19).
--- סוף עמוד 16 ---
כפי שנקבע ברע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, נב (4) 289, 510, להתעשרות פנים רבות, כמו חיסכון בהוצאות פיתוח של המוצר על ידי העתקתו. בכך חוסך המעתיק שעות של מאמץ, מחשבה, זמן וממון. כתוצאה ממכירת המוצר על ידי המעתיק, גורף הוא לכיסו רווחים ונוטל לעצמו פלח שוק של היצרן המקורי.
במקרה דנן, נתפסו המוצרים אשר ייבאו הנתבעים על ידי המכס ולא נמכרו בחנויות הצעצועים. צודקת התובעת בטענתה, כי הנתבעים ייבאו את המוצרים ארצה שלא על פי זכות שבדין, אולם היסוד הראשון של ההתעשרות אינו מתקיים. לכל היותר, ניתן לומר כי היה נסיון מצד הנתבעים לעשיית עושר ולא במשפט.
משכך, אין בידי לקבל את טענת התובעים באשר להתקיימות עוולה זו.
לסיכום האמור עד כה, אני קובעת, כי הנתבעים הפרו את סימן המסחר הרשום ביחס לדמותו של פו הדב, הפרו את זכות היוצרים של התובעת בארבעת הדמויות וכן ביצעו לגביהן עוולה של גניבת עין.
פסיקת פיצויים
פיצויים בגין הפרת סימן מסחר רשום
סעיף 59(א) לפקודת סימני מסחר מורה כי:
"במשפט על הפרה יהיה התובע זכאי לסעד בדרך של צו מניעה ולדמי נזק בנוסף על כל סעד אחר שבית המשפט הדן בדבר מוסמך לתיתו, וכן יהא זכאי לסעדים המנויים בסעיף 59א".
הפקודה אינה קובעת זכות לפיצוי סטטוטורי, אלא פיצוי בגין נזק כפי שיוכח (פרשת מיגדור, פסקא 14). התובעת בחרה שלא להוכיח את נזקיה ולכן אף לא עתרה לפיצי בגין הפרת סימני המסחר כשלעצמה.