בהתייחס לתוכנו של ת/272, העידו מספר עובדים של דימונה טכסטיל וקבלני משנה. ניתן ללמוד מעדויותיהם כי העלויות המופיעות במסמך כוללות, בחלקן, מחירים כוזבים ומנופחים, הכמויות המדווחות אף הן מופרזות ומנופחות. כך למשל, העיד מנהל התחזוקה של דימונה טכסטיל, מר יוסף פודים, בהתייחס ליציקת רמפה מבטון באולם השתייה, כי מחיר של 6,000 ₪ למ"ק בטון "נראה מוגזם ביותר" (עמ' 2577, ש' 5), ולגבי הסעיף של חיתוך ריצפת בטון, שעלותו נקבעה בסכום של 16,000 ₪, אמר העד: "לדעתי זה מאוד מאוד מוגזם" (שם, ש' 6), וכן הוסיף: "ניתן לראות שזה רחוק מהמציאות, מנופח מאוד" (שם, ש' 7-8).
אינני סבור כי מר פודים העיד מתוך מגמה לפגוע בנאשמים 1 ו-2, וניתן לקבוע כי עדותו מהימנה, מבלי שנעשה על ידו כל ניסיון להפריז או להגזים בדבריו.
עיון בעדויותיהם של קבלני המשנה: ארמונד בן-מוחא (שהעיד לגבי עלות עבודות ברזל ומחיר הברזל עצמו), גיל הדרי (שהעיד לגבי מחירי עבודות בנייה באתר), ויוסף גוהרי (אשר העיד לגבי התקנת מערכות ספרינקלרים במפעל) - מלמד כי חלקים נכבדים ב-ת/272 אינם משקפים את העלויות והכמויות האמיתיות, אשר הושקעו בפועל.
מן הראוי להפנות גם לעדותו של דן וינטראוב, מהנדס בניין אשר ערך תוכניות לשיפוץ המפעל, וגם לדעתו, חלק מהמחירים הנקובים ב-ת/272 הינם מוגזמים, וכן הדבר גם לגבי כמויות שונות שאינן מתאימות לתכנון.
גם ההשקעה המדווחת, בסך 550,000 ₪, בגין רכישת מערכות מיזוג אוויר, אינה תואמת את ההשקעה בפועל, שכן הובהר כי לא הותקנו במפעל מערכות מיזוג אוויר אלא מערכות צינון אוויר בלבד, כעולה מעדויותיהם של יוסף פודים ושל הקבלן רפאל אלקיים, אשר ביצע עבודות שיפוץ והתקנת מצנני קירור אוויר במפעל.
על יסוד כל האמור לעיל, ניתן לקבוע כי המסמך ת/272, אשר צורף, כאמור, לבקשה להלוואה בערבות מדינה מס' 12, ועל פיו מדובר בהשקעה בסך 2,750,000 ₪ (לא כולל מע"מ) - הינו מסמך כוזב, הכולל עבודות שלא בוצעו במפעל, מחירים מופרזים וכמויות מנופחות. אין צריך לומר, כי על סמך האמור במסמך ת/272, אושרו דוחות הביצוע על ידי הבנק המלווה, וכפי שהסתבר, לא נערכה לגביהם בדיקה בשטח. הנאשמים קיבלו את ההטבות והמענקים, כפועל יוצא מהגשת דוחות הביצוע הכוזבים.
הטענה בדבר מרמה כלפי קבלני משנה
- אחד מרכיבי המרמה המיוחסים לנאשמים נוגע לאי תשלום או תשלום חלקי, לקבלני משנה אשר ביצעו עבודות שונות במפעל דימונה טכסטיל.
שמעתי את עדויותיהם של חלק מהקבלנים אשר ביצעו עבודות באתר, וניתן היה להבין מדבריהם, כי מרבית הסכומים שהגיעו להם לא שולמו, והמחאות מטעם חברת GWS שחוללו, הומרו בהמחאות של חברות אחרות הקשורות לנאשמים 1 ו-2, אך גם אלה לא נפרעו, בסופו של דבר.