ג. משנקבע על ידי, כי הנאשמים הגישו למרכז ההשקעות שני דוחות ביצוע, הכוללים נתונים כוזבים, שאינם משקפים השקעה בפועל בפרוייקט, מתוך הסתמכות על חשבוניות כוזבות שהוצאו על ידי חברת GWS, הרי שהוכחו על ידי התביעה יסודות העבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין. "הדבר" אותו קיבלו הנאשמים, תוך הצגת טענה כוזבת, הינו סכום המענקים ששולם להם על ידי מרכז ההשקעות, כאשר הם היו מודעים לעובדה כי מדובר במצג שווא, כאשר פעילותם זו נעשית מתוך מחשבה פלילית, ברמה של פזיזות לפחות. אין גם ספק כי קיים קשר סיבתי בין מצג השווא שהוצג על ידם, לבין קבלת סכום המענקים.
אשר לנסיבות המחמירות כבר ציינתי כי אלה מתקיימות בענייננו בשים לב לתחכומה של המרמה, להיקפה ולמימדיה.
לפיכך, הנני מרשיע את הנאשמים 1, 2 ו-8 בשתי עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין.
ד. אשר לעבירה לפי סעיף 117(ב)(3)לחוק מע"מ, כבר ציינתי כי על התביעה להוכיח כי המעשים נעשו מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס, כנוסח החוק לאחר תיקונו בשנת
1998. משלא נטען והוכח, כי החשבוניות הכוזבות שהוצאו על ידי חברת GWS נועדו כדי להתחמק מתשלום מס, הרי שיש לזכות את הנאשמים 1, 2 ו-4 מביצוע העבירות לפי חוק מע"מ.
ה. אף בנוגע לאישום השני אין בקשה להרשיע את הנאשמים בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 לחוק העונשין וכן ברישום כוזב במסמכי תאגיד, לפי סעיף 423 לחוק העונשין. בשל כך, וגם לגופו של עניין, הנני רואה לזכות את הנאשמים מעבירות אלה, בהתאם לנאמר על ידי לגבי האישום הראשון.
התוצאה היא כי דינם של הנאשמים 1, 2 ו-8 להרשעה בשתי עבירות שעניינן קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין.
הנאשמים יזוכו מיתר העבירות שיוחסו להם במסגרת האישום השני.
אישום שלישי (מפעל דימונה טכסטיל)
- עניינו של האישום השלישי, המיוחס לנאשמים 1, 2, 4 ו-9, הוא ברכישת מפעל דימונה טכסטיל בע"מ (להלן: "נאשמת 9" או "חברת דימונה טכסטיל"), מחברת בת של הבנק לפיתוח התעשיה בע"מ, חברת פיתוח ונאמנות בע"מ, על ידי הנאשמים 1 ו-2 תמורת 1$. בחודש ינואר 1994, עוד טרם נרכשה השליטה במפעל דימונה טכסטיל על ידי הנאשמים 1 ו-2, ניתן כתב אישור על ידי מרכז ההשקעות להשקעה בהרחבת המפעל בהיקף של 17,480,400 ₪ (כ-6,243,000$), במסלול המשולב. בהסכם הרכישה של המפעל, ת/495, מיום 6.7.94, התחייבו הנאשמים להמשיך ולהפעילו, וכן לבצע בו השקעות נוספות.
טיעוני התביעה
- התביעה טוענת כי הנאשמים 1 ו-2 ביצעו סדרה ארוכה של מעשי מרמה, שעיקרם הגשת בקשות כוזבות לקבלת מענקים והלוואות בערבות המדינה, וזאת מכוח כתב האישור שניתן ובקשות לתוספות שונות שהוגשו למרכז ההשקעות "על סמך שלל מצגי שווא". עוד נטען כי על סמך הבקשות הנ"ל הוסיפה מנהלת מרכז ההשקעות ואישרה, מעת לעת, תוספות לכתב האישור, וכך הגיע סכום ההשקעה המאושרת לכדי סך של 76,026,763 ₪.
מכוח כתב האישור והתוספות שנלוו אליו, הגישו הנאשמים 1 ו-2 בשם דימונה טכסטיל בקשות למענקים ולהלוואות בערבות המדינה, בהן כללו דיווחים כוזבים אודות ביצוע עבודות במפעל באמצעות קבלן ורכישת ציוד מגרמניה וכן בנוגע להשקעת הון עצמי במזומן ומינוי דירקטוריון בחברה. התביעה מוסיפה וטוענת כי, בסופו של דבר, מומנה כל ההשקעה במפעל מכספי ההטבות שניתנו, מכוח כתב האישור. אשר לרכישת ציוד בחו"ל, טוענת התביעה כי חלק ניכר מכספי ההטבות שימשו לרכישת ציוד ומכונות מחברת דורנייר מגרמניה. לעניין זה טוענת התביעה כי הנאשמים 1 ו-2 הציגו לספק הגרמני תנאי בהתקשרות עימו, שמשמעותו הנפקת חשבונות כפולים ומנופחים, החזרת יתרת הסכום המנופח לידי הנאשמים 1 ו–2, על ידי העברתן לחשבונות בנק סמויים בשוויץ, אשר נוהלו עבורם על ידי יהושע גוטליב. עוד נטען כי חשבונות חברת דורנייר נופחו עד למעלה מ- 50% מהמחיר האמיתי, ואותם הציגו הנאשמים 1 ו-2 כאסמכתא לבקשות למענקים ולהלוואות בערבות המדינה. חלק מהמחיר המנופח "שילמה" חברת דימונה טכסטיל לחברת דורנייר כמקדמה, אשר הוחזרה במלואה על ידי חברת דורנייר לנאשמים 1 ו-2, על ידי העברתה לחשבונות הבנק בשוויץ. חלק מהמחיר האמיתי שילמה חברת דימונה טכסטיל באמצעות מכתבי אשראי בנקאיים.