מנהל הכספים של חב' דורנייר, קארל היינץ וולדאוף, אישר בעדותו כי לחברה היו חשבונות בדוייטשה בנק ובבנק ביירשה, כאשר החשבון בבנק ביירשה הוא חשבון דולרי. העובדה כי מדובר בתשלומי המקדמות שבוצעו על ידי חב' דימונה טכסטיל, נלמדת, לטענת התביעה, ממסמכי הבנק עצמם. התביעה מפנה לעדותו של החוקר הגרמני, ברנד קולמן שסיפר כי ביצע בדיקות והשוואות והגיע למסקנה שיש התאמה בין המסמכים: "עשינו השוואה עם המסמכים האלה, על התאריכים ועל הסכומים וגילינו שהפעולות על שני המסמכים קשורים, שיש קשר בין שני המסמכים" (עמ' 5767, ש' 19-20).
התביעה מפנה, בעיקר, לעדותו של מנהל הכספים של חב' דורנייר, קארל היינץ וולדאוף, אשר העיד באמצעות מערכת טלויזיה במעגל סגור ותיאר את מסלול הכסף (ראו עדותו בעמ' 6024 לפרוטוקול).
התביעה מוסיפה וטוענת, כי מחשבון חב' דורנייר בבנק ביירשה הועבר הכסף לחשבונות הבנק בשווייץ שנוהלו על ידי יהושע גוטליב, שפעל מטעם הנאשמים 1 ו-2 ולמענם. גוטליב עצמו העיד כי אינו מכיר את חב' דורנייר ולא היה לו כל קשר עמם. מסלול הכסף תואר בנספח י"א לכתב האישום ובמסמך עזר שהוגש לביהמ"ש, והפירוט מופיע גם בעמודים 282-284 לסיכומי התביעה. בסך הכל מדובר בסכום של 950,000$ שהועבר כמקדמה לחב' דורנייר, וחזר בסופו של דבר לחשבון הבנק של הנאשמים 1 ו-2.
טענת התביעה היא כי הסכום האמיתי ששולם לחב' דורנייר בגין העסקה הראשונה עומד על 2 מיליון מ”ג במסגרת מכתב אשראי, וסכום זה זהה לסכום המופיע על גבי החשבונית האמיתית שנתפסה במסמכי דורנייר. מכאן, שהמצג אודות רכישת הציוד מחב' דורנייר בסכום שלמעלה מ-3 מיליון מ”ג היה כוזב ומנופח. אין חולק כי ביום 26.4.95 הועבר מבנק הפועלים סך של 2 מיליון מ”ג לחב' דורנייר על פי מכתב האשראי, וכפי שעולה מהודעת בנק הפועלים, ת/466י"ג. מכתב האשראי נפתח עבור חב' דימונה טכסטיל כנגד ערבות המדינה, וכאשר מסתיים הליך הייבוא בהצלחה, הופך הסכום ששולם במסגרת מכתב האשראי להלוואה רגילה הניתנת לחברה. כך גם במסגרת הבקשה להלוואה מס' 1, ביקשה חברת דימונה טכסטיל לקבל הלוואה בערבות מדינה על סכום מכתב האשראי. המסקנה המתחייבת מהאמור לעיל, היא, לטענת התביעה, כי: "הסכום ששולם לדורנייר בגין עסקת דורנייר הראשונה היה סכום מכתב האשראי בסך 2 מיליון מ"ג וכל הסכומים הנוספים שעברו לדורנייר, במסגרת תשלומי המקדמות, בסך 950,000 דולר, הוחזרו על ידי דורנייר, לנאשמים 1 ו-2".