לעומת זאת, יש היגיון רב בדבריהם של אנשי חברת דורנייר, כי הם נאלצו להכין מערכת הנהלת חשבונות כפולה, כפי דרישתו של נאשם 1, על מנת שניתן יהיה להעביר את הסכומים העודפים לרשות החברה המזמינה. מבחינתם של אנשי חברת דורנייר, באה החברה על סיפוקה בכך שקיבלה את סכום העסקה האמיתי באמצעות מכתב האשראי שנפתח לטובתה.
העובדה כי הועברו סכומים, שבהצטברותם תואמים בקירוב את סכום המקדמה הכולל, באמצעות חשבונותיו של יהושע גוטליב בשוויץ לרשותם של נאשמים 1 ו-2, מעידה אף היא על אותו סיכום מוקדם עליו העידו אנשי חברת דורנייר, ואינני סבור כי מדובר בצירוף מקרים גרידא. קשה להאמין כי באופן מקרי לחלוטין, עברו סכומים דומים באותה תקופה, מחברת דורנייר לחשבונותיו של יהושע גוטליב, וממנו לרשותם של הנאשמים 1 ו‑2, מבלי שמדובר בסיכום ובתכנון מוקדם, בין כלל המעורבים.
נאשם 1 טען בסיכומיו כי אין ליתן אמון בעדותו של פרנטל, ועוד הוסיף, כי עדותו של מר וולדאוף הינה בגדר עדות שמיעה. אין בידי לקבל טענות אלה. התרשמתי באופן בלתי אמצעי ממהימנותם של העדים, אנשי חברת דורנייר, אשר לא היססו לדווח על מעשיהם, שהם בגדר עבירה פלילית, גם בארץ מולדתם גרמניה. עדים אלה הועמדו לדין בגרמניה וחויבו בתשלום קנס כספי. סבורני, כי אנשי חברת דורנייר פעלו בהתאם להנחיות שקיבלו, והנני דוחה את הטענה כי עדותם היתה שקרית.
גם הטענה כי עדותו של וולדאוף הינה בגדר עדות שמיעה אינה מקובלת עליי, שכן הוא דיווח על פעולותיו במסגרת חברת דורנייר, שכללו, בין היתר, העברת הכספים מחשבונות הבנק של החברה אל יהושע גוטליב. אכן, הוא עצמו לא קיבל הנחיות ישירות מהנאשמים, אולם עדותו משתלבת ביתר הראיות ותואמת גם את עדותו של מר פרנטל.
כמו כן, אינני רואה לייחס משקל לעובדה, כי התביעה וִיתרה, בסופו של דבר, על עדותו של מנכ"ל חברת דורנייר, ד"ר אהנר, אשר בשל השעה המאוחרת לא התאפשרה עדותו באמצעות טלוויזיה במעגל סגור, ביום בו העידו פרנטל ווולדאוף.
התביעה רשאית היתה להסתפק בעדותם של שני גורמים מרכזיים בחברת דורנייר, ולא היתה מחוייבת לזמן מחדש לעדות את מר אהנר, כל עוד סברה כי הראיות שהוצגו על ידה מספיקות להוכחת האשמה. אין הדבר דומה להמנעות מהצגת ראיה שיש בה כדי להוכיח עובדה מסוימת, כאשר המנעות זו עשויה להיזקף לחובת הצד שנמנע מלהציג את העדות. במקרה דנן, היה מוכן העד להשמיע את עדותו, אך עקב אילוצים של בית המשפט הדבר נמנע ממנו, ולאחר מכן החליטה התביעה, בהתאם לשיקול-הדעת הנתון בידיה, לוותר על עדותו, ובכך אינני רואה כל פגם.