אשר לשאלה הראשונה, טוען נאשם 1 כי אין מחלוקת בדבר העובדה כי עו"ד זוהרי התבקש בעל פה ליתן הסכמתו למינוי והוא הביע את הסכמתו, ולכן דווח על מינוי לרשם החברות. לגבי הגב' ברק, היא אמנם לא זכרה כי נתנה את הסכמתה לכהן כדירקטורית בחברה אך לא שללה אפשרות זו, ואף ציינה בעדותה כי זכרונה "באמת לא טוב". גב' דפנה ברק טענה, לגבי חברותה בעמותת "יד הזהב", כי אינה מכירה את השם ואינה זוכרת דבר כזה, אך בהמשך אישרה את חתימתה על גבי המסמכים הרלוונטיים, כחברה בעמותה. מכאן שאין לשלול את האפשרות כי גב' ברק נתנה את הסכמתה לשמש כדירקטורית בדימונה טכסטיל, אך היא אינה זוכרת עובדה זו. גב' ברק הסבירה את העובדה שבחקירתה במשטרה שללה כל אפשרות כי נתנה את הסכמתה לשמש כדירקטורית, בכך שהיתה מבוהלת והדבר גרם לה ש"לא לדייק במילים". עוד טוען נאשם 1, כי העד יחיאל ביטון אישר כי פתח כרטיס הנהלת חשבונות על שם דפנה ברק והוציא שיקים לפקודתה בתמורה לפעולות שביצעה עבור דימונה טכסטיל, אך חרף זאת היא בכל זאת לא זכרה את קשריה עם החברה הנ"ל. גם עו"ד זוהרי אישר כי נאשם 1 ציין לפניו במועד המינוי את שמה של גב' ברק, כדירקטורית נוספת בחברה דימונה טכסטיל.
מעבר לכך, הגב' ברק עצמה אישרה מפורשות כי לו היתה מתבקשת לשמש כדירקטורית בחברה, היתה נענית לבקשה זו ברצון.
לגבי מינויו של שחר יזרח, אין חולק כי הוא הכחיש בחקירתו במשטרה כי הופנתה אליו בקשה לכהן כדירקטור, ושהוא הסכים לכך. ואולם, בעדותו בבית המשפט טען כי אינו זוכר אירוע כזה, והדבר אינו עומד בסתירה לעצם קיומו של האירוע. מעבר לכך, טוען נאשם 1 כי מר יזרח החל לעבוד בקבוצת גולד-וחניש מתוך מטרה להתפתח ולגדול עם החברה, ולכן אין לשלול את האפשרות כי הוצעה לו כהונת דירקטור והוא נתן את הסכמתו לכך. לסיכום, טוען נאשם 1 כי גרסתו בדבר מינוי שלושה דירקטורים לא רק שלא נסתרה אלא קיבלה חיזוק בראיות נוספות. לפיכך, גורס נאשם 1 כי "יש לקבוע כי שלושת הדירקטורים הנ"ל אכן מונו לכהונתם על פי הסכמתם".
מכאן, עובר נאשם 1 לשאלת ביטול מינויים של הדירקטורים, כאשר גרסת התביעה היא כי מסמך הביטול, ס/367, לא היה ולא נברא. בכך מסתמכת התביעה, בין היתר, על העובדה כי המכתב אינו נמצא בתיקי מרכז ההשקעות. לעניין זה, טוען נאשם 1 כי לא היתה מחלוקת בדבר חסרונם של שלושה קלסרים, לפחות, הנוגעים לחברת דימונה טכסטיל ולכן "טענה זו יותר טוב שלא היתה נטענת". לפיכך, סבור הנאשם כי "אין כל בסיס לטענה המופרכת של התביעה בדבר זיוף המסמך ס/367, שהרי גם תוכנו מתיישב עם העובדות כפי שאירעו בפועל".